טומאה וטהרה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-([א-תֲֳִֵֶַָֹּּ])(?:‎|‏)+ +\1)
אסף 128 (שיחה | תרומות)
מ ←‏דברים המטמאים מדאורייתא: הורדת הדגשה מיותרת. יש עוד הרבה מה לתקן
שורה 113:
* '''[[בעל קרי]]''' - כל יציאה של [[נוזל זרע|זרע]] ("שכבת זרע") מגוף הגבר מטמאת אותו טומאת ערב, בין אם היה זה תוך כדי קיום [[יחסי אישות]] ובין אם באופן אחר. הזרע עצמו הוא "אב הטומאה", המטמא אדם או בגדים וכלים שנגע בהם, ואילו האיש שממנו יצא הזרע נקרא "בעל קרי" (מלשון "מקרה לילה"), ודינו כ"ראשון לטומאה", שאינו מטמא אדם או כלים במגעו, אלא רק מזון ושתייה.
 
* '''[[זב (טמא)|זב]]''': גבר שיצאה מאיבר מינו הפרשה חולנית הנקראת "זיבה" והדבר קרה מספר פעמים, עליו להמתין עד שיעברו שבעה ימים רצופים ללא הפרשה זו ("[[שבעה נקיים]]'''"), ואז עליו לטבול ב[[מעיין]] (עם [[נביעה]], ולא מספיק [[מקווה]]) ולהביא קורבן להשלמת טהרתו. התורה קבעה על הזב סדרת חומרות מיוחדות: א. "[[טומאת מדרס]]" - חפץ שהזב ישב, שכב, נשען או רכב עליו נעשה "אב הטומאה" כמותו. ב. "מעיינות" - נוזלי הגוף של הזב (רוק, זרע, זוב, שתן) מטמאים כ"אב הטומאה". ג. "היסט" - אדם או כלי שהזב והדומים לו הזיזו אותו, גם אם לא נגע בו, נטמא ונעשה "ראשון לטומאה".
 
* '''[[נידה]] ו[[זבה]]''' - אישה במהלך הו[[וסת]] החודשית נקראת "נידה", והיא "אב הטומאה" למשך שבעה ימים (כולל ימי הווסת עצמם), ובסופם עליה לטבול במקווה. אישה שמדממת שלושה ימים רצופים בזמן שלא צפתה ווסת נקראת "זבה". עליה להמתין עד שיהיו שבעה ימים שלמים ללא דימום ("שבעה נקיים"), ורק אז תוכל להיטהר בטבילה במקווה ובהקרבת קורבנות. החומרות שקיימות בזב (מדרס, מעיינות והיסט) קיימים גם בנידה ובזבה, אלא שבהן ה"מעיינות" המטמאים כוללים את דם הווסת במקום הזרע, ונוספת חומרה נוספת - גבר המקיים יחסי מין עם נידה או זבה נקרא "[[בועל נידה]]", ונעשה "אב הטומאה" כמותן.
 
* '''[[נידה]] ו[[זבה]]''' - אישה במהלך הו[[וסת]][[בועל נידה]]", ונעשה "אב הטומאה" כמותן.
''''''
* '''[[טומאת יולדת]]''' - אישה במשך השבוע שלאחר לידת בן, או שבועיים לאחר לידת בת, ובמהלך ימים אלו דינה כנידה לכל דבר ועניין. לאחר מכן מתחילה תקופה הנקראת '''ימי טוהר''' שבה היא טמאה בדרגה פחותה, שנמשכת שלושים ושלושה ימים בלידת בן וששים וששה ימים בלידת בת. לאחר מכן היא צריכה להקריב קורבנות.
 
שורה 125:
* '''[[פרה אדומה|מי חטאת]]''' - מי שנוגע או נושא את המים ובהם אפר פרה אדומה ("מי חטאת") - נטמא.{{הערה|{{תנ"ך|במדבר|יט|כא}}}} חז"ל מציינים זאת כפרדוקס, שהפרה האדומה מטהרת את הטמאים אך גם מטמאת את הטהורים.{{הערה|{{בבלי|יומא|יד|א}}}} טומאה זו נאמרה רק על מי שנוגע או נושא את מי החטאת שלא לצורך ההזאה, אבל העושה כן לצורך הזאה - אינו נטמא מהם.{{הערה|תלמוד בבלי יומא שם ו{{רמב"ם||פרה אדומה|טו|א}}}}
 
'''
===דברים מטמאים שנוספו על ידי חכמים===
[[חז"ל]] הוסיפו (המינוח המקובל בשפת [[חז"ל]]: "גזרו") דברים שונים לרשימת הדברים המטמאים, והחשיבו אותם כ"אב הטומאה", ונמנה את העיקריים שבהם (הלכות נוספות שהוסיפו חכמים, ברמת טומאה נמוכה יותר, יפורטו [[#הלכות טומאה שנוספו על ידי חכמים|להלן]]). בדרך כלל, הדבר נועד להטיל סייגים כדי לוודא את קיומן המלא והתקין של הלכות הטומאה הכתובות בתורה. אולם לעתים רצו חכמים להשיג בעזרת הטומאות שחידשו אפקט מסוים, שהתועלת בו איננה קשורה להלכות טומאה וטהרה.
שורה 318 ⟵ 319:
*{{קתדרה|[[ישראל ל' לוין]]|ר' שמעון בר-יוחאי, עצמות מתים וטיהורה של טבריה – היסטוריה ומסורת|22.5|22, ינואר 1982}}
* עפרה גורי-רימון (2011). [http://mushecht.haifa.ac.il/abstract/23/23_1.pdf גלוסקמות אבן באוסף מוזיאון הכט וסוגיית מנהג הקבורה בגלוסקמות, מכמנים 23: 35-23]
* [http://www.youtube.com/watch?v=0mOAy6CxD9Q הרצאתה של פרופ' ורד נעם] מן [[האוניברסיטה העברית]] (החל מ[1:14:37]) על הלכות טומאת כת היחד (קומראן) מול הלכות חכמינו
 
== הערות שוליים ==
שורה 325 ⟵ 326:
{{טומאה וטהרה}}
 
[[קטגוריה:טומאה וטהרה|*]]'''