כנף תקיפה קרקעית 2 (לופטוואפה) – הבדלי גרסאות

==היסטוריה==

במהלך שנות המלחמה והשנים שקדמו לה, עברה הכנף מספר גלגולים לשמה. היא החלה את דרכה באפריל [[1934]] ככנף תקיפה קרקעית בעלת שלוש טייסות בשם; '''כנף הטיסה שוורין''' (על שם בסיס האם שלה). באפריל [[1935]] קיבלה הכנף את הכינוי "אימלמאן" כינוי שהכנף נשאה עד לסוף המלחמה. בתקופה זו שונתה שיטת המספור ושמות יחידות האוויר לכדי מספר תלת-ספרתיים; מספר המייצג את תמיקום הכנף באזור הפיקוד, מספר מייצג את ייעוד הכנף (מפציצי צלילה סומנו במס' 6) ומספר המייצג את אזור הפיקוד. כנף הטיסה שוורין הפכה כך ל'''כנף 162''' (הכנף הראשונה באזור פיקוד 2 (ברלין) של מפציצי צלילה), בשלב זה הכנף כללה להק יחיד עם שלוש טייסות.

 

במרץ [[1937]] הוקמו שני להקים נוספים בכנף 162 והחלו להיקלט מטוסי ה[[יונקרס Ju 87]] החדשים על פני ה-Hs 123, ה[[היינקל He 51]] וה-[[Ar 65]] המיושנים. שני הלהקים התפצלו מהכנף במהלך השנה והועברו להקמת כנפות חדשות (כנף 163 וכנף 168, בהתבסס על מעבר לאזורי פיקוד חדשים). במאי [[1939]], ארבעה חודשים לפני פרוץ המלחמה, שונתה שוב שיטת המספור תוך איחוד ובניה מחדש של הרבה מיחידות ה[[לופטוואפה]]. כל צי אווירי של הלופטוופאה כלל ספקטרום של מספרי יחידות שהוענקו לפי סדר בכירות, כך הוקמה '''כנף תקיפה קרקעית 2''' בתור הכנף השנייה של [[צי האוויר הראשון (לופטוואפה)|צי האוויר הראשון]]. היא הורכבה מ'''להק I''' (לשעבר להק I מכנף 163), '''להק II''' (לשעבר להק I מכנף 162) ו'''להק III''' (לשעבר להק II מכנף 163).

עם תחילת המלחמה בספטמבר [[1939]], לחמו טייסות הכנף במשימות תקיפה קרקעית במהלך [[המערכה בפולין]] ולאחר מכן ב{{ה|מערכה על צרפת ועל ארצות השפלה}} ו[[הקרב על בריטניה]]. בשנת [[1941]] עם תחילת [[מבצע ברברוסה|המערכה כנגד ברית המועצות]] הועברה הכנף לחזית המזרחית, שם פעלו טייסות הכנף בהצלחה מרובה כנגד כוחות קרקעיים של [[הצבא האדום]] ומטרות אויב נייחות. במהלך [[1943]] הלופטוואפה החל בהדרגה להגביר את יכולות התקיפה הקרקעית שלו, מטוסי קרב כגון ה-Bf 109 וה-Fw 190 החלו לכלול דגמים בעלי פצצות או תותחים כנגד מטרות קרקעיות. גם מטוסי השטוקה (Ju 87) התפתחו לכיוון זה עם דגמי ה-D וה-G שכללו תותחי 20 מ"מ ו-37 מ"מ לירי במטרות קרקעיות משורינות, כגון טורי רכבי אויב או טנקים. עם שינוי זה כנפות התקיפה הקרקעית לא היו עוד מבוססות על מפציצי צלילה בלבד ולכן עברו יחידות אלו שינוי מבני ושמות הכנפות השתנה, כך שכנפי מפציצי צלילה (''Sturzkampfgeschwader'') השתנו לכנפי תקיפה קרקעית (''Schlachtgeschwader'').

 

 

בחודשי המלחמה האחרונים הצבא הגרמני היה במנוסה אל מול התקדמות [[הצבא האדום]], יחידות הכנף התקדמו גם הם בהדרגה לכיוון מערב כשהם מסייעים לכוחות הקרקעיים בקרבות הנסיגה. באפריל [[1945]] עם כניעת גרמניה בפתח, להק I הוצב ב[[אוסטריה]], להק II במערב [[צ'כיה]] ולהק III הוצב בסמוך ל[[פראג]]. שרידי הכנף תחת פיקודו של רודל העדיפו ליפול לידי צבא ארצות הברית ולא הצבא האדום ולכן יצאו החיילים ברכבים לכיוון מערב בעוד שרודל ומספר טייסים טסו מערבה עם מטוסיהם והסגירו את עצמם לידי האמריקאים בקיטסינגן ב-[[8 במאי]] [[1945]].