מוזיקה ערבית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Gertiu32 (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
הרחבה, הגהה
שורה 8:
המוזיקה הערבית ב[[התקופה הקדם-אסלאמית|תקופה הקדם-אסלאמית]] דמתה למוזיקה ב[[המזרח הקדום|מזרח הקדום]]. נראה שהתקיימו צורות שונות של מוזיקה בחצי האי ערב בתקופה שבין [[המאה החמישית]] ו[[המאה השביעית]] לספירה. עיקר המידע מתקופה זו נוגע בעיקר לכלי נגינה ומסגרות ביצועה של המוזיקה.{{הערה|שם=אמציה|[[אמציה בר-יוסף]], [http://www.piyut.org.il/articles/268.html תולדות המקאם – רקע היסטורי ותרבותי], אתר פיוט.}} משוררים ערבים נקראו "שעראא' אלג'אהליה" (شعراء الجاهلية) או "משוררים ג'אהלים" (משוררי תקופת הבערות). הם נהגו לדקלם שירים בצלילים גבוהים.
 
על פי אמונת התקופה [[שד (מיתולוגיה)|שדים]] חשפו שירים למשוררים ומוזיקה למוזיקאים. ה[[מקהלה]] שימשה ככלי פדגוגי שבו המשוררים המשכילים דקלמו את שיריהם. השירה עצמה לא כפעילות אינטלקטואלית ועל כן ניתנה לנשים בעלות קולות יפים על מנת שילמדו לנגן עם כלי התקופה - כגון [[תוף]], [[עוד]] או [[רבאב]] - וישירו תוך כדי שמירה על [[משקל (שירה)|משקל השיר]]. היצירות היו פשוטות וכל זמר שר ב[[מקאם]]במקאם אחד.
 
===התקופה האסלאמית הקדומה===
שורה 32:
 
===התקופה העות'מאנית===
החל מ[[המאה ה-10]] החל הגירת [[עמים טורקיים]] למזרח התיכון. במאה ה-11 הם משתלטיםהשתלטו על בגדד. מבחינה תרבותית הם אימצו את המוזיקה הפרסית: כלים, מודוסים וסגנונות. מאוחר יותר מתפתחתהתפתחה מוזיקה טורקית עצמאית.{{הערה|שם=אמציה}}
 
==המאה ה-20==
שורה 39:
ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] [[מצרים]] הייתה המדינה הערבית הראשונה בה הופיעה [[לאומיות]] והיא הפכה לעצמאית לאחר אלפיים שנות שלטון זר. ה[[מוזיקה טורקית|מוזיקה הטורקית]] אשר הייתה פופולרית בתקופת שלטון האימפריה העות'מאנית באזור, הוחלפה במוזיקה לאומית-חילונית. [[קהיר]] הפכה למרכז חדשנות מוזיקלי. הזמרת הבולטת בגל זה היא [[אום כולתום|אוּם כולת'וּם]], אשר זכתה לפופולריות רבה ונחשבת עד היום למופת המוזיקה הערבית.
 
בשנות החמישים והשישים החלה המוזיקה הערבית החלה להשתמש יותר במאפיינים מערביים. אום כולתום ו[[עבד אל-חלים חאפז]] יחד עם מלחינים כמו [[מוחמד עבד אל-והאב]] ו[[בליר חמדי]] השתמשו בכלים מערביים במוזיקה המצרית.
 
===פופ ערבי===
שורה 68:
 
==מאפייני המוזיקה הערבית==
המוזיקה ערבית מתאפיינת ב[[מלודיה]] וב[[מקצב]] שלה., זאת בניגוד לדגש על [[הרמוניה]] במוזיקה המערבית. המוזיקה הערבית מבוססת על ה[[מקאם|מקאמים]], תבניות מוזיקליות קבועות, המקבילות ל[[סולם (מוזיקה)|סולמות]] במוזיקה המערבית. עם הדגש על המלודיה והקצב ובניגוד למוזיקה המערבית, המקאם מוגדר על צליל מסוים, ועשוי להכיל [[מרווחים]] של רבעי [[טון (מוזיקה)|טונים]], מרווחים לא נפוצים במערב. ישנם מספר סגנונות [[פוליפוניה|פוליפונים]], אך בדרך כלל, המוזיקה הערבית היא [[הומופוניה|הומופונית]].
 
[[חביב חסן תומא]] (1996) מאפייןמונה חמישה מרכיבים לאפיון המוזיקה הערבית:
# מערכת צליל המתבססת על מרווחים ומבנים שנוסחו על ידי אל-פאראבי במאה ה-10.
# מבנים קצביים-זמניים בעלי מגוון עשיר של דפוסים קצביים (מכונים: وزن, משקל).
שורה 83:
 
== כלי נגינה והרכבים==
המוזיקה הערבית משתמשת ב[[כינור]] מזרחי, הנראה בדיוק כמו הכינור המערבי, אך מכוון ב[[קווינטה]], [[קוורטה]] וקווינטה בתווים [[סול (תו מוזיקלי)|סול]], [[רה]], סול ורה, בניגוד לכינור המערבי (המכוון בקווינטות בתווים [[סול (תו מוזיקלי)|סול]], [[רה]], [[לה]], [[מי]]). משתמשיםכלי גםנוסף בהוא ה[[עוד]], כלי מיתר מזרח תיכוני, אשר בניגוד לכלי פריטה מודרניים, הוא בעל צוואר ללא סריגים כדי לאפשר שימוש במיקרו טונים. משתמשים גם ב[[תוף מרים|ריק (رق)]], ב[[נאי]], וב[[קאנון (כלי נגינה)|קאנון]], כלי פריטה בעל 78 מיתרים.
 
במאה העשרים החלו לשלב גם כלים מערביים כגון [[גיטרה חשמלית]], [[צ'לו]], [[קונטרבס]] ו[[אבוב]].