קליעה – הבדלי גרסאות

ההתפתחות המשמעותית בתחום הקליעה חלה עם המצאת ה[[חץ וקשת|קשת]]: כלי הירי הראשון בכינון ישיר, בו על היורה לכוון את קשתו לנקודה מסוימת במרחב על מנת שה[[חץ]] יפגע במטרה. כדי להיות קלע טוב בקשת נדרש היורה לעבור אימונים מרובים ואכן, בעקבות הקשת הוקמו מטווחי קליעה בהם אומנו קשתים באופן מסודר. שיא האימונים בקליעה למטרה בקשת היה ב[[בריטניה]] ([[אנגליה]] ו[[ווילסויילס]]) של [[ימי הביניים]], בה בפקודת המלך הפכה את הקליעה לספורט עממי וכל בן כפר חויב להתאמן באמצעות [[קשת ארוכה|הקשת הארוכה]]. ידועים ב[[פולקלור]] סיפורים על תחרויות ירי ב[[מטווח]]ים במסגרת [[טורניר|הטורניר האבירי]], בהן קשתים יורים במטרות עגולות, עליהן תבנית של טבעות קונצנטריות ובמרכז [[עיגול]], הסיפור הידוע ביותר מסוג זה הוא על הקשת פורע-החוק [[רובין הוד]]. בשאר [[אירופה]] הועדף השימוש ב[[רובה קשת]] שדרש פחות אימונים פיזיים והצריך מיומנות של "כוון ולחץ".