פרנקלין דלאנו רוזוולט – הבדלי גרסאות

כהונתו של רוזוולט עמדה בפני סיום ב-[[1940]]. לאחר שנבחר מחדש, ברוב סוחף, לכהונה שנייה ב-1936 היה ברור לכל כי תהיה זו כהונתו האחרונה של רוזוולט בתפקיד הנשיא. מאז ש[[ג'ורג' וושינגטון]], נשיאה הראשון של ארצות הברית, סירב לרוץ לכהונה שלישית ב-[[1796]], נשמרה המסורת, ואף נשיא לא נבחר לכהונה שלישית מעולם. שני הנשיאים היחידים שניסו לזכות בנשיאות בפעם השלישית, [[יוליסס סימפסון גרנט]] ו[[תאודור רוזוולט]], זכו לגינויים חריפים. רוזוולט אמר תחילה כי אין בכוונתו לרוץ בפעם השלישית, אולם בעוד מדינות מערב אירופה החלו ליפול זו אחר זו לידי צבא ה[[ורמאכט|וורמאכט]], הוא הגיע למסקנה כי רק ביכולתו להוביל את המדינה בתקופה קשה זו. רוזוולט לא בטח מספיק באף אדם כדי להעביר לידיו את שרביט המנהיגות, ולכן שאף לזכות בכהונה שלישית. המכשול היחיד שעמד בדרכו היה, כיצד לזכות בכך ללא קבלת ביקורת מבית כפי שקרה בעבר. בצעד אסטרטגי נועז, הצליח רוזוולט לגרום ליריבים בולטים בתוך מפלגתו שלא להתמודד נגדו על המועמדות לתפקיד. הוא גם העביר את [[ועידת המפלגה הדמוקרטית]] ל[[שיקגו]] שם ידע כי יזכה לתמיכה גדולה. האהדה הרבה שרכש במהלך שנות נשיאותו עבדה לטובתו, ובוועידה עצמה, נבחר רוזוולט להיות מועמדה של המפלגה ברוב גדול, לקול הקהל שצהל "אנו רוצים את רוזוולט".

 

 

[[קובץ:Quezon_Roosevelt.jpg|שמאל|ממוזער|230px|רוזוולט מקבל את נשיא [[הפיליפינים]] בוושינגטון, מאי 1942]]