ויקיפדיה

הכתב העברי הקדום – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
מ קו מפריד בטווח מספרים, אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 1:
{{התפתחות האלפבית העברי}}
'''הכתב העברי הקדום''' (שם ארכאי: '''כתב דַעַץ''') הוא נוסח מקומי של ה[[אלפבית פיניקי|אלפבית הפיניקי]] כפי שהיה נהוג בקרב תושבי [[ממלכת יהודה]] ותושבי [[ממלכת ישראל]] במחצית הראשונה של [[האלף הראשון לפני הספירה]], ואף הייתה לו השפעה על הכתב של מספר ממלכות שכנות ([[מואב]],{{הערה|1=במאה התשיעית לפני הספירה. זאת אנו למדים מהכתב של [[מצבת מישע]] המואבית הכתובה בנוסח העברי. אולם מ[[המאה ה-7 לפנה"ס|השביעית לפנה"ס]] עד [[המאה ה-6 לפנה"ס|השישית לפנה"ס]] ניכרת כבר השפעה ארמית על הכתב המואבי (והאדומי). פרופ' [[בנימין זאס]], "[http://books.google.co.il/books?id=3QjdyM4YN8UC&lpg=PP1&pg=PA23 השפעת הכתב העברי והארמי על שכנותיה של ישראל]", בתוך: '''מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא''', יחידה 10, סעיף 10.2.5.1, תל אביב: הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]], 1989. {{ISBN|9653024841}}. [http://books.google.co.il/books?id=3QjdyM4YN8UC&lpg=PP1&pg=PA23 עמ' 23].}} [[פלשת]]{{הערה|1=הפלשתים אמצו את הכתב העברי משכניהם ביהודה, וייתכן שהוסיפו לו מאפיינים מקומיים בהשפעה פיניקית. בנוסף נפוץ בפלשת הכתב הארמי ששימש את רשויות השלטון האשורי שם, כמו כן נמצאה גם כתובת בכתב לא ידוע שטרם פוענח, המזכיר את [[כתב לינארי|הכתב הלינארי]]. פרופ' [[בנימין זאס]], "[http://books.google.co.il/books?id=3QjdyM4YN8UC&lpg=PP1&pg=PA23 השפעת הכתב העברי והארמי על שכנותיה של ישראל]", בתוך: '''מבוא לארכאולוגיה של ארץ-ישראל בתקופת המקרא''', יחידה 10, סעיף 10.2.5.1, תל אביב: הוצאת [[האוניברסיטה הפתוחה]], 1989. {{ISBN|9653024841}}. [http://books.google.co.il/books?id=3QjdyM4YN8UC&lpg=PP1&pg=PA23 עמ' 23].}} ו[[ארם]]). באלפבית זה כמו באלפבית הפיניקי היו 22 סימנים ("[[אות]]יות") המייצגים [[עיצור]]ים בלבד ולא [[תנועה (פונולוגיה)|תנועות]] (רק מאוחר יותר החל השימוש ב[[אמות קריאה]]) ומשום כך הוא מסווג כ"[[אבג'ד]]". כיוון הכתיבה באלפבית העברי העתיק כמו באלפבית הפיניקי הינוהוא מימין לשמאל, כאשר צורת זווית האותיות נוטה להיות יציבה וקבועה (ולא משתנה כמו ב[[אלפבית פרוטו-כנעני|אלפבית הפרוטו-כנעני]]).
 
בעקבות [[גלות בבל|גלות העם לבבל]], ושלטון [[אשור]]י ו[[בבל]]י על [[ארץ ישראל]] ב{{ה|מאה השישית לפני הספירה}}, פשט השימוש ב[[אלפבית ארמי|אלפבית הארמי]], שהייתה ל[[לינגואה פרנקה]] (שפת גישור בינלאומית) של האימפריה האשורית והבבלית. במאות הבאות (ה-6-26–2 לפנה"ס), בתקופת [[פחוות יהודה]] עד מלכות [[החשמונאים]] עדיין שימש הכתב העברי העתיק בעירבוביה עם הכתב הארמי, אולם לקראת המאה ה-2-12–1 לפני הספירה פסק השימוש בקרב היהודים בכתב העברי העתיק למעט לצרכים סמליים או מקודשים. וריאציה ספציפית שלו ממשיכה להיות בשימוש בקרב השומרונים ([[כתב שומרוני|הכתב השומרוני]] שונה מעט מן הכתב העברי הקדום) גם כיום. במאות הראשונות לספירה התגבשה צורתו של הכתב הארמי כפי שהיה נהוג בקרב היהודים, והוא קיבל את צורתו ה"מרובעת", המהווה אב טיפוס של הכתב העברי של ימינו.{{הערה|כתב זה מכונה בכתבי חז"ל "'''כתב אשורי'''"; בספרות המחקרית הוא מכונה "'''כתב מרובע'''" או "'''כתב יהודי'''".}}
 
==השתלשלות ופיתוח הכתב==
כתב האלפבית העברי העתיק הוא נוסח של ה[[אלפבית פיניקי|אלפבית הפיניקי]] כפי שהיה נהוג במרחבי [[ארץ ישראל]], בממלכת הדרום (יהודה) ובממלכת הצפון (שומרון), (ובשניהם בצורת כתב זהה לגמרי, ללא מאפיינים ייחודיים אזוריים כלשהם{{הערה|בתחילה דימו החוקרים למצוא הבדל בזנב הי' {{פ|י}} בין הכתב שבשימוש תושבי ממלכת הצפון (שומרון) לבין הכתב שבשימוש תושבי ממלכת הדרום (יהודה), אולם בגילוי כתובות ערד (שבדרום) נוכחו החוקרים לראות שהצורה ה'צפונית' הייתה בשימוש אף בדרום. ([[יוסף נוה]], '''ספר השומרונים''', עמ' 374)}}) החל מתחילת [[האלף הראשון לפני הספירה]] ([[המאה ה-10 לפנה"ס]] - [[המאה ה-11 לפנה"ס]]), נוסח זה מכונה "הכתב העברי העתיק", ואילו הנוסח הפיניקי שנהג ב[[מואב]] למשל, מכונה "הכתב המואבי". הכתב הפיניקי עצמו הוא פיתוח של ה[[אלפבית פרוטו-כנעני|אלפבית הפרוטו-כנעני]], כתב שהיה נפוץ במרחבי ארץ ישראל - [[כנען]] החל מ[[המאה ה-17 לפנה"ס]]. מקורותיו של האלפבית הפרוטו-כנעני אינם ברורים דיים, ומשערים שהוא פיתוח של ה[[כתב הירוגליפי|כתב ההירוגליפי]] המצרי.
 
מהאלפבית הפיניקי התפתחו בסופו של דבר ה[[אלפבית יווני|כתב היווני]] וממנו ה[[אלפבית לטיני|כתב הלטיני]] וה[[אלפבית קירילי|כתב הקירילי]], כמו כן התפתח מכתב זה ה[[אלפבית ארמי|אלפבית הארמי]]. הכתב הארמי היה קרוב למדי לכתב הפיניקי, אך אותיותיו היו מרובעות. הכתב העברי של ימינו הוא התפתחות של האלפבית הארמי המרובע שאומץ על ידי תושבי [[פחוות יהודה]] ב[[המאה ה-4 לפנה"ס]].
הכתב העברי של ימינו הוא התפתחות של האלפבית הארמי המרובע שאומץ על ידי תושבי [[פחוות יהודה]] ב[[המאה ה-4 לפנה"ס|מאה הרביעית לפני הספירה]].
 
הממצא הארכאולוגי הקדום ביותר שנמצא עם כתובת בעברית העתיקה מתוארך ל[[המאה ה-10 לפנה"ס|מאה העשירית לפנה"ס]], הלא הוא "[[אבן תל זית]]". שני ממצאים עבריים נוספים מאותה התקופה הם: [[אוסטרקון מבצר האלה]] שנכתב ב[[אלפבית פרוטו-כנעני]] (שהוא קדום יותר), ו[[לוח גזר]] שנכתב ב[[אלפבית פיניקי]].
 
הכתב העברי העתיק היה נהוג בישראל במשך [[תקופת הברזל]], התקופה המקבילה לתקופה המקראית של [[ימי בית ראשון]], והמשיכו להשתמש בו גם במשך [[התקופה הפרסית בארץ ישראל|התקופה הפרסית]] לסירוגין עם ה[[אלפבית ארמי|אלפבית הארמי]], עד שהשימוש בו נזנח כמעט לחלוטין, והוא החל לשמש רק לצורכי פולחן או לביטוי שאיפות לאומיות, הן ביהודה והן בשומרון. ביהודה למשל נעשה בו שימוש במטבעות שנטבעו על ידי המלכים [[חשמונאים|החשמונאיים]], בהם מופיעה לרוב הכתובת בכתב עתיק זה. כך גם במטבעות [[המרד הגדול|מלחמת היהודים ברומאים]] (70-6666–70 לסה"נ), שייתכן כי חלקם נטבעו בידי שלטונות המקדש וחלקם על ידי המורדים, וכך גם ב[[מטבעות בר כוכבא|מטבעות]] שטבעו היהודים בזמן [[מרד בר כוכבא]] ([[135132]]-–[[132135]]). חוקרים משערים, כי הסיבה לשימוש בכתב זה בימים אלו, אף על פי שלא היה בשימוש היומיומי, נובעת מהרצון להזכיר את ימי הפריחה הכלכלית והמדינית בתקופת הזוהר של דוד ושלמה, שאז השימוש בכתב זה היה נפוץ. בחלק מ[[המגילות הגנוזות]] שהתגלו ב[[מדבר יהודה]] ונכתבו בכתב המרובע של ימינו, נמצא כתוב בכתב עברי עתיק רק [[השם המפורש]], תופעה זו מופיעה גם במספר [[תרגומי המקרא|תרגומים יווניים]]. גם בשומרון בתקופה זו (התקופה הפרסית והתקופה הרומית הקדומה) אנו מוצאים שימוש יומיומי בכתב המרובע היהודי, ולצורכי פולחן נעשה שימוש בכתב העברי הקדום, כאשר בכל התקופה הזו (ולמעשה גם בתקופת הברזל) לא היה כל הבדל בצורת הכתב בין תושבי שומרון לתושבי יהודה.{{הערה|[[יוסף נוה]], על כתבם וכתובותיהם של השומרונים בעת העתיקה, '''ספר השומרונים''', ירושלים: הוצאת [[יד יצחק בן-צבי]] ו[[רשות העתיקות]], תשס"ב, עמ' 372-381}} לאחר כישלון מרד בר כוכבא פסק השימוש בכתב העברי הקדום ביהודה (וגם השפה העברית חדלה מאז להיות שפה מדוברת), אולם בשומרון חל תהליך הפוך, והכתב היהודי המרובע נזנח לטובת הכתב העברי הקדום, שהתפתח עם הזמן לצורה הייחודית של [[אלפבית שומרוני|האלפבית השומרוני]].
 
22 אותיות הכתב העברי העתיק תואמות את מצאי העיצורים של הפיניקית. העברית המקראית בתקופת בית ראשון כללה בנוסף לעיצורים אלה גם את ה[[שי"ן שמאלית|שי"ן השמאלית]], וישנן עדויות עקיפות לכך שלפחות בחלק מניבי העברית נשמרה גם ההבחנה בין חי"ת וע"ין [[עיצורים וילוניים|וילוניות]] ל[[עיצורים לועיים|לועיות]]. כלומר, בסך הכול שימרה העברית המקראית 25 מתוך 29 הפונמות העיצוריות שמקובל לשחזר ב[[פרוטושמית]]. העברים, ששאלו את הכתב מהפיניקים כפי שהוא ולא הוסיפו לו אותיות, המשיכו לייצג את העיצורים הנזכרים לעיל בהתאם למסורת ה[[כתיב]] הפיניקית.
שורה 179 ⟵ 178:
משערים כי ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]] רווחו שתי דרכים לסדר האלפבית, כאשר הדרך האחת זהה לסדר של ימינו אנו, והדרך השנייה מקדימה פ' לע'.
 
שתי דרכים אלו נמצאו מתועדות בממצאים האפיגראפים מראשית [[תקופת הברזל]] בהם נמצאו כתובות המכילות את אותיות האלפבית ברצף ("abecedary"{{אנ|Abecediary}}), וככל הנראה שימש הדבר כתרגיל כתיבה של סופרים מתלמדים. בכתובת שהתגלתה ב[[אבן תל זית]], באוסטרקון מ[[עזבת צרטה]] ובאוסטרקון מ[[כונתילת עג'רוד]] הקדים הסופר את האות פ' לאות ע'.{{הערה|[[שמואל אחיטוב]], '''הכתב והמכתב''', עמ' 225-228225–228, 238}} בחלק מהכתובות ישנם שינויים נוספים בסדר האותיות, כמו הקדמת האות ו' לאות ה', ואת האות ח' לז', ואת ל' לכ'.
 
דרכים אלו אף מתועדות ב[[אקרוסטיכון במקרא|אקרוסטיכונים שבמקרא]]. הסדר ס-ע-פ-צ מופיע ב[[תהלים]] כה, קיא, קיב, קיט, [[משלי]] לא (בנוסח המסורה), [[איכה]] א (בנוסח המסורה), ולעומת זאת - הסדר ס-פ-ע-צ מופיע באיכה ב,ג,ד (וגם באיכה א' במגילה שנמצאה ב[[קומראן]]), בנוסח השבעים למשלי לא, וייתכן שגם בתהלים לד.{{הערה|[[אלכסנדר רופא]], '''מבוא לספרות המקרא''', ירושלים: הוצאת כרמל, 2006. עמ' 318.}}
{{-}}
[[קובץ:4QLam(Facsimile).jpg|מרכז|ממוזער|650px|3 העמודות הראשונות של מגילת איכה שנמצאו בקומראן (4QLam<sup>a</sup>). ניתן להבחין שהפסוק "פרשה ציון בי[דיה]..." (עמודה 3 שורות 7-87–8) קודם לפסוק "על אלה '''בכו עיני'''..." (עמודה 3 שורות 9-109–10). הקדמה זו של פ' לע' המתועדת גם בנוסח המסורה בפרקים הבאים במגילת איכה (ב', ג', ד') - ייתכן כי היא נבעה מאותה מסורת שונה של סדר האלפבית.]]
 
==כתובות בכתב העברי הקדום ==
שורה 252 ⟵ 251:
ב[[מטבעות החשמונאים|מטבעות]] שהוטבעו על ידי ה[[חשמונאים]] נעשה שימוש באותיות האלפבית העברי הקדום (ראו תמונה 3), ואולי בעקבותיהם, נעשה שימוש במטבעות [[המרד הגדול]] (ראו תמונה 4) וב[[מטבעות בר כוכבא|מטבעות]] [[מרד בר כוכבא]] (ראו תמונה 5) בכתב העברי הקדום, על אף שבאותה העת כבר פשט הכתב הארמי, המרובע.
 
אולם למרות כל זאת, אין ב[[מקרא]] עצמו או אף בספרות היהודית של [[תקופת בית שני]] כל התייחסות לכתב של אותה התקופה,{{הערה|התייחסות ל[[כתב יתדות|כתב היתדות]] ה[[בבלית|בבלי]] למשל (ניב דרומי של ה[[אכדית]]), נמצאת במקרא ב[[ספר דניאל]]: {{ציטוטון|וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ [...] לְהָבִיא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל [...] יְלָדִים אֲשֶׁר אֵין-בָּהֶם כָּל-מאוּם [...] '''וּלְלַמְּדָם סֵפֶר וּלְשׁוֹן כַּשְׂדִּים'''|דנייאל א,4}}. (ד"ר מאיר מלול, "עולם התנ"ך - דניאל, עזרא ונחמיה", עורך: [[אוריאל רפפורט]], עמ' 25-2625–26).
<!-- יש התולים את דבריו של [[ישעיהו הנביא]]: {{ציטוטון|כִּי צַו לָצָו צַו לָצָו קַו לָקָו קַו לָקָו זְעֵיר שָׁם זְעֵיר שָׁם. כִּי בְּלַעֲגֵי שָׂפָה וּבְלָשׁוֹן אַחֶרֶת יְדַבֵּר אֶל הָעָם הַזֶּה.|[[ישעיהו]] [[S:ישעיהו כח|כח,10-11]]}} כרמז לכתב היתדות האשורי. -->}}
כמו גם לאימוץ הכתב הארמי בתקופה הפרסית, בתקופת הבית השני. (לשינוי השפה לעומת זאת אנו עדים על ידי חיבורים שנכתבו בארמית; [[ספר דניאל]] וספר [[ספר עזרא|עזרא ונחמיה]], כמו גם מילים ארמיות (ופרסיות) שחדרו לשאר ספרי המקרא).
שורה 272 ⟵ 271:
קובץ:Meʾor ʻenayim p451.JPG#תרשים של מטבע עם כתובת בכתב עברי עתיק במהדורה הראשונה של הספר "מאור עיניים" לרבי [[עזריה מן האדומים]], שהודפסה בחיי המחבר בשנת 1574. מתחת לתרשים: תצלום של המטבע המקורי, מטבע משנה ג ל{{ה|מרד הגדול}}, 68-69 לספירה. מטבע מסדרה זו היה ככל הנראה נגד עיני ה[[רמב"ן]] בביקורו בעכו, ראו פסקה זו.
}}
בדברי פרשני [[ימי הביניים]] אנו מוצאים שהם מזהים את הכתב העברי הקדום עם כתב השומרונים שהיה מוכר באותה העת ועם הכתב שהתנוסס על המטבעות מתקופת בית שני שהיו מוכרים להם. [[רב האי גאון]] (939-1038) מפרש את המאמר בתלמוד הבבלי "רבי ([[רבי יהודה הנשיא]]) אומר: בכתב אשורית נתנה תורה וכו' ([[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] ב"ב)": {{ציטוטון|זה שבידינו עתה הוא אשורי, ושביד כותים וכתב שעל שקלי ישראל הוא רעץ}}.{{הערה|[[רב האי גאון]] בפירושו ל[[מסכת ידיים]], '''קובץ מעשי ידי גאונים קדמונים''', ברלין 1856.}} [[הרמב"ם]] (1138-1204) כותב באחת מתשובותיו: {{ציטוטון|וממה שחייבים אתם לדעתו, שזה הכתב ר"ל כתב אשורי, הואיל ובו ניתנה תורה כמו שנתברר, ובו נכתבו לוחות הברית, מגונה להשתמש בו חוץ מאשר בכתבי הקודש. ולא פסקו ישראל מלהישמר בזה, והיו אגרותיהם וחיבורי חכמותיהם וכתבי חול שלהם בכתב עברי לבד, ולכן תמצא חרות תמיד על שקלי הקודש דברים של חול בכתב עברי, ולא תמצא כלל אות אחת מזה בכתב אשורי בדבר משאריות ישראל, לא בחריתת מטבע ולא בחריתת אבן, אלא כל זה בכתב עברי}}.{{הערה|1=[[תשובות הרמב"ם]], מהדורת [[יהושע בלאו]], חלק ב', [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1731&st=&pgnum=236 סימן רסח, עמ' 513], ירושלים תש"כ 1960. (תעתיק הנוסח הערבי עם תרגום לעברית). [http://www.daat.ac.il/daat/vl/rambamuvno/rambamuvno02.pdf#page=5 תשובה ז'] במהדורת ליפסיה, 1861.}} [[הרמב"ן]] (המאה ה-13) בסוף פירושו לתורה כותב: {{ציטוטון|ברכני ה' עד כה שבאתי לעכו ומצאתי שם ביד זקני הארץ מטבע כסף מפותח פתוחי חותם, מצדו האחד כעין מקל שקד, ומצדו השני כעין צלוחית, ובשני הצדדין סביב כתב מפותח באר היטב, והראו הכתב לכותיים וקראוהו מיד וכו' מן הצד האחד "שקל השקלים".,{{הערה|ראו בהמשך בדבריו של רבי [[עזריה מן האדומים]] בהמשך, המעמיד אותו על טעותו, וקורא: "שקל ישראל"}}, ומן הצד האחר "ירושלים הקדשה". ואומרים כי הצורות הם מקלו של אהרן שקדים ופרחים, והצורה השנית צנצנת המן. ושקלנו אותו בשלחנות ומשקלו עשרה כסף, והם חצי אונקיא שזכר [[רש"י]]. וכן ראיתי מן המטבע ההיא חצי השקל שהיו שוקלין לקרבנות|}}{{הערה|מקורות נוספים בפרשני ימי הביניים המתייחסים לכתב העברי הקדום הם: [[רש"י]] בפירושו לסנהדרין כא,ב וה[[רמב"ם]] בחיבורו למשנה ידיים ד}}
 
בדור ה[[רנסאנס]], עם עליית קרנן של הלשונות הקלאסיות וההתעסקות המחודשת בחקר הדקדוק, אנו מוצאים כבר התעסקות מפורטת למקורותיו של הכתב העברי והתחקות אחר צורתו. ב{{ה|מאה השש עשרה}} מתאר רבי [[משה באסולה]] (1480-1560) בחיבורו "ספר מסעות" את צורת אותיות האלפבית השומרוני (ראו תמונה 1). את דבריו מביא גם רבי [[עזריה מן האדומים]] (1513-1578) במאמרו "על האותיות של כתב עבר הנהר ועל שקל הקודש",{{הערה|1=[http://books.google.com/books?id=z7Q8AAAAYAAJ&hl=iw&pg=PA450 אמרי בינה, פרק נו (מהדורת וילנא, תרכ"ו 1866, עמ' 450)], החלק השלישי שבספרו "מאור עיניים"}} שם הוא מצרף תעתיק של צורת האותיות (ראו תמונה 2). בנוסף הוא מתאר כי הוא ראה אף מטבע כמו זה שמתאר הרמב"ן עם כתובת בכתב עברי עתיק והוא מצרף תרשים של המטבע עם הכתובת ותיקון לקריאה שקרא הרמב"ן (ראו תמונה 3).{{הערה|שקל ישראל במקום שקל השקלים, כמו כן את הכיתוב "ש ד" הוא מציע לקרוא כ"שקל דוד", אולם זוהי טעות, ויש לקרוא זאת "ש ג" שמשמעותו היא "שנה ג' [למרד]"}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/הכתב_העברי_הקדום"