פרנסיסקו פיסארו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ העברת שם בשפת המקור לשדה ייעודי#
שורה 61:
 
===המשלחת השלישית (1529)===
כאשר אסר מושל פנמה דה לוס ריוס על קיומה של משלחת נוספת לפרו החליטו פיסארו ועמיתיו לעקוף את סמכותו של המושל ולבקש את ההיתר והמימון למשלחת זו הישר אצל מלך ספרד. באביב של [[1528]] הפליג פיסארו מפנמה לספרד והגיע לנמל [[סביליה]] בקיץ של אותה השנה. הוא נתקבל לראיון אצל המלך [[קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|קרל החמישי]] בארמונו ב[[טולדו]]. הוא תיאר למלך את מסעותיו בדרומה הלא מוכר של היבשת החדשה ואת הארצות העשירות אותן חקרו אנשיו במטרה "להרחיב את האימפריה הקסטיליאנית". המלך, אשר בדיוק עמד לצאת במסע לאיטליה, התרשם מתיאוריו של פיסארו והבטיח את תמיכתו במאמץ לכיבוש פרו. בהיעדרו של המלך הייתה זו המלכה איזבלה אשר חתמה על ההצהרה המפורסמת (ה-''Capitulación de Toledo'') שאישרה לפיסארו להמשיך בכיבוש הספרדי בפרו. פיסארו הוכרז כמושל, ומושל צבאי בכל הטריטוריות החדשות אותן יכבוש, מקו החוף ועד 200 [[ליגה (יחידת אורךמידה)|ליגות]] אל תוך היבשת. לפיסארו ניתנו כל זכויות המושל בארץ החדשה בעוד עמיתיו לתכנון המשלחת לא הוכרו רשמית כבעלי זכות על הטריטוריה או כבאי כוחו של הכתר הספרדי, עובדה שמאוחר יותר הביאה לריב בין פיסארו לאלמאגרו.
 
אחד מסעיפי ההצהרה דרש מפיסארו גיוס 250 אנשים אשר ישמשו כצבאו בעת הכיבוש תוך שישה חודשים כתנאי לתמיכת הכתר במשלחת. סעיף זה יצר לפיסארו זמן אותו הוא ניצל לביקור בעיר מולדתו שם שיכנע את אחיו הצעיר הרנאנדו וכמה חברי ילדות שלו להצטרף אליו למסעו אל פרו. בתקופה זו הצטרף אל פיסארו [[פרנסיסקו דה אוריאנה]] אשר עתיד לחקור ולגלות את כל אורכו של [[אמזונאס (נהר)|נהר האמזונאס]]. אחיו האחרים של פיסארו החליטו גם הם להצטרף למסע.
שורה 80:
לאורך כל הקרב הייתה ידיהם של הספרדים בעלי הנשק החם על העליונה. פיסארו לכד והוציא להורג את 12 חברי משמר הכבוד המלכותי ושבה את המלך עצמו. המלך הוחזק בחדר אשר נודע כ"חדר הכופר", לאחר שאטוואלפה התחייב למלאו בזהב בתמורה לשחרורו. למרות שהמלך קיים את הבטחתו וניפק את כמות הזהב המדוברת, הוא נשפט בפני הספרדים ונמצא אשם בהריגת אחיו המלך החוקי ובקשירת קשר נגד פיסארו וכוחותיו. אטוואלפה הוצא להורג על ידי הספרדים בחניקה ב-[[29 באוגוסט]] [[1533]].
 
שנה לאחר הריגתו של מלך האינקה האחרון פלש פיסארו בראש כוחותיו לקוסקו הבירה ובכך השלים את הכיבוש הספרדי של פרו. בירת ממלכת האינקה יצרה רושם עז על פיסארו ובאמצעות חייליו הוא כתב מסר למלך ספרד לפיו: "עיר זו היא הגדולה והמרשימה ביותר מבין הערים אשר נמצאו במדינה זו או בהודו כולה. בטוחני, הוד מעלתך, כי יופיה של העיר ובניניה יהיו יוצאי דופן אפילו בספרד.". קוסקו נבזזה על ידי הספרדים עד היסוד.
 
למרות הערכתו הרבה לבירת האינקה, החליט פיסארו כי מיקומה ההררי של העיר וריחוקה מהים ימנעו ממנה לשמש נאמנה כבירת פרו הספרדית. מאחר שלא נמצאה בממלכה עיר אחרת שתוכל לשאת בתואר ייסד פיסארו את העיר [[לימה]], בירתה הנוכחית של פרו, ב-[[18 בינואר]] [[1535]].
 
נסיון של בני האינקה לשקם את המלוכה בבירתם נמנע על ידי התערבות צבאית של כח ספרדי ברשותו של אלמאגרו. לאחר הכנעת המרידה פרץ ויכוח בין פיסארו לאלמאגרו בנוגע לסמכויות השיפוטיות של הספרדים במדינה. הסכסוך התגלע לכדי קרב מזוין, בו הובס אלמאגרו והוצא להורג. אולם, הריגתו של אלמאגרו לא שמה קץ לסכסוך, וב-26 ביוני 1541 נקם בנו של אלמאגרו מאשתו האינדיאנית את מות אביו ורצח את פיסארו.