טרנוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
שאול אריאל (שיחה | תרומות) קישורים בעיקר תגיות: עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
שורה 25:
== היסטוריה ==
טרנוב נחשבת אחת מהעתיקות שבערי פולין{{הערה|1=[http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201309.pdf טרנוב], אתר יד ושם}} ומוזכרת לראשונה בכתובים בשנת [[1124]]. במהלך [[המאה ה-13]] העיר התפתחה הודות להגירה של מתיישבים גרמנים מ[[קראקוב]] ו[[נובי סונץ']] והיא זכתה לזכויות עיר ב-[[7 במרץ]] [[1330]]. במהלך [[המאה ה-16]] הגיעו אליה מהגרים רבים מ[[סקוטלנד]]. ב[[חלוקת פולין הראשונה]] הוכללה טרנוב ביחד עם שאר [[גליציה]] ב[[האימפריה האוסטרו-הונגרית|אימפריה האוסטרו הונגרית]]. באותה עת הייתה טרנוב למרכז מסחר חשוב. במהלך שנת [[1915]] הייתה טרנוב בחזית הלחימה בין [[גרמניה]] ל[[רוסיה]]. לאחר [[מלחמת העולם הראשונה]] הוכללה טרנוב בפולין העצמאית. ב-[[8 בספטמבר]] [[1939]] נכבשה טרנוב על ידי
== יהודים ==
האזכור הראשון לקיומה של [[קהילה יהודית]] במקום נכתב בשנת 1443, בהקשר של סוחרים. מרביתם של היהודים התפרנסו מתעשיית מלבושים וכובעים. בתחילת דרכה של הקהילה, היא הייתה מסופחת מבחינה דתית וכלכלית לקהילה הדתית החזקה של העיר [[קרקוב]]. בעל העיירה בתחילת המאה ה-16, [[קונסטנטין אוטרוגסקי]], העניק ליהודים [[שוויון זכויות]] בתחום המסחר והדיור, כנראה משום שהאמין כי היהודים יסייעו לפתח את המסחר והכלכלה בעיירה. הזכויות הללו אושררו מחדש במהלך המאות ה-17 וה-18.
בתחילת המאה ה-17 ניתן ליהודי טרנוב אישור להפיק ולמכור [[משקה אלכוהולי|משקאות אלכוהוליים]], מה שחיזק את מעמדם הכלכלי ופתח בפניהם אפשרויות חדשות לרווחה ושגשוג כלכלי. יהודים רבים החלו לעסוק בתחום ועד לסוף המאה ה-19 הוא היווה מקור פרנסה מרכזי בשביל הקהילה.
קהילת טרנוב גדלה והתפתחה במהירות, הן מבחינה דמוגרפית והן מבחינה דתית-חברתית. עד למחצית הראשונה של המאה ה-17 כבר הקימה הקהילה בית-כנסת ובית-עלמין יהודי. בית-הכנסת הראשון שנבנה כמעט ונהרס במהלך מלחמות השוודים בשנים 1656-7, אך הוא שוקם עד לסוף המאה. העיר כולה ספגה נזקים כבדים כתוצאה מהמלחמה, ונדרשו לה שנים רבות כדי להשתקם.
בשנת 1787 חולקה פולין בין האימפריות האירופאיות השונות. טרנוב עברה לשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית, מה שסייע מאוד ליהודים בעיירה, שעסקו במסחר על הציר לכיוון [[הונגריה]]. עד לאמצע המאה ה-19 כבר נסללו מסילות ברזל שחיברו את העיירה גם עם מרכזי היהודים בקראקוב, [[לבוב]] ובערים מרכזיות אחרות.
במחצית השנייה של המאה ה-16 הוקם בית הקברות בטרנוב,
החל מאמצע המאה ה-19 ועד לשנות השלושים של המאה ה-20, טרנוב התפתחה מאוד, והיהודים בעיירה חוו שיפור הן במעמדם הכלכלי והן בתחום החברתי. עד לאותה תקופה הייתה קהילת טרנוב קהילה דתית [[יהדות אורתודוקסית|אורתודוקסית]], ואילו בסוף המאה ה-19 התחזקה מאוד [[תנועת ההשכלה היהודית]] בקרב הקהילה.
שתי קבוצות אידאולוגיות פעלו בקרב הצעירים היהודים בטרנוב: התנועות הציוניות, בעיקר "[[הפועל המזרחי]]"
בסוף המאה ה-19 היהודים היוו כחמישים אחוז מתושבי העיר. לפני מלחמת העולם השנייה חיו בעיר כ- 25 אלף יהודים.
שורה 47:
ב-3 בספטמבר הופצצה העיר על ידי הגרמנים. רבים מתושביה היהודים ניסו לברוח למזרח ומנגד פליטים רבים מרחבי פולין הגיעו אליה. ב-8 בספטמבר 1939 נכבשה העיר על ידי הגרמנים אשר מיד ניכסו לעצמם את הרכוש היהודי והחלו לחטוף יהודים לעבודות כפייה. ב-9 בנובמבר שרפו הגרמנים את בתי הכנסת ובתי התפילה בעיר והוקם על ידם [[יודנראט]], שכמו בערים רבות אחרות, נדרש לגבות את המסים המיוחדים ולספק עובדים לעבודות הכפייה ולמשלוחים. החל מ-18 בדצמבר 1939 נדרשו היהודים לענוד טלאי זיהוי ולהעביר את כל תכשיטיהם. ב-14 ביוני 1940 נשלחו מבית ה[[מקווה]] שבעיר, שברחוב בוזניק, 708 פולנים ו- 20 יהודים אסירים – ל[[אושוויץ]]. במהלך 1941 יד הגרמנים נעשתה כבדה יותר הן בדרישות והן בהרג יהודים. במרץ 1941 הוכרז על הקמת ה[[גטו]]. בתחילת יוני הועברו לגטו יהודים מכל הסביבה ומספר היהודים ב[[גטו]] הגיע לכ-40.000. תנאי המחיה בגטו היו קשים ביותר.
בין 11-19 ביוני 1942 בוצעה ה[[אקציה]] הראשונה בהוראת מפקד משטרת הממשל הכללי [[פרידריך וילהלם קריגר]] ובסיוע גורמים מקומיים שונים. 11,500 יהודים, שלא היה להם אישור עבודה (SD), נשלחו למחנה ההשמדה [[בלז'ץ]]. פאול רייס וחברי יודנראט נוספים שהצהירו כי יהיו הראשונים
ב-24-25 ביולי 1942 התרחשה "אקצית הילדים". בהוראת קריגר היהודים נדרשו לעזוב את בתיהם ולהגיע לככר השוק יחפים. ילדים נלקחו מהוריהם ונורו. כמה נשלחו לעבודת כפייה והחולים והזקנים נשלחו לבלז'ץ.
שורה 55:
באוקטובר 1942 הגטו חולק לשני חלקים: חלק A אורגן כמחנה עבודה כפויה נפרד לנשים ולגברים מעל גיל 12. מפקד המחנה היה בלכר. חלק B כלל יהודים שאינם עובדים ומשפחות גדולות. מפקדו היה גרונוף. ב-15 באוקטובר 1942 בוצעה אקציה נוספת על ידי פאלטן. יהודים במספר משמעותי, מדרי אזור B, החליטו להתחבא. כ-2,500 יהודים נשלחו לבלז'ץ.
בתחילת ינואר 1943 קצין ה[[אס אס]] בלאכה הפך למפקד הגטו של היהודים שנותרו בשני החלקים. באמצע אוגוסט 1943 נערך בקרקוב מפגש במשרדו של [[וילהלם קופה]] - מחליפו של קריגר - עם מפקד המשטרה באזור [[יוליאן שרנר]], שבו הוחלט על הריסת הגטו של טרנוב ואחרים. כ-300 יהודים היו אמורים לסייע וכ- 2,000 יהודים מבית החרושת לבגדים מדריטש נשלחו ללמחנה הכפייה [[פלאשוב]]. ב-3 בספטמבר 1943 כותר הגטו והיהודים משני החלקים רוכזו בבית החרושת זינגר. חלק נורו על ידי גוט ואנשי אס אס אחרים, כ-7,000 נשלחו למותם
רבים מהבורחים מהגטו הצטרפו ל[[פרטיזנים]] ביערות וחלקם נהרגו על ידי יחידות הגסטאפו. אחרים היו מעורבים בארגון נתיבי בריחה ל[[הונגריה]] שנחלו הצלחה חלקית בלבד.
ב-18 בינואר 1945 נכנסו הכוחות
שלושה מאנשי הביטחון הובאו למשפט בעוון ביצוע פשעים נגד היהודים בטרנוב: קרל אופרמן, גאא וליבור.
שורה 68:
==אחרי המלחמה==
לאחר מלחמת העולם השנייה חזרו להתגורר בטרנוב כשבע מאות יהודים, אך הם עזבו זמן קצר לאחר מכן עקב התנכלות התושבים המקומיים. כיום אין יהודים מזוהים בעיר אך ניתן למצוא עדות לקיומה של קהילת העבר ברחובות, בניינים ואנדרטאות, בארכיונים, במוזיאונים ובבתי הקברות. ישנן תצוגות במוזיאון האזורי ובמוזיאונים :, Dąbrowa Tarnowska Bochnia, יום זיכרון ופסטיבל. בעיר ישנו רחוב Goldhammera הנקרא על שם ד"ר [[אליאס גולדהאמר]], שהיה סגן ראש העיר.
במשך השנים הוקמו ארגונים של יוצאי העיר בישראל ארצות הברית, צרפת וקנדה לשימור זיכרון יהודי העיר.
שורה 94:
*[[פנינה קליין]], פסיכולוגית ישראלית
*אברומק (אברהם) מינצר, ממקימי קיבוץ "[[המעפיל]]"
*משה שטיגליץ, אביהם של הרבנים [[יעקב אריאל|יעקב]], [[ישראל אריאל|ישראל]], [[יועזר אריאל|יועזר]] ו[[יגאל אריאל|יגאל]] אריאל.
==לקריאה נוספת==
| |||