הסכם ניוקומב-פולה – הבדלי גרסאות

ב-[[21 ביוני]] [[1921]] סימנה המשלחת הבריטית-צרפתית בראשות ניוקומב ופולה את קו הגבול ב-71 גלי אבנים בהתאם להצעותיו של ניוקומב, וב-[[3 בפברואר]] [[1922]] חתמו ניוקומב ופולה על המפות שבהן שורטט קו הגבול עליו הסכימו. השינויים העיקריים עליהם המליצה הוועדה היו הכללת כל [[הכנרת]] ו[[ימת החולה]] וכן נהר הירדן לכל אורכו, אך ללא יובליו הצפוניים, בתחום המנדט הבריטי{{הערה|יהודה ואלך, "אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה", [[הוצאת כרטא]], [[1974]], עמ' 40.}}, וכך גם באשר ל[[חמת גדר]] והשטח שבין דרום חופה המזרחי של הכנרת ומורדות רמת הגולן. מאידך, שטחי [[רמת הגולן]] שממזרח ל[[נהר הירדן|ירדן]] ואזור [[בניאס (אתר ארכאולוגי)|בניאס]] נמסרו למנדט הצרפתי על סוריה. עוד נערכו מספר שינויים לאורך הגבול שבין ארץ ישראל ולבנון, ואשר הבטיחו את קיום העקרונות לפיהןלפיהם פעלה הוועדה. בתמורה להסכמות אלה, קבלו הבריטים מהצרפתים את [[מוסול]] שב[[כורדיסטן]] ה[[עיראק]]ית שבה התגלה [[נפט]].

כל עוד נמשכו המדידות היה קו הגבול המדויק בלתי ברור. כך, למשל, נערך ב[[לבנון]] [[מפקד אוכלוסין]] על ידי השלטונות הצרפתים, ונכללו בו (וכתוצאה מכך גם קיבלו אזרחות צרפתית) גם תושבי הכפרים ה[[מתואלים]] בגליל, שנותרו לאחר מכן בשטח ארץ ישראל, כמו גם תושבי [[מטולה]] ו[[כפר גלעדי]]{{הערה|יואב שטרן, "מבחינת נסראללה, חוות שבעא אינן התירוץ היחיד", [[הארץ]], 30 ביולי 2005}}.