אנטישמיות בימי המוות השחור – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט החלפות: מגפ\1
אין תקציר עריכה
שורה 1:
[[קובץ:1349 burning of Jews-European chronicle on Black Death.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שריפת יהודים ב-1349]]
'''אנטישמיות בימי המוות השחור''' – מגפת ה[[דבר (מחלה)|דבר]] המכונה [[המוות השחור]], אשר התפשטה ב[[אירופה]] באמצע [[המאה ה-14]], קטלה למעלה משליש מאוכלוסיית היבשת. במצוקתם ובאסונם הפנו לעתים ה[[נוצרים]] באירופה, בראש ובראשונה ב[[גרמניה]] ובסביבתה, אצבע מאשימה לעבר ה[[יהודים]] ואלו נטבחו בהמוניהם, בעיקר בשנים ק"ח-ק"ט ([[1348]]-[[1349]]). הגירתם מאימת הרציחות יצרה את הבסיס לקהילות מזרח אירופה, בעיקר פולין, שבה היהודים קיבלו את הגנת שליטה [[קז'ימייז' השלישי, מלך פולין]], ושבה היו מעט תושבים יהודים ללא רקע לאותה אנטישמיות, שכן מגפת [[המוות השחור]] פסחה על פולין.
 
==העלילה ומקורה==
שורה 11 ⟵ 12:
 
==הפרעות ותגובת השלטונות==
עיקר הרדיפות היו ב[[צרפת]], [[שווייץ]] ו[[גרמניה]]. לאחר שיהודים אולצו בעינויים, להודות בהרעלת הבארות, ההמון האמין שאלו הם פני הדברים. בקהילת [[בזל]] שמנתה כמה מאות יהודים, נשרפו למוות כל בני הקהילה, בתוך בניין עץ שנבנה במיוחד לצורך זה{{הערה|[[ברברה טוכמן]], '''ראי רחוק: המאה ה-14 הרת הפרענויות''', [[הוצאת דביר]], תל אביב, תשנ"ה, 1995, עמ' 123.}}. ב[[שטרסבורג]] הם נשרפו בבית הקברות שלהם, והוחלט לגרשם משם למשך מאה שנה. בכל הערים שעל נהר ה[[ריין]] נשרפו יהודים למוות ולעתים, כמו במקרה של קהילת [[פרנקפורט דמיין]], הקדימו היהודים והעלו את עצמם באש, כדי לא ליפול בידי הנוצרים. ב[[מיינץ]], התאגדו היהודים כדי להגן על עצמם, אספו נשק והצליחו להרוג 200 אנשים מן האספסוף שבא להורגם. בסופו של דבר, הצליחו תושבי העיר הנוצרים להכניע את היהודים וטבחו בהם בהמונים. אלו ששרדו, העלו את עצמם באש בבתיהם. ההערכה היא כי ב-24 באוגוסט 1349, מתו כ-6000 יהודים במיינץ{{הערה|'''ראי רחוק''', עמוד 125.}}. קהילת [[ארפורט]] שמנתה כ-3000 יהודים, הושמדה כליל.
 
גם ב[[ספרד]] קם ההמון נגד היהודים בכמה מקומות, אך יחסו של המלך, [[פדרו הרביעי, מלך אראגון|פדרו הרביעי]], היה אוהד, והוא ייסד מינסטריון להגנת היהודים.
 
כמו פורענויות רבות אחרות בימי הביניים, לעלילה בימי "המוות השחור" היה אחראי בעיקר ההמון. ה[[אפיפיור]] יצא כנגדה בתוקף, והפלגלנטים, שהיו מהאחראים העיקריים לה, נמנו על גדולי אויביו. באזורים שהיו נתונים להשפעתו של האפיפיור, כמו ב[[איטליה]], נשמרו חיי היהודים. באגרת ששלח הדגיש האפיפיור כי "המוות השחור" אינו אלא גזירה מן השמים, ורציחות היהודים נובעות בעיקר מרצונם של חייבים למחוק את חובותיהם. "שוקדים אנו על כך שיש לקיים את היהודים בחיים משום ש[[ישעיהו הנביא]] העיד ששאריתם צריכה להיוותר".
 
באותו זמן מלך [[קארל הרביעי]] ב[[גרמניה]]. נראה שמבחינת האינטרסים הכלכליים שלו מוטב היה לו להשאיר בחיים את היהודים, שמהם גבה תשלומים עצומים עבור הגנתם. התנהגותו בפרשה, על כל פנים, הייתה מוזרה. הוא הביע מחאה נגד הרג היהודים, אך באותה נשימה הודיע כי אם היהודים יירצחו הוא פוטר את הערים מאחריות. על התנהגותו כותב [[מרדכי ברויאר (היסטוריון)|מרדכי ברויאר]]: