אנה אחמטובה – הבדלי גרסאות

 

===תחת השלטון הסובייטי===

לאחר התבססות [[ברית המועצות|השלטון הסובייטי]] בחרה אחמטובה, בניגוד לרבים מאנשי הרוח, שלא לעזוב את רוסיה, ב-1918 היא התגרשה מגומיליוב ובאותה שנה נישאה למתרגם, משורר מזרם ה[[אקמאיזם]] וה[[אשורולוג]] וולדמיר שיליקו (Влади́мир Казими́рович Шиле́йко). החל מהמחצית הראשונה של [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] היא נאלצה לסבול עוינות קשה של המשטר החדש. בעלה הראשון, גומיליוב הוצא להורג ב-[[1921]] באשמת קשירת קשר נגד השלטונות. היא עצמה הוכרזה כ"אלמנט [[בורגנות|בורגני]]", והואשמה בכך ששירתה נוגדת את רוח ה[[סוציאליזם]]. בגלל חוסר היכולת לפרסם את שיריה, היא נאלצה להתפרנס מתרגומי שירה משפות שונות. במהלך שנות ה-20 התגרשה משיליקו ונישאה לסופר ניקולאי פונין (Николай Николаевич Пунин) ממנו התאלמנה ב-1953 אחרי שמת בגולאג.

ב-[[1938]] נעצר בנה, ההיסטוריון [[לב גומיליוב]], ונשפט לעשר שנות מאסר במחנות עבודה. חוויותיה מאותם ימים שימשו בסיס למחזור השירים "רקוויאם", שהיה אחד התיאורים הספרותיים הראשונים של תקופת ה"טיהורים" תחת שלטונו של [[סטלין]]. ב-[[1940]] היא התחילה לכתוב את ה"פואמה ללא גיבור", בה ניסתה לשחזר את אווירת "תור הכסף" של ימי נעוריה; על גרסאותיה השונות של יצירה זו, היא עתידה לעבוד - עם הפסקות - במשך 25 שנה, למעשה עד סוף חייה.