פרשת חשבון הדולרים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון קישור |
מ ניקיון פרמטרים בתבניות קישורים חיצוניים - עיתונים (דיון) |
||
שורה 6:
למעשה היו שני חשבונות שנפתחו כחוק בעת שיצחק רבין כיהן כ[[שגריר]] ישראל בארצות הברית ונשאו את שם שני בני הזוג. הממונה ("סרוגייט" בלשון הבנק) עליו היה פרופ' [[דוד נחמנסון]], דודה של לאה שהתגורר בניו יורק, שאף נהג להשמיד את מסמכי החשבון שנשלחו אליו מהבנק. החוק הישראלי חייב את סגירת החשבון עם סוף הכהונה כשגריר (בשנת [[1973]]), אולם בני הזוג המשיכו להחזיק בחשבון. בני הזוג טענו בתחילה כי מדובר בסכום זעיר, אולם לדברי מרגלית הבנק מסר נתונים הסותרים טענה זו. מאוחר יותר פרסם ה[[ניו יורק טיימס]] כי החשבון כלל 90 אלף דולרים שקיבל רבין עבור הרצאות בעת שכיהן כשגריר.
בתחילה, בהתאם להצהרה של [[לאה רבין]] שבחשבון היו רק כ-2000 דולר, טופל העניין על ידי המפקח על מטבע חוץ, שהיה אמור להטיל [[קנס]] מנהלי, ללא העמדה לדין{{הערה|{{דבר|יוסף פריאל|המפקח על מטבע חוץ: אטפל בלאה רבין כבכל אזרח אחר|1977/03/16|00108}}; {{דבר||המשך|1977/03/16|00210}}}}. ועדת הכופר אכן החליטה על הטלת קנס מנהלי, גם לאחר שהתברר שבחשבון היו, כאשר נחשף, כעשרים אלף דולר. ועדת הכופר הביאה תקדימים שבהם הוטל כופר גם במקרים שבהם דובר על סכום גבוה משמעותית מ-5000 דולר, כאשר בעלי החשבון היו חולים במחלה קשה וכדומה. [[היועץ המשפטי לממשלה]], [[אהרן ברק]] סבר שאין במקרה של רבין דמיון למקרים החריגים בהם הוטל כופר, אמר שהטלת כופר במקרה זה תפגע בשוויון מפני החוק והזהיר מקושי להגן על החלטת ועדת הכופר במשרד האוצר בפני הציבור וב[[בג"ץ]]. על כן, ביקש ברק להעמיד לדין את לאה רבין. יהושע תדמור כתב ב"דבר" שברק חלק על "ועדת הכופר" וטען שלא היו בידיה עדויות או פרטים על חלקו של רבין בחשבון. לכן אמר שאם רבין ימסור עדות משכנעת שלא היה לו חלק פעיל בחשבון ייתכן שבכך היה מסתיים חלקו בפרשה{{הערה|{{דבר|יהושע תדמור|עימות עקרוני בין היועמ"ש לאוצר|1977/04/10|00300}}}}. רבין העדיף להדגיש לאורך הפרשה כי הוא שותף מלא בחשבון, ובעקבות החלטת היועץ המשפטי לממשלה, הודיע על פרישה ממועמדות לראשות הממשלה{{הערה|{{דבר||רבין פורש מראשות רשימת המערך ולא יכהן כרה"מ|1977/04/08|00107}}}}{{הערה|[[זאב גלילי]], [http://www.zeevgalili.com/?p=244 אהרון ברק כמחולל "המפץ הגדול"], 16 בדצמבר 2005}}. בעקבות זאת ברק החליט להימנע מהמשך החקירה בעניין של יצחק רבין והיקף ידיעתו על חשבון הדולרים ונימק זאת: "יצאתי מתוך הנחה שרבין נענש עונש כבד על כך שנאלץ לפרוש מתפקידו. לא היה מקום להענישו פעם נוספת."{{הערה|מתוך הפרק "תורו של רבין מגיע" בתוך '''אהרון ברק ומנעמי שלטון החוק''', עו"ד יוסי דר.}} בתקשורת נטען שברק העמיד את ההתפטרות כדרישה לאי העמדה לדין של [[יצחק רבין]], אולם ברק מכחיש זאת{{הערה|שם=סגלובנדור}}. לימים טען אהרן ברק ששר האוצר, [[יהושע רבינוביץ]], ביקש להטיל כופר ובכך למנוע את העמדתו של יצחק רבין לדין. בעת הפרשה ברק אמר שהוא בעצמו יעתור לבג"ץ נגד מהלך כזה{{הערה|שם=סגלובנדור|{{הארץ|זאב סגל, אריאל בנדור|האדם הנאור - אהרן ברק, נשיא בית המשפט העליון בדימוס, עושה חשבון נפש|1.1263152|27 במאי 2009
היו שביקרו את החלטתו של ברק ואמרו שהיה עליו לקחת בחשבון את הפגיעה הציבורית ברבין, ושהקנס שהוסכם עליו היה גבוה מהקנס הצפוי בבית המשפט. [[ארווין שמרון]] אמר שברק ב[[מבחן בוזגלו]] בכך שרבין נענש יותר מדי{{הערה|{{דבר|יהושע תדמור|ברק מול רבין ובוזגלו|1977/04/15|01600}}}}. מאידך, היו שראו בהחלטה צעד בלתי נמנע בגלל האווירה הציבורית, וכמהלך שיאפשר לרבין לשוב בעתיד לקדמת הזירה הפוליטית{{הערה|{{דבר||ההתמודדות שנמנעה במפלגת העבודה|1977/04/10|00901}}}}. [[חגי סגל]] כתב שרבין התפטר גם משום שלא היה לו מה להפסיד, הפופולריות שלו הייתה נמוכה, הליכוד החל לעסוק בתעמולת הבחירות בפרשה ובפרשיות שחיתות נוספות הקשורות במפלגת העבודה ורבים העריכו שקרב מהפך פוליטי{{הערה|{{ערוץ7|חגי סגל|יחי ההבדל הקטן|1138|13 בינואר 2003|Articles/Article}}}}.
| |||