הר הצופים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קישורים
תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים
שורה 16:
[[קובץ:יחידת מצוף - 1.jpg|שמאל|ממוזער|300px|אנדרטה לזכר [[יחידת מצוף 247]] ב[[כיכר אביגדור המאירי]]]]
 
'''הר הצופים''' הוא הר בתחום [[ירושלים]] הצופה על מרבית שטח ירושלים, ועל שטח נרחב מ[[מדבר יהודה]] כולל [[ים המלח]]. גובהו 826 מטרים מעל [[פני הים]], כ־100 מטרים מעל [[העיר העתיקה (ירושלים)|העיר העתיקה]], וכ־1,240 מטרים מעל פני [[ים המלח]]. הבאים לירושלים מהצפון ראו ממנו לראשונה את העיר ואת [[בית המקדש]], ומכאן שמו. שמו הלועזי של ההר "סקופוס" הוא תרגום יווני של השם העברי. ב[[ערבית]] קרוי ההר ראס אל-מושריף راس المشرف (בתרגום לעברית: ראש הנשקף). שם נוסף בערבית הוא ג'בל סקובוס جبل سكوبس, הנגזר משמו הלטיני של ההר.
 
==גאולוגיה וגאוגרפיה==
שורה 29:
לראשונה, מופיע שמו של ההר בספריו של [[יוסף בן מתתיהו]]. בספר [[קדמוניות היהודים]] יא פרק ח' מספר ההיסטוריון על מפגשו של [[אלכסנדר מוקדון]] עם [[הכהן הגדול]] שנערכה על ההר:
 
{{ציטוטון|וכששמע שהוא לא רחוק מהעיר, יצא עם הכוהנים והמון האזרחים וערך לו קבלת–פנים... במקום אחד הקרוי הצופים.{{הערה|1=לעומת מקור זה, בתלמוד הבבלי (יומא סט) כתוב שפגישה זו אירעה ב[[תל אפק (אנטיפטריס)|אנטיפטרוס]]}}. מפני שאפשר היה לראות משם את ירושלים ואת בית–המקדש}}
 
בספרו [[מלחמות היהודים]] ב פרק יט' מספר בן מתתיהו כי ה[[לגיון|לגיונות]] ה[[הקיסרות הרומית|רומאיים]] החלו את ההתקפה על ירושלים מבסיסם על ההר:
שורה 47:
ב[[מלחמת העצמאות]] נותק ההר מירושלים העברית מכיוון שהדרך אליו עברה בשכונת [[שייח' ג'ראח]] הערבית. ההר הפך ל[[מובלעת]] שהתנועה אליה התנהלה בשיירות בלבד. לאחר שבאפריל [[1948]] הותקפה שיירה של עובדי בית החולים הידועה גם כ[[שיירת הדסה]] הופסקה תנועת השיירות, והושבתה פעילות האוניברסיטה ובית החולים.
 
ב־[[7 ביולי]] 1948, יום אחד לפני סיומה של [[ההפוגה הראשונה]], נכנס לתוקפו הסכם בין המפקדים הצבאיים של ישראל והמפקדים של [[הלגיון הערבי]] על [[אזור מפורז|פירוזו]] של הר הצופים, ההסכם הושג בתיווכו של [[האו"ם]] .{{הערה|1=חתומים על ההסכם: דוד שאלתיאל - המפקד הצבאי של ירושלים, זעים (נורמן) לאש - מפקד הדיוויזיה הראשונה, ז'אן ניווינהויז - יו"ר ועדת ההפוגה של האו"ם.}} ההר חולק לשלושה אזורים: המובלעת הישראלית, שכללה את מתחמי האוניברסיטה, [[בית החולים הדסה הר הצופים]], [[בית הקברות הצבאי הבריטי בירושלים|בית הקברות הצבאי הבריטי]], והכפר הערבי [[עיסאוויה]] כאזור מפורז ישראלי. מדרום לשטח הישראלי נקבע [[שטח הפקר]], ומדרום לו שטח מפורז ירדני, שכלל את [[מתחם אוגוסטה ויקטוריה]] ([http://lib.cet.ac.il/storage/Pics%5C12900_12999%5C0000012905%5C12905_198%5B1%5D.gif מפה]). בהסכם נקבע שישראל תחזיק בהר 85 [[שוטר|שוטרים]]ים, החמושים ב[[נשק קל]] בלבד, ו־35 אנשי סגל עובדים אזרחים. במקביל הוגבל גם מספר השוטרים בשטח המפורז הירדני ל-46 שוטרים. הסכם זה נשאר בתוקפו עד לסופה של מלחמת העצמאות ואושר מחדש ב[[הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות]] שנחתמו עם [[ירדן]] ב־[[3 באפריל]] [[1949]] .{{הערה|1='''ידען מעריב תשכ"ד''', בית דפוס מעריב, אוגוסט 1963, עמ' 64 ו-65}} בהסכם נקבע כי מדי שבועיים תועלה להר שיירה לאספקה ולהחלפת אנשי ההר. השיירה כללה שלושה כלי רכב: שני [[משוריין|משוריינים]] ו[[משאית]] שהובילה להר אספקה, ובירידה מההר הובילה ספרים מבית הספרים הלאומי שבהר, אשר הועברו לספריות האוניברסיטה בירושלים העברית. שיירה זו הייתה תחת פיקוח [[האומות המאוחדות|האו"ם]], ויצאה מ[[מעבר מנדלבאום]].{{הערה|1=שני המשוריינים של השירה הדו שבועית מוצגים כיום ב[[מוזיאון בתי האוסף]] ב[[תל אביב]].}}
 
===מובלעת הר הצופים===
שני הצדדים קיימו את הסדרי הפירוז באופן חלקי. ישראל העלתה להר [[חייל|חיילים]]ים במדי שוטרים ,{{הערה|{{ynet|רועי מנדל|הלך לעולמו מנחם שרפמן, "מלך הר הצופים"|3546625|23 במאי 2008|}}}} הצליחה להבריח להר נשק כבד יותר מהמותר בהסכם, והצליחה לבצר חלק מהמתחם. מאידך הירדנים בנו מוצבים צבאיים בשטחים המפורזים ואף בשטחי ההפקר, השתלטו על הכפר עיסאוויה ועל שטחים נוספים שנכללו בשטח הישראלי. עם זאת, לא הופסקה תנועת השיירה הדו שבועית, אף על פי שעוכבה לעתים בידי הירדנים. נוסף לכך, הגבולות המדויקים של השטח הישראלי היו שנויים במחלוקת בין הצדדים, מכיוון ש[[מפה|מפת]] הסכם המפקדים, שבה תוחמו שטחי השליטה ואשר אושררה בהסכם שביתת הנשק, אבדה.
 
ב־[[1954]] הוקמה יחידה צבאית ייעודית בשם "[[יחידת מצוף 247]]" לשם החזקת הר הצופים. תקריות אש אירעו לעתים רחוקות במשך התקופה, אם כי [[הוראות פתיחה באש|הוראות הפתיחה באש]] הישראליות דרשו איפוק מרבי (מחשש שהירדנים יכבשו את ההר לפני שכוחות סיוע יצליחו לעבור דרך השטח הירדני). תקריות קשות אירעו בשנים [[1957]] וב־[[1958]]. ב־1958 נהרגו בהר ארבעה חיילים ישראלים שנתקלו במארב ירדני ב[[גן בוטני|גן הבוטני]] של מתחם האוניברסיטה. באותה תקרית נהרג גם היושב ראש האמריקאי של [[ועדת שביתת הנשק]] שבא לתווך בין הצדדים. בעקבות התקרית נקבעו הסדרים חדשים בחלק מהנושאים השנויים במחלוקת, כמו הסדרי שליטה בכפר עיסאוויה.
שורה 69:
 
===שיקום===
לאחר [[מלחמת ששת הימים]] החלו פעולות שיקום של המבנים על ההר. מאחר שהמבנים היו ברובם בעלי ערך ארכיטקטוני, היסטורי ואף רגשי ארך תהליך השיקום והבניה זמן רב. על בניין בית החולים הדסה הופקד האדריכל [[יעקב רכטר]], ועל קמפוס האוניברסיטה הופקד צוות האדריכלים [[דוד רזניק]]-[[שמואל שקד]]-[[רם כרמי]]-[[חיים קצף]]. בקצהו המזרחי של הקמפוס הוקם מערך הבניינים שיועד במקור למחלקה ל[[מדעי הטבע]] (כיום אולמות הרצאות ואגף בבניין בצלאל) ו[[מגדל המים (הר הצופים)|מגדל המים]] ([http://atar.mscc.huji.ac.il/~geo/Library/scaning%20map/MountScopus.jpg מפה]). התכנון הופקד בידי האדריכלים [[בנימין אידלסון]] ו[[גרשון צפור]], ובניין [[בצלאל]] החדש על ידי האדריכל [[גרשון צפור]]. הקמפוס נבנה בצורה הדומה ל[[מבצר|מצודה]] סגורה ומבוצרת.{{הערה|1=[[דוד קרוינקר]], '''ירושלים - המאבק על מבנה העיר וחזותה''', ביתן זמורה 1988.}}
 
לאחר איחוד שני חלקי העיר ובכדי שההר לא ינותק עוד ממרכז ירושלים, רוכז מאמץ הבניה בירושלים בין השנים 1968 - 1972 ב[[שכונות הבריח]]. שכונות אלה, [[מעלות דפנה]], [[רמת אשכול]], [[גבעת המבתר]] ו[[הגבעה הצרפתית]] נבנו לאורך כביש חדש שחיבר את הר הצופים לשאר ירושלים העברית שלא דרך שכונות ערביות - כביש "שדרות אשכול". ליד כביש זה הוקם בשנת [[1973]] [[בניין המטה הארצי של משטרת ישראל]] ומאוחר יותר בתקופת כהונתו של ראש הממשלה [[מנחם בגין]] במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] הוקמה לצידו גם [[קריית הממשלה (מזרח ירושלים)|קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין]]. גם תנועת ה[[אוטובוסים בישראל|אוטובוסים]] אל הר הצופים, שלפני 1947 עברה דרך שכונת שייח' ג'ראח וסבלה מהתנכלויות הערבים חודשה דרך שדרות אשכול. מסלול קו 9 הועתק אל כביש זה בסוף שנות השישים וחיבר את ההר אל [[כיכר ציון|מרכז ירושלים]] העברית, קו 28 חיבר את ההר עם [[התחנה המרכזית בירושלים]] ועם קמפוס גבעת רם וקו 26 חיבר את ההר עם שכונות שונות במערב ירושלים.
שורה 221:
{{ערך מורחב|עיסאוויה}}
 
'''עיסאוויה''' (ב[[ערבית]]: '''العيساوية''') הוא [[כפר]] [[ערבי]] ושכונה בעיר [[ירושלים]] השוכן במורדותיו ה[[מזרח]]יים של הר הצופים בצפון ירושלים, על שפת [[מדבר יהודה]]. נכון לשנת [[2014]] מתגוררים בשכונה 13,571 תושבים.{{הערה|[https://www.jerusalem.muni.il/City/Neighborhood/Statistics/Pages/hiswih.aspx שכונת עיסוויה - נתונים סטטיסטיים] באתר עיריית ירושלים}}. השכונה גובלת בקמפוס הר הצופים של [[האוניברסיטה העברית]] ובשכונות [[הגבעה הצרפתית]] ו[[צמרת הבירה]]. אחת ההשערות גורסת כי מקומה של עיר הכוהנים [[נוב (עיר מקראית)|נוב]] הוא באזור זה.{{הערה|{{אנצ דעת|3676|נוב}}}} במקום ישנן מערות קבורה רבות החצובות בסלע ה[[קירטון]].
 
 
 
 
== גלריה ==