הר הצופים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ביטול קישור מדף לעצמו#
קישורים
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 16:
[[קובץ:יחידת מצוף - 1.jpg|שמאל|ממוזער|300px|אנדרטה לזכר [[יחידת מצוף 247]] ב[[כיכר אביגדור המאירי]]]]
 
'''הר הצופים''' הוא הר בתחום [[ירושלים]] הצופה על מרבית שטח ירושלים, ועל שטח נרחב מ[[מדבר יהודה]] כולל [[ים המלח]]. גובהו 826 מטרים מעל [[פני הים]], כ־100 מטרים מעל [[העיר העתיקה (ירושלים)|העיר העתיקה]], וכ־1,240 מטרים מעל פני [[ים המלח]]. הבאים לירושלים מהצפון ראו ממנו לראשונה את העיר ואת [[בית המקדש]], ומכאן שמו. שמו הלועזי של ההר "סקופוס" הוא תרגום יווני של השם העברי. ב[[ערבית]] קרוי ההר ראס אל-מושריף راس المشرف (בתרגום לעברית: ראש הנשקף). שם נוסף בערבית הוא ג'בל סקובוס جبل سكوبس, הנגזר משמו הלטיני של ההר.
 
==גאולוגיה וגאוגרפיה==
הר הצופים הוא פסגה על רכס הררי המקיף את ירושלים ממזרח, על רכס זה בולטות שלוש פסגות: הר הצופים, [[הר הזיתים]] פסגת [[א-טור]] – בגובה 818 מטר ו[[הר המשחית]], הפסגה הדרומית על הרכס המתנשאת לגובה 747 מטר. לרכס יש כמה שלוחות בצפון ירושלים ובהן [[הגבעה הצרפתית]], [[צמרת הבירה]], [[גבעת המבתר]], [[גבעת התחמושת]], ו[[קריית הממשלה (מזרח ירושלים)|קריית מנחם בגין]].
 
[[קו פרשת המים]] בין אגן הניקוז של [[הים התיכון]] ל[[ים המלח]] עובר בין פסגת הר הצופים לפסגת הגבעה הצרפתית. שתי פסגות אלה מצויות גם על גבול [[מדבר יהודה]]. הנחל המנקז אזור זה אל הים התיכון הוא [[נחל צופים]] וזה המנקז את האזור אל ים המלח הוא [[נחל אוג]]. במקביל לקו פרשת המים, מעט ממערב לה, עוברת [[דרך ההר|דרך גב ההר]] ההיסטורית (דרך האבות) שעליה נסללו [[דרך שכם]] ו[[דרך בר לב]]. בנחל צופים עוברת דרך חשובה נוספת מבחינה היסטורית שעליה נסללה [[דרך יגאל ידין]].
 
רכסי הר הצופים ו[[הר הזיתים]] בנויים מ[[סלע משקע|סלעי משקע]] ימיים. החבורה המרכיבה אותו נקראת "[[חבורת הר הצופים]]" תופעה זו מתוארכת לתקופת ה[[סנון]] והיא כוללת בתוכה את [[תצורת מנוחה]] ([[קירטון]] לבן ורך) ואת [[תצורת משאש]] (שכבות [[צור]] כהה וקשה). סלע הקירטון הרך נוח מאוד לחציבה, אולם אינו מתאים כחומר גלם לבניית הבתים. זו אחת הסיבות שרכס הר הצופים לא נבנה בתקופות הקדומות ושימש בעיקר לחציבת [[מערות קבורה]].
שורה 38:
 
===המנדט הבריטי===
בשנת [[1914]] רכש [[המשרד הארץ ישראלי]] את אחוזתו של סר [[ג'ון גריי היל]]{{הערה|1=יעקב וַרמן '''קרוליין אמילי גריי היל: הציירת האוריינטליסטית מהר הצופים''', ב[[קתדרה (כתב עת)|קתדרה]] חוברת 112, תמוז תשס"ד}} על פסגת ההר במטרה להקים במקום את "בית מדרש התורה והעבודה". בשנת [[1917]], לאחר [[כיבוש ירושלים בידי הבריטים]], שימש ההר כמחנה צבאי בריטי, והוקם בו [[בית קברות]] צבאי לחללי [[האימפריה הבריטית]] בארץ ישראל במלחמתב[[מלחמת העולם הראשונה]]. (ראו להלן)
 
ב-[[24 ביולי]] [[1918]], הונחה בהר [[אבן פינה|אבן הפינה]] ל[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]]{{הערה|שם=autogenerated1|1=ימימה רוזנטל (עורכת), '''כרונולוגיה לתולדות היישוב היהודי בארץ-ישראל''' תרע"ח-תרצ"ו/ 1917-1935, הוצאת יד יצחק בן-צבי, ירושלים, 1979, עמ' 19}} שתוכננה על ידי האדריכל הבריטי סר [[פטריק גדס]], במעמד [[זאב ז'בוטינסקי]]. ב-[[1 באפריל]] [[1925]], נערך טקס הפתיחה של [[האוניברסיטה העברית בירושלים|האוניברסיטה העברית]], בשנים הראשונות עסקה האוניברסיטה במחקרב[[מחקר]] בלבד והוראה פורמלית התחילה רק בשנת [[1928]].
 
בשנת [[1938]] נפתח מצפון לאוניברסיטה [[בית החולים הדסה הר הצופים]], שתוכנן על ידי [[אריך מנדלסון]], [[אדריכל|ארכיטקט]] גרמני יהודי, ובו 300 מיטות, בית ספר לאחיותל[[אח (מקצוע)|אחיות]], [[מכון מחקר|מכוני מחקר]] ומחלקותו[[אשפוז|מחלקות אשפוז]] מודרניות.
 
===מלחמת העצמאות===
ב[[מלחמת העצמאות]] נותק ההר מירושלים העברית מכיוון שהדרך אליו עברה בשכונת [[שייח' ג'ראח]] הערבית. ההר הפך ל[[מובלעת]] שהתנועה אליה התנהלה בשיירות בלבד. לאחר שבאפריל [[1948]] הותקפה שיירה של עובדי בית החולים הידועה גם כ[[שיירת הדסה]] הופסקה תנועת השיירות, והושבתה פעילות האוניברסיטה ובית החולים.
 
ב־[[7 ביולי]] 1948, יום אחד לפני סיומה של [[ההפוגה הראשונה]], נכנס לתוקפו הסכם בין המפקדים הצבאיים של ישראל והמפקדים של [[הלגיון הערבי]] על [[אזור מפורז|פירוזו]] של הר הצופים, ההסכם הושג בתיווכו של [[האו"ם]] .{{הערה|1=חתומים על ההסכם: דוד שאלתיאל - המפקד הצבאי של ירושלים, זעים (נורמן) לאש - מפקד הדיוויזיה הראשונה, ז'אן ניווינהויז - יו"ר ועדת ההפוגה של האו"ם.}} ההר חולק לשלושה אזורים: המובלעת הישראלית, שכללה את מתחמי האוניברסיטה, [[בית החולים הדסה הר הצופים]], [[בית הקברות הצבאי הבריטי בירושלים|בית הקברות הצבאי הבריטי]], והכפר הערבי [[עיסאוויה]] כאזור מפורז ישראלי. מדרום לשטח הישראלי נקבע [[שטח הפקר]], ומדרום לו שטח מפורז ירדני, שכלל את [[מתחם אוגוסטה ויקטוריה]] ([http://lib.cet.ac.il/storage/Pics%5C12900_12999%5C0000012905%5C12905_198%5B1%5D.gif מפה]). בהסכם נקבע שישראל תחזיק בהר 85 [[שוטר|שוטרים]], החמושים בנשקב[[נשק קל]] בלבד, ו־35 אנשי סגל עובדים אזרחים. במקביל הוגבל גם מספר השוטרים בשטח המפורז הירדני ל-46 שוטרים. הסכם זה נשאר בתוקפו עד לסופה של מלחמת העצמאות ואושר מחדש ב[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]] שנחתמו עם [[ירדן]] ב־[[3 באפריל]] [[1949]] .{{הערה|1='''ידען מעריב תשכ"ד''', בית דפוס מעריב, אוגוסט 1963, עמ' 64 ו-65}} בהסכם נקבע כי מדי שבועיים תועלה להר שיירה לאספקה ולהחלפת אנשי ההר. השיירה כללה שלושה כלי רכב: שני [[משוריין|משוריינים]] ומשאיתו[[משאית]] שהובילה להר אספקה, ובירידה מההר הובילה ספרים מבית הספרים הלאומי שבהר, אשר הועברו לספריות האוניברסיטה בירושלים העברית. שיירה זו הייתה תחת פיקוח [[האומות המאוחדות|האו"ם]], ויצאה מ[[מעבר מנדלבאום]].{{הערה|1=שני המשוריינים של השירה הדו שבועית מוצגים כיום ב[[מוזיאון בתי האוסף]] ב[[תל אביב]].}}
 
===מובלעת הר הצופים===
שני הצדדים קיימו את הסדרי הפירוז באופן חלקי. ישראל העלתה להר [[חייל|חיילים]] במדי שוטרים ,{{הערה|{{ynet|רועי מנדל|הלך לעולמו מנחם שרפמן, "מלך הר הצופים"|3546625|23 במאי 2008|}}}} הצליחה להבריח להר נשק כבד יותר מהמותר בהסכם, והצליחה לבצר חלק מהמתחם. מאידך הירדנים בנו מוצבים צבאיים בשטחים המפורזים ואף בשטחי ההפקר, השתלטו על הכפר עיסאוויה ועל שטחים נוספים שנכללו בשטח הישראלי. עם זאת, לא הופסקה תנועת השיירה הדו שבועית, אף על פי שעוכבה לעתים בידי הירדנים. נוסף לכך, הגבולות המדויקים של השטח הישראלי היו שנויים במחלוקת בין הצדדים, מכיוון ש[[מפה|מפת]] הסכם המפקדים, שבה תוחמו שטחי השליטה ואשר אושררה בהסכם שביתת הנשק, אבדה.
 
ב־[[1954]] הוקמה יחידה צבאית ייעודית בשם "[[יחידת מצוף 247]]" לשם החזקת הר הצופים. תקריות אש אירעו לעתים רחוקות במשך התקופה, אם כי [[הוראות פתיחה באש|הוראות הפתיחה באש]] הישראליות דרשו איפוק מרבי (מחשש שהירדנים יכבשו את ההר לפני שכוחות סיוע יצליחו לעבור דרך השטח הירדני). תקריות קשות אירעו בשנים [[1957]] וב־[[1958]]. ב־1958 נהרגו בהר ארבעה חיילים ישראלים שנתקלו במארב ירדני בגןב[[גן בוטני|גן הבוטני]] של מתחם האוניברסיטה. באותה תקרית נהרג גם היושב ראש האמריקאי של [[ועדת שביתת הנשק]] שבא לתווך בין הצדדים. בעקבות התקרית נקבעו הסדרים חדשים בחלק מהנושאים השנויים במחלוקת, כמו הסדרי שליטה בכפר עיסאוויה.
 
בתקופת מובלעת הר הצופים נבנו בירושלים המערבית שמחוץ למובלעת מוסדות חלופיים למוסדות שעמדו בשממונם בהר הצופים. הבולטים בהם היו קמפוס האוניברסיטה ב[[גבעת רם]] ומתחם [[בית החולים הדסה]] ב[[עין כרם]]. השיירות שהביאו אספקה להר הצופים הוציאו ממנו בהדרגה, בדרכם חזרה, ציוד רפואי ואוניברסיטאי מן ההר.
שורה 59:
 
===מלחמת ששת הימים===
ביומה הראשון של [[מלחמת ששת הימים]] הופגז ההר. מחשש שהירדנים ינסו לכבוש את ההר, ניתנה הוראה לכוחות צבא הגנה לישראל לחבור להר הצופים. המאמץ העיקרי של צה"ל בגזרת ירושלים הופנה לחבירה אל ההר. כוחות [[חטיבת הצנחנים|צנחנים]] של צה"ל הצליחו לחבור אליו לאחר כיבוש [[גבעת התחמושת]] ושכונת שייח' ג'ראח וכוחות [[חיל השריון|שריון]] חברו אליו לאחר כיבוש גבעת המבתר והגבעה הצרפתית.
 
===נאום הר הצופים===
שורה 69:
 
===שיקום===
לאחר [[מלחמת ששת הימים]] החלו פעולות שיקום של המבנים על ההר. מאחר שהמבנים היו ברובם בעלי ערך ארכיטקטוני, היסטורי ואף רגשי ארך תהליך השיקום והבניה זמן רב. על בניין בית החולים הדסה הופקד האדריכל [[יעקב רכטר]], ועל קמפוס האוניברסיטה הופקד צוות האדריכלים [[דוד רזניק]]-[[שמואל שקד]]-[[רם כרמי]]-[[חיים קצף]]. בקצהו המזרחי של הקמפוס הוקם מערך הבניינים שיועד במקור למחלקה למדעיל[[מדעי הטבע]] (כיום אולמות הרצאות ואגף בבניין בצלאל) ו[[מגדל המים (הר הצופים)|מגדל המים]] ([http://atar.mscc.huji.ac.il/~geo/Library/scaning%20map/MountScopus.jpg מפה]). התכנון הופקד בידי האדריכלים [[בנימין אידלסון]] ו[[גרשון צפור]], ובניין [[בצלאל]] החדש על ידי האדריכל [[גרשון צפור]]. הקמפוס נבנה בצורה הדומה למצודהל[[מבצר|מצודה]] סגורה ומבוצרת.{{הערה|1=[[דוד קרוינקר]], '''ירושלים - המאבק על מבנה העיר וחזותה''', ביתן זמורה 1988.}}
 
לאחר איחוד שני חלקי העיר ובכדי שההר לא ינותק עוד ממרכז ירושלים, רוכז מאמץ הבניה בירושלים בין השנים 1968 - 1972 ב[[שכונות הבריח]]. שכונות אלה, [[מעלות דפנה]], [[רמת אשכול]], [[גבעת המבתר]] ו[[הגבעה הצרפתית]] נבנו לאורך כביש חדש שחיבר את הר הצופים לשאר ירושלים העברית שלא דרך שכונות ערביות - כביש "שדרות אשכול". ליד כביש זה הוקם בשנת [[1973]] [[בניין המטה הארצי של משטרת ישראל]] ומאוחר יותר בתקופת כהונתו של ראש הממשלה [[מנחם בגין]] במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] הוקמה לצידו גם [[קריית הממשלה (מזרח ירושלים)|קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין]]. גם תנועת האוטובוסיםה[[אוטובוסים בישראל|אוטובוסים]] אל הר הצופים, שלפני 1947 עברה דרך שכונת שייח' ג'ראח וסבלה מהתנכלויות הערבים חודשה דרך שדרות אשכול. מסלול קו 9 הועתק אל כביש זה בסוף שנות השישים וחיבר את ההר אל [[כיכר ציון|מרכז ירושלים]] העברית, קו 28 חיבר את ההר עם [[התחנה המרכזית בירושלים]] ועם קמפוס גבעת רם וקו 26 חיבר את ההר עם שכונות שונות במערב ירושלים.
 
בשנת [[1969]] הוענקה תרומה להקמת [[בית המשפט העליון]] בהר הצופים ונערכה תחרות אדריכלים בה זכתה הצעתם של האדריכלים סופר-קולודני, אך בשל אילוצים שונים, בוטלה התרומה ובית המשפט נחנך בסופו של דבר ב-[[1992]] בגבעת רם ליד [[משכן הכנסת]].
 
בין הגבעה הצרפתית לבין קמפוס הר הצופים הוקמו [[מעונות סטודנטים]] שהכילו 800 חדרים. בשנותב[[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות השמונים]] נחנכו מבנים רבים נוספים בקמפוס הר הצופים. עם הגידול בקמפוס ובאוכלוסיית הסטודנטים, התווסף לקוי האוטובוס הנוסעים אל ההר גם קו 4א שחיבר את ההר עם אוכלוסיית הסטודנטים שהתגוררה בשכונות הבריח.
 
בשנות השמונים נחנך בשטח מובלעת הר הצופים לשעבר [[מלון הייאט]] (בו נרצח [[רחבעם זאבי]]), הגדול שבמלונות ירושלים באותה עת.
שורה 82:
בחודש [[ינואר]] [[2003]] נחנך כביש הר הצופים, על מנת שישמש ככביש גישה נוסף לירושלים, ממזרח, מכיוון [[בקעת הירדן]], [[יריחו]] ו[[מעלה אדומים]].
 
הכביש, שאורכו כשלושה קילומטרים, מתחיל בכביש [[מעלה אדומים]] – ירושלים עולה לכיוון הר הצופים ועובר מתחת לקמפוס של האוניברסיטה העברית במנהרהב[[מנהרה]] חצובה הידועה כמנהרת הר הצופים. המנהרה היא למעשה מערכת של שתי מנהרות נפרדות, באורך של 550 מטר כל אחת. בכל מנהרה ישנם שני נתיבי תנועה.
בשנת [[2011]] נקראה המנהרה על שם ה[[פזמונאי]]ת וה[[מלחינה]] המנוחה [[נעמי שמר]], בעקבות שירה "[[ירושלים של זהב]]" בו מוזכרים אתרים שונים הנשקפים מהמנהרה, וכן בהתאם לשורות {{ציטוטון|1=נשוב נרד לים המלח / בדרך יריחו}}.{{הערה|[http://www.local.co.il/jerusalem/85884/article.htm מנהרת הר צופים תיקרא על שם נעמי שמר]}}
 
שורה 94:
ביום [[24 ביולי]] [[1918]], נערך בהר הצופים טקס הנחת [[אבן פינה|אבן הפינה]] לאוניברסיטה העברית.{{הערה|שם=autogenerated1 }} כשבע שנים לאחר מכן, ב-[[1 באפריל]] [[1925]], נערך טקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית.
 
הקמת מדינת ישראל מסמלת תפנית בתולדות האוניברסיטה. בתום [[מלחמת העצמאות]], האוניברסיטה נאלצה למצוא משכן בבתים זמניים בעיר . עם איחוד ירושלים, בעקבות [[מלחמת ששת הימים]], הוחל בשחזור ובהרחבה של קמפוס הר הצופים, שזכה לתנופת בנייה רחבה. מרבית הפקולטותה[[פקולטה|פקולטות]] עברו בשנת [[1981]] להר הצופים, וב[[קמפוס גבעת רם]] נותרו הפקולטה למתמטיקהל[[מתמטיקה]] ולמדעי הטבע ו[[בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי]].
 
==הגן הבוטני הלאומי==
שורה 100:
{{ערך מורחב|הגן הבוטני הלאומי}}
[[קובץ:Alexander Eig Laying the Groundwork for the Botanical Garden on Mount Scopus.jpg|ממוזער|אלכסנדר איג בעבודות הקמת הגן הבוטני הלאומי בהר הצופים - 1931]]
'''הגן הבוטני הלאומי''' או בשמו הרשמי, '''הגן הבוטני לצמחי ארץ ישראל ע"ש מונטג'יו למפורט''', הוא הגן הבוטני הראשון שהוקם ב[[ארץ ישראל]] ומתעד את כל [[צמחי בר גרים ומוברים בישראל|צמחי הבר]] של ישראל ושל [[המזרח התיכון]]. הגן ממוקם בחלקו הצפוני של [[קמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים]] ב[[ירושלים]]. ברחבי הגן מצויות מערות קבורה מ[[תקופת בית שני]]. בחלקו המערבי של הגן מצוי [[אמפיתיאטרון]] קטן. הגן הוקם בשנת [[1931]] על ידי פרופסור [[אוטו ורבורג]], שייסד את המחלקה לבוטניקהל[[בוטניקה]], ועל ידי ד"ר [[אלכסנדר איג]], אשר הקים את הגן במו ידיו.
 
== כיכר אביגדור המאירי ==
שורה 113:
==יער הר הצופים==
 
[[חורשה]] בחלקו המזרחי של הר הצופים.
 
== אקדמיה לאמנות ועיצוב "בצלאל" ==
שורה 143:
אולם רעיונו של אוסישקין לא יצא לפועל, והאדם השני והאחרון שנטמן במערה, בצהרי יום שישי, [[3 באוקטובר]] [[1941]], היה אוסישקין עצמו.
 
לאחר קום [[מדינת ישראל]] בשנת [[1948]] הוקם הפנתיאון הלאומי ב[[הר הרצל]] במערב ירושלים ואיתה גם [[בית הקברות הצבאי בהר הרצל|בית הקברות הצבאי]] הראשי של מדינת ישראל ועם חלקות קבורה ממלכתיות נוספות, בין השאר מכיוון שהר הצופים היה מובלעת בשליטה ישראלית בתוך שטח שבשליטת [[ירדן]] שהיה במזרח ירושלים.
 
==הגן הלאומי והאוניברסיטאי ע"ש טבצ'ניק==
שורה 162:
בית החולים ננטש במהלך מלחמת השחרור (ראו לעיל) כמו כל המוסדות והמבנים על ההר.
במשך שנים בהם עמד בית החולים בשיממונו נגרמו למבנה ולתכולתו נזקים כבדים.
לאחר איחוד ירושלים הוחלט לשקם את בית החולים. במבט רציונלי ייתכן והיה עדיף להרוס את המבנה הישן ולבנות עליו בית חולים חדש אך הלכה למעשה היה שיקום המבנה החלטה שמקורה רגשי גם מבחינה לאומית וגם עבור ארגון "[[ההסתדרות הציונית הדסה|הדסה]]" - סגירת מעגל היסטורי והערך הארכיטקטוני של המבנה בתכנון אריך מנדלסון הכריעו את הכף בעבור שימור המבנה והתאמתו לצורכי הזמן.
 
==בית הקברות הצבאי הבריטי==
שורה 206:
{{ערך מורחב|גן לאומי מורדות הר הצופים}}
 
'''גן לאומי מורדות הר הצופים''' הוא [[גן לאומי]] בהליכי ביצוע במורדות הר הצופים, שהקמתו אושרה בתחילת [[2012 בישראל|2012]]. שטח הגן 740 דונם.
 
==המכללות הצבאיות==
מתחם [[המכללות הצבאיות]] המיועד למכללה לפיקוד ומטה, למכללהל[[המכללה לביטחון לאומי|מכללה לביטחון לאומי]] ול[[אקדמיה ולאקדמיהצבאית|אקדמיה הצבאית]], צפוי להיבנות בהר הצופים בירושלים על פני שטח של כ-32 אלף מ"ר, ועתידים לשרת בו מעל ל-1400 [[קצין|קצינים]] וחיילים. הבסיס המתוכנן ממוקם בקרבת [[האוניברסיטה העברית]] ותחת חסותה האקדמית.
 
על פי דיווח מדצמבר [[2013 בישראל|2013]], הקמפוס קיבל בשנת 2012 את כל האישורים מהוועדהמה[[ועדה מחוזית לתכנון ולבנייה|וועדה המחוזית לתכנון ובניה]], אבל רה"מ [[בנימין נתניהו]] הקפיא את ההחלטה. בצה"ל בוחנים אתרים אחרים.{{הערה|1=[http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/531/749.html נתניהו מעכב את העברת המכללות הצבאיות להר הצופים], אריאל כהנא, 17 דצמבר 2012, nrg}}
 
== שייח ג'ראח ==
{{ערך מורחב|שכונות הבריח}}
 
'''שייח' ג'ראח''' (ב[[ערבית]]: '''الشيخ جراح''') היא [[שכונה]] הממוקמת ב[[מזרח ירושלים]], במורדותיו המערביים של הר הצופים. ממזרח לשכונה נמצאת [[דרך בר לב]] (המכונה בפי הירושלמים "כביש מספר 1"), מצפון ל[[המושבה האמריקאית בירושלים|מושבה האמריקאית]] ומדרום-מערב להר הצופים ו[[הגבעה הצרפתית]]. השכונה נקראת על שם חוסאם א-דין בן שרף א-דין עיסא אלג'ראחי, נסיך מאנשי חצרו של [[צלאח א-דין]] ורופאו האישי, שבנה במקום [[זאווייה]] ונקבר בה לאחר מותו בשנת [[1201]].
 
== עיסאוויה ==