מונופיזיטיזם – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
AddMore-III (שיחה | תרומות) ←היוניטריאניזם: כפילות |
AddMore-III (שיחה | תרומות) ? |
||
שורה 1:
{{התאולוגיה הנוצרית}}
'''המונופיזיטיזם''' (מ[[יוונית]]: מונוס=אחד, פיזיס=טבע/מהות) הוא
==מהות הוויכוח==
המונופיזיטיות צמחה והתפתחה בעת המחלוקות הכריסטולוגיות הגדולות שזעזעו את הכנסייה בין [[ועידת ניקיאה]] ב-325 לו[[ועידת כלקדון]] ב-451. לאחר שהתקבל סופית עקרון [[השילוש הקדוש]] בניקיאה, נפנו הוגי הנצרות לעסוק באינספור הבעיות התאולוגיות והפילוסופיות שנבעו ממנו. נקבע אמנם שישו היה אנושי וגם אלוהי, אך היחס בין טבעיו עורר קושיות כבדות משקל. הדגשת האופן בו התמזג האל לתוך הבריאה הייתה, בעיני החוששים מכך, פתח לראייתו כנתון לשינוי ותמורה מצד יצירתו וחילול הקודש, במיוחד בסוגיה אם גם האל סבל על הצלב וכיצד. המחנה שתפש כך את הדברים יוצג בעיקר על ידי [[אסכולת אנטיוכיה (נצרות)]] והקפיד על כך שהצד האנושי היה שלם, מלא ומתפקד בזכות עצמו ולכן נשמתו ובשרו יכלו לסבול ולחוות הכל, בעוד שזה האלוהי פעל אמנם בתיאום גמור עמו אך היה גם מנותק במידת-מה. הקוטב השני יוצג על ידי [[אסכולת אלכסנדריה (נצרות)|האסכולה האלכסנדרונית]] שדאגה יותר מכך שפירוד בין הטבעים המעיט באלוהיות ישו וגם איים על אפשרות הגאולה, שהייתה מותנית בכך שעבר את כל חוויות בני-האדם ובכך רומם את האנושי כולו מן החטא הקדמון. בניגוד לאנטיוכים, הם החשיבו דווקא את האחדות והרצף בין שני הטבעים. לשני המחנות היו הוגים קיצוניים שהפתרונות שהציעו הוקעו כמינות. האלכסנדרונים הצמיחו לדוגמא את ה[[אפולינריזם]], שגרס כי גופו של ישו בלבד היה אנושי ונשמתו ושכלו אלוהיים; האנטיוכי נסטוריוס גיבש את ה[[נסטוריאניזם]], ששלל מ[[מרים, אם ישו]] את התואר "מולידת האל" בטענה כי ילדה רק את צדו האנושי. מצדדי שתי הפילוסופיות נודו והוכרזו ככופרים.
מקורה של המונופיזיטיזם הוא בוויכוח ה[[כריסטולוגיה|כריסטולוגי]] שהתנהל ב{{ה|מאה ה-5}} האם היה ל[[ישו]] בחייו טבע אחד – אלוהי, השקפה המכונה מונופיזיטית, שיוצגה על ידי [[אוטיכס]] ראש המנזר ב[[קונסטנטינופול]], כנגד הדעה כי לישו היו שני טבעים, טבע אלוהי וטבע אנושי, [[השקפה דיאופיזיטית]] כדעת פלביאנוס, [[פטריארך קונסטנטינופול]]. פלאבינוס כינס בשנת [[448]] [[סינוד]] שגינה את אוטיכס, האשים אותו בכפירה מונופיזיטית (חד-גשמית) ונידה אותו. אך אוטיכס חזר על דעתו וערער בפני ה[[פטריארך|פטריארכים]] [[דיוסקורוס הראשון|דיוסקורוס]] מ[[אלכסנדריה]] וסוורוס מ[[אנטיוכיה]]. בתמיכתם, כינס הקיסר [[האימפריה הביזנטית|הביזנטי]] [[תאודוסיוס השני]] (408-450) בשנת 449 [[ועידה אקומנית]] ב[[אפסוס]] (שכונתה אחר־כך "לטרוקיניום" - ועידת גזלנים) ובה זוכה אוטיכס ואילו פלביאנוס גונה, וזמן קצר אחר־כך מת. תוצאת החלטה זו הייתה שהכנסייה כולה אימצה את ההשקפה המונופיזיטית/מיאפיזיטית.▼
▲
ברם, ה[[אפיפיור]] [[לאו הראשון (אפיפיור)|לאו הראשון]] לא הכיר בהחלטות [[ועידת אפסוס|ועידת אפסוס (449)]] ולכן בשנת [[451]] כונסה [[ועידת כלקדון]], ובה תמכו ההגמונים באפיפיור לאו ואישרו את ההשקפה הדיאופיזיטית, שעל פיה היה ישו בחייו משיח בעל שני טבעים שלמים שלא התמזגו לאחד, אף שנמצאו בגוף אחד. על פי השקפה זו ישו היה בעת בעונה אחת גם אל וגם אדם מושלם. כן הוציאה הוועידה מחוץ לכנסייה את אוטיכס, סוורוס ודיוסקורוס.
| |||