דינה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←התייחסות לדינה{{הערה|עירית ישראלי, מעשה הנערה דינה, "יעלה הדס" , 2004, ע"מ 90-101}}: לא יבואו תימוכין בכותרת |
ויקיזציה |
||
שורה 6:
==פרשת דינה==
פרשת דינה מתוארת ב{{תנ"ך|בראשית|לד}}. ראשיתה מתוארת בארבעה פסוקים:
:{{ציטוטון|וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה.}}
שורה 24 ⟵ 23:
==פרשנות==
===
המקרא מתאר את המעשה שאיפשר ל[[שכם בן חמור]] לאנוס את דינה: {{ציטוטון|וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ}}. מדרש [[פרקי דרבי אליעזר]] מתאר כיצד פיתה שכם בן חמור את דינה לצאת לראות בבנות הארץ:
{{ציטוט|תוכן="וּבָא אל הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ" ({{תנ"ך|עמוס|ה|יט|קצר=כן}}) – וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש, ואי זה הוא הנחש? זה שכם בן חמור. שהייתה בתו של יעקב יושבת אוהלים, ולא הייתה יוצאה לחוץ, מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתופים, ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות, ושללה ושכב עמה, והרתה וילדה את אסנת.}}
רק אחד מארבעת הפסוקים המתארים את המפגש בין שכם לדינה עוסק באונס עצמו, ובו שלושה [[פועל (בלשנות)|פעלים]] רצופים של אינוס: {{ציטוטון|וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ}}. הפרשנים עסקו במידע הגלום בפעלים אלה.
* [[רש"י]] (בעקבות [[בראשית רבה]] פ,ד) מפרש: {{ציטוטון|וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ}} - [[מין וגינאלי|כדרכה]], {{ציטוטון|וַיְעַנֶּהָ}} - [[מין אנאלי|שלא כדרכה]].
שורה 59 ⟵ 57:
שאלות רבות עולות בנוגע להיות דינה דמות מאוד פסיבית בסיפור ובעיקר לשתיקתה, היא לא מדברת ולא פועלת במהלך העלילה כלל. פעולתה היחידה היא יציאה מאוהלה.
===גישות שונות להתערות בית יעקב בין עמי הארץ ===
הפרשה משווה את מעשיהם של יעקב, בניו ודינה כגישות שונות להתערות בית יעקב בין עמי הארץ{{הערה|שם=עירית
#'''הגישה של דינה:''' דינה יצאה אל בנות הארץ מתוך אוהלה, ה"בועה" שבה נמצאים היא ומשפחתה, על מנת להשתלב ביניהן. דינה נוקטת בגישה של התחברות עם יושבי הארץ.
#'''הגישה של יעקב:''' יעקב נוקט בשיטה פסיבית. כשנודע לו על אונס בתו, שתק. כשבניו בזזו את שכם, כעס עליהם, לא מסיבה מוסרית, אלא מפחד מתגובת שאר העמים. יעקב מנסה לשמור על פרופיל נמוך, להתערות בין יושבי הארץ בכך שנמנע מחיכוכים.
שורה 69 ⟵ 67:
===התייחסות לדינה===
שמה של דינה מוזכר רק פעם אחת בתחילת הפרק. בשאר הפרק מוזכר בכינויים כמו:"ילדה", נערה" ,"בת" וכו'. מטרת כינויים אלו להראות את יחסו של האומר לדינה.{{הערה|שם=עירית
יעקב מתייחס לדינה כבתו רק כששומע על מקרה האונס, כמו שהוזכר מקודם, שמו חשוב לו יותר מבתו. לעומתו, בניו מזכירים את קרבתם לדינה שוב ושוב, קוראים לה "אחותנו", ואפילו "בתנו". בני יעקב מגוננים על דינה, ממלאים את תפקידו של יעקב ומנסים לשמור על שם המשפחה.
שורה 102 ⟵ 100:
== לקריאה נוספת ==
* חיים חיון, '''ותצא דינה - קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו''', [[הוצאת מאגנס]], 2011.
* [[מאיר שטרנברג]], "איזון עדין בסיפור אונס דינה", '''הספרות ד (תשל"ג) '''אפריל 1973, עמ'
* יהושפט נבו, "דינה בבית שכם ותגובת שמעון ולוי : פרשה ולקחה", '''שמעתין''' 177, תשע"א, עמ'
* משה עמנואלי, "דינה בת לאה (בראשית לד)", '''בית מקרא''' יז, תשל"ב, עמ'
* משה צפור, "דינה - לאה - יעקב : קריאה אחרת בפרשת אונס דינה", '''מסכת''' ג תשס"ה, עמ'
* טובה רוזן, "דינה כמשל - סיפור בשר ודם או דרשת מוסר?", '''[[פעמים]]''' 104, תשס"ה, עמ'
* [[חננאל מאק]], "מי אשם באונס דינה? : עיון במדרש 'בראשית רבה', פרשה פ", '''[[דפים למחקר בספרות]]''' 13, (תשס"ג), עמ'
* מישאל מסורי-כספי, "מעשה דינה - מקרא ומדרש", '''בית מקרא''' 28 ג, תשמ"ג, עמ'
* יאיר ברקאי, "שתיקה רבת משמעות : שתיקת יעקב בסיפור דינה", '''מים מדליו''' 17, תשס"ו, עמ'
* [[נחמה ליבוביץ]], "מעשה דינה", בספרה '''עיונים בספר בראשית''', ההסתדרות הציונית העולמית, 1968, עמ'
* [[מרדכי ברויאר]], "נקמת שמעון ולוי באנשי שכם", בספרו '''פרקי בראשית''', הוצאת תבונות, תשנ"ט, עמ'
* [[יעל שמש]], "סיפורי אונס והבניה מגדרית – היחס לדינה, לפילגש בגבעה ולתמר במקרא, במדרש ובפרשנות המסורתית", ש' ורגון ואחרים (עורכים), '''עיוני מקרא ופרשנות''' ז (תשס"ה), עמ' 309–333
*[[יעל שמש]], "סיפורי אונס במקרא: המאחד והמייחד", ר' כשר ו-מ' ציפור (עורכים), '''עיוני מקרא ופרשנות''' ו (תשס"ג), עמ' 315–341.
| |||