צבי הירש פאסל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 23:
פאסל נולד בבוסקוביץ שב[[מורביה]]. כנער למד בישיבה המקומית בראשות הרב משה הכהן קרפלס, ולאחר מכן ב[[ישיבת פרשבורג]] תחת [[החת"ם סופר]]. לאחר שובו למולדתו נישא ליוספה ארנשטיין והחל לעסוק במסחר. הוא פשט את הרגל ואיבד את כספו. בתקופה זו התקרב גם לאב"ד [[פרוסניץ]], [[ליב שוואב]]. הלה, איש [[תנועת ההשכלה]] והרב המודרני הראשון בכל החבל – הרפורמות שהנהיג, בהשראת [[יצחק נח מנהיימר]], כללו דרשה בגרמנית, עריכת החופה בתוך בית-הכנסת ולא תחת השמים וכיוצא בזה – אסף סביבו חוג שמנה את חתנו [[לאופולד לעף]], המשכיל [[גדעון ברכר]] ואחרים. פאסל עצמו נעשה תורם קבוע לכתבי-עת משכיליים כ'[[כרם חמד]]'.
 
פאסל החליט לפנות לקריירה רבנית והתמודד על משרתו של שוואב כשהלה עבר ל[[בודפשט |פשט]] ב-1836. כקודמו לפניו, עורר התנגדות עזה מהרב הראשי [[נחום טרייביטש]]. הרוב בפרוסניץ, הקהילה הליברלית ביותר במורביה, התעלם מטרייביטש השמרן העדיף את פאסל על פני עמיתו המסורתי והמנוסה [[חיים יוסף פולאקפולק]], והוא קיבל את התפקיד במרץ 1836. הרב הראשי, שיוקרת משרתו שקעה בהדרגה, הפעיל את כל סמכויותיו במשך שנתיים. הוא הציע לפאסל את רבנות בוסקוביץ ולאחר מכן הורה ליהודי פרוסניץ לפטר אותו. המחלוקת נפתרה כשהממשל שלל מטרייביטש את סמכותו להתערב בבחירת רבנים ב-23 במרץ 1838, באשמה שניסה למנוע את הפצת נשיאת הדרשה בגרמנית ולעכב את המודרניזציה בקרב היהודים.
 
עתה יכל פאסל להתפנות לשנות מהבסיס את מערכת ההוראה. בתי-ספר כלליים בשפה הגרמנית (Normalschulen) ליהודים התקיימו מאז 1782, אך החינוך הדתי המשיך במתכונת פרטית, ב[[תלמוד תורה|תלמודי תורה]] לא-מוסדרים שנוהלו על ידי [[מלמד]]ים. פאסל התלונן על רמתם הנמוכה של אלה, על כך שעלותם מנעה מרבים מהעניים לשלוח את בניהם לחדר ושסגנונם הוביל לניכור של הילדים מהדת. כמו בבוהמיה השכנה, הפיצול בין לימודי החול והקודש הוביל בהדרגה לכך שהורים לא טרחו לשלוח את בניהם למוסד אחר מלבד בית-הספר הממשלתי. בסיועו של ברכר ובהנהלת המלומד יוסף וייסה, הוקם בפרוסניץ ב-1838 בית-ספר יהודי מתוקן ("Hebräische Lehranstalt", "המוסד החינוכי העברי") ששילב תורה עם מקצועות כלליים. התלמידים רכשו ידע בדקדוק עברי, למדו להבין היטב את התפילות ואת החומש; הושם דגש פחות על הלכה יבשה, רק מי שתכננו להפוך לרבנים חויבו בשיעורי גמרא, ותכני אגדה ומדרש כמעט ונעלמו. טרייביטש היה נחוש לשמור על טהרת החינוך המסורתי בנפרד מהלימודים שנכפו מטעם השלטונות, מדיניות שהתווה [[הנודע ביהודה]] עוד בימי [[יוזף השני]], וחשש גם מהיעדר יראת השמים של המורים. על אף התנגדותו הקשה ותלונותיו לרשויות, הוא אולץ שוב להיכנע. ב-1841 הוכרח להשתתף בבחינות הפומביות של המוסד. אב"ד פרוסניץ עודד גם פרודוקטיביזציה כלכלית, מתוך כוונה להפחית את אחוז היהודים שעסקו במסחר זעיר וברוכלות, והקים אגודה שעסקה בהוראות מלאכה. בנוסף לכך, ביקר קשות את מוסד ה[[ישיבה]] שלא יכול היה עוד, לטענתו, לענות על צורכי השעה ולחנך רבנים אדוקים שיהוו דוגמה והשראה.