פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 566 בתים, לפני שנתיים
עיצוב הערות שוליים לפי הערה בדף השיחה
מהירות הלוע של כדור 0.3 שנורה מקנה 18 האינץ' של הקרבין הייתה כ-600 [[מטר לשנייה]] (מ"ש), בעוד שמהירות הלוע של [[תת מקלע|תתי מקלע]] מאותה תקופה הייתה בין 280 ל-490 מ"ש, ומהירות הלוע של רובי מטען ו[[מקלע|מקלעים קלים]] הייתה בין 740 ל-855 מ"ש. לגאראנד הייתה מ"ל של 853 מ"ש.
 
שימוש לא נכון בקרבין בתחילת [[מלחמת קוריאה]] גרם לכך שלקרבין יצא שם של נשק בעל כוח אש חלש, למרות שדבר זה איננו נכון. כדור סטנדרטי של קרבין שוקל 110 [[גריין (יחידת מידה)|גריין]] ועם מהירות לוע של בין 580 ל-600 מ"ש (כ-1900 [[רגל (יחידת מידה)|רגל]] לשנייה), אנרגיית הלוע שלו שהוא מפתח היא כמעט 1200 [[ג'אול]] (880 פאונד כפול רגל) בעוד ש[[אקדח תופי]] מגנום בקליבר [[0.357 מגנום|0.357]] [[אינץ']] עם משקל כדור דומה, שנורה במהירות לוע של כמעט 400 מ"ש מפתח אנרגיה של 560 ג'אול בלבד. בטווחים הקצרים (עד 300 מטר) שלהם תוכנן הקרבין - הוא היה נשק חזק למדי.{{הערה|שם=לירוי-עוצמה|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 42–43.}}
 
בנוסף, ספג הקרבין ביקורת על ה[[כוונת]] שלו בטווחים של 270 מטר, דבר שגרר את החלפתה בכוונת משופרת, הניתנת לכוונון לטווחים של 50 עד 300 מטר. בנוסף נמתחה ביקורת על תפקודו ב[[טמפרטורה|טמפרטורות]] נמוכות במיוחד, מתחת לטמפרטורת המינימום שבה תוכנן לפעול. עם ההכרה במגבלות של הקרבין ובכך שנועד להחליף את [[אקדח]] ה[[קולט M1911]] ולא את ה-[[M1 גאראנד]] פחתה כמות התלונות על הקרבין בקרב [[לוחם|לוחמי]] קו-קדמי, אף שרבים מהם עדיין העדיפו את הגאראנד הכבד והחזק יותר.
 
ל-M1 קרבין היה קצב אש מעשי גבוה. תכונה זו, בשילוב עם משקלו הקל (כ-2.5 ק"ג טעון), הקומפקטיות שלו והרתע החלש, הפכה אותה לנשק נוח מאוד לתפעול ול[[הגנה עצמית]]. הרתע החלש יחסית אפשר לבצע מספר יריות מכוונות ברצף, ללא צורך להיכנס למצב ירי מחדש. יתרון זה היה משמעותי בעיקר עבור חיילים תומכי לחימה, שלא היו מאומנים היטב כמו הלוחמים בחזית, והיה קשה להם לבצע יריות המשך מדויקות עם הגאראנד הכבד בעל הרתע הגדול. כתוצאה מכך (והן ממשקלו הקל), הנשק נהפך לפופולרי בקרב חיילים אלו.{{הערה|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}.}}
 
סיווג סדרת הקרבין M1, M2, M3 הייתה נושא לוויכוחים רבים. לקרבין היו טווח ומהירות לוע מעבר לכל [[תת מקלע]] באותה תקופה, אך הוא היה חלש יותר מרובי המטען הכבדים. כיום אפשר לסווגו כ-[[PDW]] "[[נשק להגנה עצמית]]". הסיווג של דגמי הקרבין האוטומטיים M2 ו-M3 היה מעורר מחלוקת עוד יותר, שכן לא מעט טענו שדגמים אלה היו בעצם [[רובה סער|רובה הסער]] המודרני הראשון, ביחד עם ה-[[Sturmgewehr 44]] הגרמני והקלאצ'ניקוב [[AK-47]] ה[[ברית המועצות|סובייטי]]. הקרבינים האוטומטיים השתמשו בכדור בעל תחמיש בינוני, שיש לו לא מעט מן המשותף עם התחמושת של [[רובה M-16|רובי ה-M16]] שהחליפו אותם ב[[צבא ארצות הברית]], למרות שהטווח של הקרבין קצר יותר מזה של ה-M16 (כ-275 מטר לעומת 400-500 מטר וזאת בגלל התכנון האווירודינמי הטוב יותר של תחמושת [[5.56x45 מ"מ נאט"ו]]). כאשר מסתכלים על ארכי הקנה מגלים שהקנה של הקרבין קצר ב-5 ס"מ (2 אינץ') מהקנה של M16 ארוך, אבל הוא ארוך יותר מזה של [[M4 קרבין]] (גרסה מקוצרת מודרנית ל-M16).{{הערה|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 68–70.}}
 
עם הכוונת המשופרת, הקרבין נחשב לרובה מדויק למדי (בטווחים של כ-150 מטר). הדיוק הממוצע שלו הוא 1.5 [[דקת קשת|דקות קשת]]{{ביאור|שם=דיוק}} (1.5 MOA) אך קלעים מיומנים הצליחו להשיג עמו מקבצים של דקת קשת אחת בלבד וזו גם הסיבה שהוא שימש כ[[רובה צלפים]] ורובה קלעים ב[[צה"ל]] בתחילת דרכו, יחד עם ה[[מאוזר|מאוזר K98]]. לשם השוואה, בתקופת [[מלחמת העולם השנייה]] הדיוק של רוב [[רובה צלפים|רובי הצלפים]] נע בין 1.5 [[דקת קשת]] ל-1 [[דקת קשת]], ואילו דיוק של [[רובה צלפים]] מודרני נע בין 1 [[דקת קשת]] ל-0.5 [[דקת קשת]].
==== יצרניות הקרבין במלחמת העולם השנייה ====
 
הטבלה הבאה מסכמת את יצרניות הקרבין ב[[מלחמת העולם השנייה]]:{{הערה|שם=יצרניות|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]],}}. עמ' 25.}}
 
{| class="wikitable"
בגלל ההצלחה הגדולה של הנשק כנשק אישי של תומכי לחימה, הוא חולק גם ל[[לוחם|לוחמים]] ויחידות קו קדמי. הביקורת עליו הייתה מעורבת: עוצמתו הייתה קטנה יותר מהגאראנד והוא איבד אפקטיביות בטווח שעלה על 150 מטר. הבעיות נבעו בחלקן בגלל [[כוונת|כוונות]] גרועות ומשום שהוא לא יועד להיות רובה לטווחים ארוכים. כתוצאה מכך הכוונות הוחלפו והטווח היעיל המרבי עלה ל-300 מטר. אחרי השיפורים ולאחר שהמגבלות של הקרבין הוכרו בידי הלוחמים המשתמשים בו, פחתו התלונות.
 
ה-M1 קרבין הצליח מאוד בתור נשק ל[[לוחמה בשטח בנוי]] וגרסה עם קת מתקפלת (M1A1) חולקה ל[[צנחן|צנחנים]]. בנוסף, הקרבין התגלה כנשק מצוין ללחימה בסבך של ה[[יער]]ות וה[[ג'ונגל]]ים של [[דרום-מזרח אסיה]] בזכות הקומפקטיות שלו וכמות התחמושת הזמינה - שלוש [[מחסנית|מחסניות]] של 15 כדורים כ"א, אחת טעונה ושתיים ב[[פאוץ']] שנקשר סביב ה[[קת]], וכן מאחר שהקרבות וההתקלויות בסבך התנהלו בעיקר טווחים קצרים. יתרון חשוב נוסף של הקרבין היה עמידותו הגדולה ל[[לחות]] ו[[קורוזיה]], יותר מה-[[M1 גאראנד]] וה-[[M1 תומפסון]].{{הערה|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 43.}}
 
==== מלחמת העולם השנייה ====
 
[[קובץ:Churchill Shooting M1 Carbine.jpg|ממוזער|250px|[[ראש ממשלת בריטניה]], סר [[וינסטון צ'רצ'יל]], וקצינים אמריקאים בכירים, יורים ב-M1 קרבין.]]
הקרבין נטל חלק מרכזי ב[[מלחמת העולם השנייה]] ושימש לוחמים אמריקאים רבים, החל מ[[תומכי לחימה]], עבור [[לוחם|לוחמים]] שהפעילו נשק כבד (כגון [[מקלע|מקלעים כבדים]], [[מרגמה|מרגמות]], [[טנק]]ים ו[[ארטילריה]]) ו[[חיל הנדסה|מהנדסים]], וכלה ב[[לוחם|לוחמי]] [[חיל רגלים]], יחידות [[קומנדו]] ו[[צנחן|צנחנים]].{{הערה|שם=מלחמת-העולם|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. הפרק The M1 Carbine in Combat ובעיקר עמ' 41–56.}} הקרבין היה גם הנשק העיקרי של [[סמל מחלקה|סמלי מחלקה]] ו[[מפקד כיתה|מפקדי כיתות]] בדרגת [[סגן]], שכן תפקידם העיקרי היה פיקוד וניהול הקרב.{{הערה|שם=מפקדים}}
 
הביקורות על הקרבין היו מעורבות בהתחלה, אך בסופו של דבר הוא זכה להערכת החיילים ולחוות דעת חיוביות. הביקורת העיקרית הייתה על כוח העצירה החלש יחסית וחוסר דיוק בטווחים של למעלה מ-150 מטר. היתרונות העיקריים של ה-M1 קרבין היו משקל קל, גודל קומפקטי, נוחות תפעול, זמינות, [[רובה חצי-אוטומטי|ירי חצי-אוטומטי]], קיבולת [[מחסנית]] גבוהה (15 כדורים ו-30 כדורים), אמינות והיכולת לאמן חיילים פחות-קרביים בשימוש בנשק ברמה מספקת. לוחמים רבים אהבו את ה-M1 קרבין שלהם וכאשר סיפרו על פועלם במלחמה הם ציינו אותו לחיוב.{{הערה|שם=מלחמת-העולם}} למרות שהקרבין היה חלש יותר מהגאראנד, הוא עדיין היה נשק קטלני{{הערה|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 49.}} ומספר רב של חיילי אויב נהרגו מירי הקרבין. בנוסף, לוחמים רבים שהיו חמושים בקרבין, זכו ל[[אותות ועיטורים צבאיים]] [[עיטורי הכוחות המזוינים של ארצות הברית|גבוהים]] על מעשי גבורה שביצעו בעת המלחמה.{{הערה|שם=מפקדים|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 55–56.}}
 
השימוש המבצעי הראשון ב-M1A1 קרבין היה על ידי [[הדיוויזיה המוטסת ה-82]] ב[[מבצע האסקי]] בו הם צנחו ב[[סיציליה]] ביולי [[1943]].{{הערה|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 41.}} בסוף מלחמת העולם השנייה, שהסתיימה ב-[[1945]], תוכנן רובה ה-[[M2 קרבין]] שנראה זהה ל-M1 קרבין אך יכל לירות כדורים בצרורות והיה "[[רובה אוטומטי|אוטומטי מלא]]". מאוחר יותר יוצר גם דגם [[M3 קרבין]], אך בניגוד ל-M1 הם מעולם לא יוצרו במספרים גדולים{{ביאור|מה-M1 יוצרו כ-6 מיליון רובים, מה-M2 יוצרו 600,000 רובים ומה-M3 יוצרו רק אלפים בודדים של רובים.}}, למרות שזכו לפופולריות בקרב הלוחמים.
 
==== מלחמת קוריאה ====
ב[[מלחמת קוריאה]], רובה ה-M2 קרבין, שהיה [[רובה סער]] עם יכולת לירי [[רובה חצי-אוטומטי|חצי-אוטומטי]] ("בודדות") או [[רובה אוטומטי|אוטומטי מלא]] ("צרורות"/"אוטומט"), החליף במידה רבה את ה[[תת-מקלע]]ים שבשירות [[הכוחות המזוינים של ארצות הברית]], והיה הקרבין שבשימוש הרב ביותר. גם ה-M1 קרבין ([[רובה חצי-אוטומטי]] בלבד) היה בשימוש נרחב, בעיקר על ידי [[תומכי לחימה]].
 
בניגוד לקרבין ב[[מלחמת העולם השנייה]], כל רובי הקרבין, כולל דגמי M1 ו-M2 ו-M3, סבלו ממוניטין מעורב עד שלילי בגלל שתי סיבות עיקריות. הראשונה היא ריבוי מעצורים ב[[מזג האוויר]] קר באופן קיצוני. מקור המעצורים היה [[קפיץ]] מחזיר חלש ואחזקה לקויה בתנאי שדה קשים. השנייה הוא כוח עצירה חלש יחסית: חיילים דיווחו שירי בקרבין נגד אויב הלבוש באפוד, ציוד צבאי ובגדים עבים לא תמיד מצליח לחדור את הביגוד ולהרוג את המטרה. בנוסף, חיילים דיווחו שירי מקרבין אל עבר לוחמי אויב קוריאנים וסינים לא תמיד הצליח לעצור אותם מלהסתער, ונדרשו מספר פגיעות כדי לנטרל את חיילי האויב המסתערים. כתוצאה מכך, מפקדים רבים ביחידות שבהם הקרבין היה הנשק העיקרי, הורו לחייליהם לכוון לעבר הראש. חיילים אחרים סתרו דיווחים אלה והעידו שהקרבין חדר גם מבעד לביגוד מלא. חלק ניכר מהירי בקרבין, אם לא רובו, נעשה בטווחים קצרים, 50 [[יארד]] (כ-46 [[מטר]]) ומטה, ובטווחים אלה היה הקרבין יעיל יותר מ[[תת-מקלע|תת-המקלע]] [[פפ"ש]] שהיה בשימוש הלוחמים הקומוניסטים בקוריאה ובעיקר על ידי הסינים. למרות זאת, ה-M2 קרבין היה הנשק האוטומטי העיקרי והמועדף בפטרולים ובייחוד בסיורי הלילה, וכדי להגדיל את מהירות החלפת ה[[מחסנית]], שתי מחסניות 30 כדור מעוקלות הודבקו זו לזו ("צולבת").{{הערה|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. הפרקים Korea ו-Marshall's Evaluation, עמ' 56–61.}}
 
ישנם גם דיווחים ואנקדוטות על שימוש ברובה ה-M3 קרבין עם [[אמצעי ראיית לילה]] [[אינפרא-אדום]]. ה-M3 שימש בעיקר לירי בלילות ובלחימה סטטית. תרגולת אחת שפותחה על ידי האמריקאים היה שימוש משולב ב-M3 קרבין, [[כדור נותב|כדורים נותבים]] ו[[מקלע]] כדי לחסל קבוצות חיילי אויב שהסתערו בלילה: הקלע עם ה-M3 קרבין היה מזהה את חיילי האויב המסתערים באמצעות אמצעי הראיית לילה שלו, ומסמן את מיקומם למקלען באמצעות ירי [[כדור נותב|כדורים נותבים]] לעברם, ואז המקלען היה פותח באש אוטומטית לעבר מיקומם שסומן על ידי הנותבים ומרסס אותם בירי אוטומטי.{{הערה|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. הפרק Korea, עמ' 57 ואיור בעמ' 58-50.}}
 
בסיום המלחמה, הזמינו [[הכוחות המזוינים של ארצות הברית]] את ה[[היסטוריון צבאי|היסטוריון הצבאי]] ס.ל.א. מרשל לנתח את תפקוד הצבא במלחמה ובפרט כיצד כלי הנשק השונים תפקדו. מרשל מצא שאכן לתחמושת הקרבין היו בעיות אמינות בתנאי קור קיצוניים, אך הביקורת שלו על רובי ה-M1 וה-M2 קרבין הייתה מאוזנת יותר. הוא אכן מצא שהקרבין שימש לירי בעיקר לטווח קצר. כמו כן הוא מצא שחיילים רבים העדיפו את ה-M1 על ה-M2, מאחר שלחיילים שלא מאומנים היטב ב[[נשק אוטומטי|ירי אוטומטי]] תחת לחץ יש נטייה "לסחוט את ההדק" ולרוקן מחסנית באש לא יעילה. נטייה זו גרמה לבזבוז גדול בתחמושת, ומאחר שהקרבין לא היה יעיל בטווחים ארוכים נוצר מצב שבו האויב יכל להתקרב לחייל היורה שזה כבר גמר את המחסנית שלו. מסקנתו של מרשל הייתה שיש לאמן את החיילים להעדיף ירי חצי-אוטומטי בבודדות כאשר האויב בטווח בינוני או ארוך, ולעבור לירי אוטומטי מלא רק כאשר האויב קרוב ובטווח קצר.{{הערה|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. הפרק Marshall's Evaluation, עמ' 61-57.}}
 
==== מלחמת וייטנאם ====
ב[[ארצות הברית]] היה הקרבין בשימוש כוחות משטרה רבים עד להחלפתו בסוף [[שנות ה-90 של המאה ה-20]] ברובים מסדרת ה-M16. הוא שימש כנשק ארוך לסיורי משטרה, ולמצבים בהם נדרש ירי חזק, מדויק וארוך טווח יותר מאשר ה[[אקדח]]. כמו כן הוא שימש את כוחות המשטרה בטיפול ב[[מהומה|מהומות]] שהיו בסוף [[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה-60]] ותחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20]], עד שהוחלף בנשק קל מודרני יותר ב[[קליבר]] 0.223 אינץ', כגון ה[[רוגר מיני-14]] ו[[קולט AR-15]] בסוף [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] ותחילת [[שנות ה-80 של המאה ה-20]].{{הערה|שם=דרק}}
 
ה-M1 קרבין היה בשימוש יחידת המארבים של [[משטרת העיר ניו יורק]] (NYPD) והיה אחד מכלי הנשק האהובים ביותר על ה[[שוטר]]ים ביחידה ממספר סיבות. ראשית, היה קל ונוח לתפעל אותו במרחבים צפופים כגון מבנים וחנויות. שנית, כוח העצירה והקטלניות שלו עלו על אלה של ה[[אקדח]]ים (ובפרט אקדחים ב[[קליבר]] [[0.357 מגנום]]) ועל רובי ה[[שוטגאן]] שהיו בשימוש המשטרה. שוטרים ותיקים ביחידה תיארו באופן חיובי את הקרבין ואת קרבות הירי נגד פושעים שאותם ניצחו באמצעותו.{{הערה|שם=תומפסון-משטרה|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 64-65.}} שוטרי יחידת [[משטרת הרכבות]] {{אנ|Railroad police}} של [[ארצות הברית]] השתמשו אף הם בקרבין, ובתקרית ירי מפורסמת שבה היה מעורב הקרבין שוטר העיד כיצד ירי [[כדור נותב]] מהקרבין על שודד שתקף אותו ב[[גרזן]] הציל את חייו.{{הערה|שם=תומפסון-משטרה}}
 
הקרבין שירת ארבעה עשורים ב[[משטרת ישראל]] ורק ב-[[2010]] יצא משירות לטובת רובי [[M4 קרבין]] ו[[רובה M16|רובי M16]] מקוצרים.
אחרי [[מלחמת העולם השנייה]], ה-M1 קרבין נהפך לרובה פופולרי בקרב חובבי נשק ויורים אזרחים ברחבי [[ארצות הברית]] והעולם. הקרבין פופולרי הן כנשק [[אספנות]], הן כנשק [[קליעה]] ו[[ירי ספורטיבי]] והן ככלי נשק לירי לשם הנאה (כגון ירי על גרוטאות מתכת) ו[[ציד]].{{הערה|שם=דרק}}
 
בשל הפופולריות שלו, מספר חברות החלו לייצר מחדש את ה-M1 קרבין, לפי המפרט המקורי או המשופר מ[[מלחמת העולם השנייה]]. חלק מהחברות משתמשים בחלקים מקוריים מאותה תקופה, בעוד שאחרות מייצרות את הכל מחדש. איכות העתקים אלה משתנה מחברה לחברה. החברות משווקות את הקרבין לציבור הרחב ולכוחות [[משטרה]], אך לא לשימוש [[צבא]]י.{{הערה|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 72–75.}} חלק מהחברות גם פיתחו מספר רובים ואקדחים על בסיס הקרבין ו[[כדור (תחמושת)|כדור]] ה-[[0.30 קרבין]], דבר שנגוע ב[[אירוניה]], שכן הקרבין עצמו בא להחליף את האקדח כנשק אישי.{{הערה|לירוי{{צ-ספר|מחבר=Leroy תומפסון, '''Thompson|שם=The M1 Carbine''', |מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]}}. עמ' 75–76.}}
 
ה-M1 קרבין יכול לשמש ל[[ציד]] חיות גדולות כגון ציד [[אייל פרדי]] מטווח של עד 100 [[יארד]], אך חלש מידי לציד חיות גדולות יותר כגון [[אייל קורא]], [[אייל קנדי]] ו[[דוב (סוג)|דובים]]. מספר [[מדינות ארצות הברית|מדינות בארצות הברית]] אוסרות על ציד איילים וחיות גדולות עם ה-M1 קרבין, בעיקר בגלל הסיכוי הנמוך להריגה מהירה, דבר שיותיר את החיה פצועה וסובלת. במדינות אחרות נוספת לסיבה זו הגבלות על נשק ציד [[רובה חצי-אוטומטי|חצי-אוטומטי]].
== לקריאה נוספת ומקורות ==
 
* {{צ-ספר|מחבר=Leroy Thompson|שם=The M1 Carbine|מו"ל=[[אוספרי הוצאה לאור|Osprey Publishing]]|שנת הוצאה=2011}}
 
== קישורים חיצוניים ==