כלכלת שוק – הבדלי גרסאות

ביקורת תאורטית ופוליטית על הנחות היסוד של הכלכלה תטען כי מונח זה מוצג כתיאור מצב, בשעה שהוא כלי ליצירת הבניה חברתית להצדקת משטר כלכלי חברתי מסוים.

==תקפותו של מודל השוק חופשי ==

מונופול רגולטורי לעומת זאת הוא מונופול שפועל בשוק לא חופשי ויכולתו לשמור על המעמד המונופוליסטי שלו היא בזכות רגולציות שמונעות כניסת מתחרים. מכיוון שהרגולציה מונעת תחרות, אין לו כל אינטרס לספק מוצרים איכותיים יותר וזולים יותר. במקרה שהוא יחליט להעלות מחירים או להוריד את האיכות, המעמד המונופוליסטי שלו לא יפגע, והרווחים שלו יעלו.

על פי תפישות אחרות, במיוחד של אלו הדוגלים ב[[כלכלה מעורבת]] ו[[מדינת רווחה]], מנגנון השוק החופשי אינו מביא לדלות גוברת והולכת, אך הוא נגוע בפגמים מובנים, הגורמים לו לחזור ולסטות בהתמדה מן הנתיב, עם דפוס של התחזקות יתרה של היצרנים ובעלי ההון על חשבון עובדים וצרכנים. סטייה חוזרת זו מן הנתיב ([[כשל שוק]]) מביאה, לטענתם, להיווצרות [[מונופול|מונופולים]]ים, [[קרטל|קרטלים]]ים, [[החצנות]] (externalities) כמו [[זיהום הסביבה]], [[מחיר היצף|מכירה במחירי היצף]], היווצרות פערים גדולים בין עשירים לעניים, כישלון בייצור הולם של [[מוצרים ציבוריים]] כגון חינוך ביטחון ובריאות וכדומה. הפתרון היחידי, לטענתם, מצוי בהתערבות ממשלתית שתרסן את בעלי ההון ותנווט את השוק באופן מתוכנן אל נתיב רצוי יותר (מבחינה חברתית וכלכלית). התערבות זו צריכה לבוא, לטענתם, גם בפעולה פוזיטיבית כמו מיסוי מדורג (פרוגרסיבי) ושליטה של הממשלה בחלקים מאמצעי הייצור, וגם בפעולה מניעתית כמו בקרה ורגולציה על אופן פעולתם של יצרנים בשוק.

אלה כמו אלה מסכימים כי מדיניות של שוק חופשי נוטה ליצור אי שוויון בין היצרנים והעובדים בשוק. יש המסבירים זאת בכך שהיא מאפשרת ליצרנים ולעובדים יותר יעילים ואיכותיים להרוויח יותר, אחרים יטענו שמדיניות שוק חפשי איננה מאפשרת מוביליות אישית, אלא משמרת יחסי כח קיימים בחברה.

בחינה ביקורתית של המונח "השוק החופשי" נמצאות הן בחוגים סוציאליסטיים וסוציאל-דמוקרטיים, והן בקרב הוגים סביבתיים ואקולוגים. גישות אלה טוענות ש[[הקניין]] עצמו הנוהוא הסדר חברתי התלוי לחלוטין בכוח הכפייה של המדינה או גורמים אחרים בחברה, ושהקשר בין אנשים לחפצים או בינם לבין סמלים להסדר חברתי כגון כסף או תאגיד לא יכולים להיות מוגדרים "חופשיים" בשום מובן.

עמדה אחרת המבקשת לאתגר את השוק החופשי כשיטה חברתית עורכת השוואה בין המוסכמות של חברה דמוקרטית בתחום הזכויות הפוליטיות והאזרחיות לבין תפישת ה"שוק החופשי", המציעים השוואה זו מסבים את תשומת ליבנו לעובדה כי בעוד בתחום הממשל והזכויות הפוליטיות אימצה החברה המערבית עיקרון לפיו יש שוויון בזכויות הפוליטיות המתבטא במוטו המפורסם "אדם אחד- קול אחד", הרי שבשוק "חופשי" מתקיימת חלוקה אחרת של העוצמה, בה דולר אחד שווה לקול אחד, וגורמת לתופעה המכונה [[גרעון דמוקרטי]].

טענה זו נסמכת בין השאר על מחקריהם של כהנמן ו[[עמוס טברסקי|טברסקי]] שעליהם קיבל [[דניאל כהנמן|כהנמן]] פרס נובל בכלכלה ב-2002 . מתנגדי מודל השוק החופשי ראו במחקרים הוכחה ל[אי]תקפות תורת השוק, והיותה "אידאולוגיה" ולא מדע.

ביקורת נוספת על מודל "השוק החופשי", שיש לה השלכות על המודל כמודל תאורטי אך גם כפרקטיקה לניהול כלכלי, מתמקדת בעובדה שעם התחזקות המדינה, וביתר שאת משנות החמשים של המאה העשרים, "השוק החופשי" אינו יכול להתקיים ללא השענות על משטר רגולטורי חזק המופעל בידי המדינה וסוכניה השונים. שוק כזה, אומרים המתנגדים, אינו 'חופשי' אלא מנוהל באופן כמעט מלא. לפיכך אי אפשר לומר שהוא חופשי מהתערבות ממשלתית, אלא שישנה כזו לטובת יצירת מצב הנראה כ'שוק חופשי' בעוד שאינו חופשי כלל וכלל. גישות ביקורתיות מוסיפות וטוענות ש'שוק חופשי' הוא מטאפורה המיועדת להסוות את אי השוויון המובנה בתוך הכלכלה הקפיטליסטית, והיא דרך לעודד בפועל התערבות ממשלתית לטובת בעלי ההון והתאגידים, תוך גינוי התערבות כזו לטובתם של אחרים.

גם עבודתו של [[ג'ון פורבס נאש]], עליה קיבל פרס נובל לכלכלה ב-1994, מאירה באור שונה את הנחת השוק החופשי, לפיה אם כל משתתף בשוק ימקסם את רווחיו, סה"כ המצב בשוק ישתפר. נאש הראה שקיימים מצבים [רבים] בהם דווקא שיתוף פעולה ימקסם את הרווחים. בכך, דוחה נאש את האידאולוגיה הקפיטליסטית אמריקאית לגבי יתרונות האינדיוידואליזם. גם כאן, לאחר הניסויים של נאש, החלו ללמד בבתי ספר למינהל עסקים את חשיבות שיתוף הפעולה והעבודה בצוות. לפי [[:en:Fundamental_theorems_of_welfare_economics|"המשפט היסודי של כלכלת רווחה"]] שהוכח מתמטית בידי [[קנת' ארו|קנת ארו]] ו[[ז'ראר דברה]] [[כלכלת שוק|שוק חופשי]] שמקיים מספר תנאים הידועים כ"שיווי משקל תחרותי" ישאף להגיע ל[[יעילות פארטו]] .

בהקשר רחב יותר, חילוקי הדעות ביחס למודל של שוק חופשי קשורים לתפישת הכלכלה כ[[מדע]], והאם הכלכלה היא אכן [[מדע]] באותו מובן בו [[ביולוגיה]] או [[פיזיקה]] הן מדע. תומכי הכלכלה כמדע יטענו שמודל השוק החופשי הוא תאוריה הטוענת שבשוק פועל מנגנון מסוים, מנסה להסביר אותו ולנסח אותו במונחים מתמטיים ולבנות השערות, קביעת מדיניות ותכנון ניתנים לבדיקה על בסיס תאוריה זו. מתנגדי התפיסה הזו יטענו שהכלכלה מערבבת בין תיאור המצב, לבין קביעה נורמטיבית מהו המצב הראוי מבחינה מוסרית וחברתית. לדידם, כלכלנים אינם מוסמכים לכך יותר מאשר אנשים אחרים. ביקורת אחרת, הרווחת בין השאר אצל כלכלנים מ[[האסכולה האוסטרית]], שהניסיון לחקור הוא יומרה בלתי מבוססת ועל החקר הכלכלי לזנוח גם את מודל השוק החופשי ואפילו את הניסיון לבנות תאוריה חלופית, שכן תאוריה כזו אינה ניתנת לבנייה בכל מקרה.

המונח "שוק חופשי" ו"כלכלת שוק חופשי" מתייחסים בעיקר למשטר פוליטי וחברתי של המאות האחרונות. עם זאת, ניתן לראות התייחסות במקורות היהודיים לסוגיות הקשורות לשאלות עקרוניות הנוגעות למחלוקת בסוגיית כלכלת השוק החופשי. הוגים יהודים סוציאליסטים נטו לראות את דברי הנביאים כגינוי למצב של אי שוויון חברתי חריף, וראו בו תמיכה לעמדותיהם. כך גם מצוות היובל בה הקרקע שבה לבעליה המקוריים התפרשה כשיטה המבקשת לחלק מחדש את העושר. הוגים אחרים טענו שהיהדות נוטה יותר לכיוון של כלכלה חופשית מאחר שהיא אינה מגנה את העושר כפי שעושה הנצרות.

[[הריטב"א]] בפירושו לגמרא מנמק את הדעה בדבר מניעת הפיקוח על המחיר הן בכך שהקונים יעדיפו לקנות במחיר הזול יותר והן מכיוון שאיכות הסחורה משתנה מסוחר לסוחר ולא ניתן להתאים לכל אחד מחיר מיוחד. בחושן משפט (רלא) נפסק (הבית יוסף והטור) כי חובת בתי הדין לפקח על מחירי מצרכי היסוד, ובני העיר עצמם רשאים לפקח על הכל.