הבדלים בין גרסאות בדף "מחוך"

נוספו 4 בתים ,  לפני שנתיים
עד תחילת [[המאה ה-20]] שימשה [[עצם לווייתן]] (חומר המופק מ[[מזיפות]] [[לווייתנאים]] ממשפחת [[לווייתני מזיפות|לווייתני המזיפות]]) כחומר ההקשחה העיקרי של מחוכים, אף שבשלהי [[המאה התשע עשרה]] בייצור המחוכים נעשה שימוש גם [[מתכת]] וחלקי [[קרן (ביולוגיה)|קרן]].
 
באופנה של תקופת המהפכה הצרפתית ו[[הקיסרות הראשונה]], ולאחר מכן באופנת ה[[בידרמאייר]] המוקדמת, לא היו המחוכים פריטי חובה. רק החל משנת [[1840]] לערך הפכו שוב לצו האופנה. תחת זאת, נהגו דווקא גברים ללבוש מחוכים בשנים [[1820]]-[[1850]] לערך, בהשפעת אופנת ה[[דנדידנדיזם]]. בשנים אלה גם הונהגו שכלולים טכניים שונים במחוך, כמו סוגר קדמי מבוסס קרס וחלקי חיבור ממתכת.
 
בשנים [[1840]] עד [[1870]] התפתחה צורת "שעון החול" הנחשבת עד היום לצורה הקלאסית למחוכים: היקף רחב יותר של האגן והחזה, והיקף מזערי של ה[[מותן]]. עד לשנים [[1870]]-[[1875]] הלכו המחוכים והתארכו כלפי מטה וכיסו את ה[[בטן]] התחתונה ואת ה[[ירך|ירכיים]]. בשנות התשעים של [[המאה ה-19]] הכתיבה האופנה היקף מותניים צר במיוחד.