עוגן – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תמונות - הסבה לעברית, תיקון פרמטרים# |
ישנם שתי -> ישנן שתי באמצעות AWB |
||
שורה 4:
[[קובץ:Anchor.svg|שמאל|ממוזער|250px|איור של עוגן]]
[[קובץ:Anchor01.JPG|שמאל|ממוזער|250px|עוגן בנמל [[יפו]]]]
ישנם שלושה סוגי עוגן עיקריים - זמני, צף וקבוע. העוגן הקבוע נקרא גם מעגן והוא מוזז לעתים נדירות. לא ניתן להעלותו אל סיפון האונייה, אך ניתן לשחררה ממנו. עוגן זמני נישא לרוב בידי כלי השיט ומורם על סיפונו כאשר הכלי בדרכו.
העוגן פועל על ידי התנגדות לתנועה של כלי השיט אליו הוא מחובר.
==תיאור==
שורה 20:
[[קובץ:Ancient Anchor.JPG|שמאל|ממוזער|250px|עוגן עתיק מעץ]]
[[קובץ:Ma'agan Michael Ancient Ship 002.JPG|שמאל|ממוזער|250px|עוגן בעל זרוע אחת מ[[הספינה העתיקה ממעגן מיכאל]] מתוארך לסוף [[המאה החמישית לפני הספירה]]]]
העוגנים הקדומים ביותר היו קרוב לודאי סלעים. נמצאו עוגנים מסוג זה שהיו שייכים ל[[תקופת הברונזה]]. גם כיום מסתמכים מעגנים רבים על סלעים גדולים כאמצעי לריתוק כלי השיט. צורה זאת, המסתמכת על משקל רב בלבד, פועלת רק בעוגן קבוע. העברת עוגן שכזה למקום אחר היא כמעט בלתי אפשרית.
עוגן פשוט הנעזר בשתי קורות עץ נעוצות בקרקע שעליהן אבן, הוא צורה קדומה של מעגן שנעשה בה שימוש גם כיום. עוגן זה היה הניסיון המוצלח הראשון להשתמש בכוחה של הקרקע כדי למנוע מכלי השיט לזוז. כיום נעזרים כמעט כל העוגנים בשני יסודות אלו - חדירה לקרקע ומשקל סביר.
שורה 30:
==סוגי עוגנים זמניים==
מגוון הצורות והדגמים רחב, אך יש נטייה לעוגנים מודרניים שניתן לסווגם לשלוש קבוצות: לכידה, מחרשה וקרס, בהתאם לשיטת אחיזתם בקרקע.
*בצורת הלכידה נעשה שימוש בציפורן עוגן קטנה יחסית המחוברת לזרוע כבדה וצרה, על מנת לחדור לקרקע בעייתית - קרקע קשה, סלעית, מכוסה ב[[אצות]] או ב[[אלמוג]]ים, וכדומה. שתי גרסאות נפוצות מקבוצה זו הן עוגן האדמירל ועוגן החתול (grapnel). ▼
*צורת המחרשה נקראת כך בשל הדמיון ל[[מחרשה]] עתיקה. היא מתוכננת להתחפר ברוב סוגי הקרקע - מבוץ רך ועד סלעים. למעשה, היא מתפקדת כמחרשה, אך מטרתה היא להתחפר בקרקעית הים ולא ביבשה. ▼
▲*בצורת הלכידה נעשה שימוש בציפורן עוגן קטנה יחסית המחוברת לזרוע כבדה וצרה, על מנת לחדור לקרקע בעייתית - קרקע קשה, סלעית, מכוסה ב[[אצות]] או ב[[אלמוג]]ים, וכדומה. שתי גרסאות נפוצות מקבוצה זו הן עוגן האדמירל ועוגן החתול (grapnel).
▲*צורת המחרשה נקראת כך בשל הדמיון ל[[מחרשה]] עתיקה. היא מתוכננת להתחפר ברוב סוגי הקרקע - מבוץ רך ועד סלעים. למעשה, היא מתפקדת כמחרשה, אך מטרתה היא להתחפר בקרקעית הים ולא ביבשה.
*בצורת הקרס (שנקראת גם דנפורט) משתמשים בציפורן עוגן גדולה כדי ליצור התנגדות גדולה ככל האפשר לכוחות הפועלים על כלי השיט. למרות כושר החדירה הנמוך של עוגנים מסוג זה, נעשה בהם שימוש נרחב בשל משקלם הקל.
===עוגן אדמירלי===
[[קובץ:Admiralty anchor.JPG|ימין|ממוזער|130px|עוגן אדמירלי]]
עוגן אדמירלי מוכר גם לאלה שלא השתמשו בעוגן מעולם. בשעת העגינה, רק ציפורן אחת של העוגן מחופרת בקרקע, וחלקו האחר ניצב על הקרקעית. עוגן זה פועל היטב גם ב[[מזג אוויר]] סוער, זאת בנוסף לכושר החדירה הגבוה שלו. כאשר עוגן האדמירל איננו בעל סטוק, ניתן לאכסן אותו בקלות. גם כאשר החלק העליון קיים, ניתן בדרך כלל לקפל את הסטוק בצורה קלה לאכסון.
חולשתו העיקרית של עוגן זה, היא בזמנים של גאות ושפל. בזמן השפל, קיים סיכוי גבוה יחסית שהעוגן יתנתק מהקרקע. במבחנים השואתיים, נתגלה כי עמידות עוגן האדמירל בפני השפל קטנה יותר מזו של עוגנים אחרים במשקל זהה. חסרון נוסף הוא העלאתו לסיפון, שעלולה להזיק לירכתי הספינה.
===עוגן דנפורט===
[[קובץ:Fluke anchor-1-.gif|שמאל|ממוזער|180px|עוגן דנפורט]]
עוגן דנפורט שייך לקבוצת הקרס, ובשמו משתמשים לעתים לתיאור הקבוצה כולה. בעוגן זה נמצא הסטוק בצמוד לכתר, ואליו מחוברים שני משטחים גדולים. בשל שטחם הרב, העוגן מסוגל לפתח כושר עמידות מפתיע ביחס למשקלו. צורתו השטוחה ומשקלו הקל של העוגן מקלים על החזרתו ואכסונו. לעוגן זה ישנן גרסאות משופרות כמו עוגן מבצר שמשקלו נמוך יותר ביחס לנפחו ואחיזתו טובה יותר.
שורה 55 ⟵ 52:
עוגן החתול, המכונה גם עוגן נעיצה, קל לתכנון ובניה. יתרונו הוא, שבכל כיוון בו יגיע לקרקע, חוד אחד לפחות יהיה מופנה כלפיה. העוגן אינו ננעץ כולו בקרקע, וחלקו הנותר ניצב על הקרקעית. הוא מסוגל לחדור לקרקע מכוסה אלמוגים, אך קשה להוציאו ממנה. משקלו נמוך למדי, ולכן קל להעלותו לסיפון. לעוגן זה מחברים לעתים מצוף במטרה להקל על החזרתו במידה שנתקל במכשול.
בעוגן החתול נעשה שימוש בעיקר בקרקע סלעית, ולעתים נדירות הוא מסוגל לספק אחיזה נאותה בחול, בוץ או חימר. העוגן עלול להתנתק מקרקע כזו כאשר מופעל עליו עומס, או לא להינעץ בה כלל. הוא קשה לאכסון, אך בעיה זו עשויה להיפתר באמצעות שינויים קלים.
===עוגן ברוס===
עוגן ברוס מיועד לסירות קטנות, אף על פי שתפקידו המקורי היה החזקת עגורני נפט צפים ב[[הים הצפוני|ים הצפוני]]. הוא שייך לקבוצת המחרשה ונודע במהירות הרבה בה הוא מתחפר בקרקע. העוגן נחשב כיציב ועמיד בפני גאות ושפל ושינוי כיוון הרוח. במקום להשתחרר מהקרקע, מסתובב העוגן באיטיות בצורה נגדית לזאת בה הכוח פועל. העוגן קל להחזרה לאחר הוצאתו מקרקעית הים והוא אינו מזיק לחרטום הסירה.
לעוגן ברוס ישנו קושי לחדור לקרקעית סלעית, עשויה חימר או מכוסה בעשב. העוגן גם עלול להיות קשה לניתוק. למרות קלות ההחזרה של העוגן, קשה לאכסנו ולעתים הוא תופס מקום מוגזם על סיפון כלי השיט.
שורה 64 ⟵ 61:
===עוגן מחרשה===
עוגן המחרשה חודר לכל סוגי הקרקע, אך לא מצטיין בסוג מסוים. צורת ה-"CQR" היא בעלת שוק המחוברת לציפורן העוגן באופן המאפשר לעוגן להסתובב כאשר כיוון הכוח משתנה, ולא להתנתק מהקרקע. בנוסף, לפי צורה זו, חוד העוגן יהיה מופנה כלפי הקרקעית, גם כאשר העוגן ינחת על צידו. בגרסה נוספת של עוגן המחרשה בשם "דלתה", החיבור בין השוק לציפורן העוגן הוא קשיח. כדי להשיג תוצאות זהות לגרסת ה-"CQR", נעזרים בזווית מדויקת ביניהם.
עוגן המחרשה כבד בהשוואה לכוח שהוא מפעיל, ועובר זמן ארוך יחסית עד שהוא מתחפר בקרקע בשלמותו.
===עוגנים חדשים===
בשנים האחרונות החלו תכנונים רבים של עוגנים, שמטרתם היא להתחפר בקרקע במהירות ולהאחז בה בחוזקה. עוגנים אלה מיועדים לכלי שיט בגדלים שונים.
*לעוגן הגרמני - בוגל (Bügel) - ישנו קצה מחודד על מנת לחדור לקרקע מכוסה דשא, ומוט עגול המשמש להכוונת החוד אל קרקעית הים.
*בולוואגה (Bulwagga) הינו העוגן היחיד בעל שלוש ציפורני עוגן במקום שתים. הוא מתפקד היטב על פי בדיקות שנעשו בידי גופים בלתי תלויים.
*עוגן ספייד (Spade) הצרפתי אהוד במיוחד בקרב הימאים, למרות מחירו היקר. הוא מאופיין בשוק ניתן לפירוק ואפשרות של בניה מאלומיניום, דבר ההופך את אותו לקל יותר ונוח לאכסון.
▲*עוגן ספייד (Spade) הצרפתי אהוד במיוחד בקרב הימאים, למרות מחירו היקר. הוא מאופיין בשוק ניתן לפירוק ואפשרות של בניה מאלומיניום, דבר ההופך את אותו לקל יותר ונוח לאכסון.
*בניו זילנד הומצא עוגן רוקנה (Rocna) שגם לו קצה מחודד על מנת לחדור לקרקע מכוסה דשא. חודו של העוגן גדול יחסית, ולו מוט עגול שתפקידו לכוון את החוד כלפי קרקעית הים.
שורה 91 ⟵ 85:
תרשימים חיוניים לעגינה מוצלחת. ידיעת מיקומם של סיכונים אפשריים והערכת ההשפעה של מזג האוויר ומצבי הגאות והשפל נחוצים לאיתור מקום עגינה מתאים. ניתן אומנם לעגון ללא עזרת תרשימים, אך הם כלי חשוב למציאת מקום עגינה ראוי וימאי מיומן לא יבחר לעגון בלעדיהם.
השפעת עומק המים הינה רחבת היקף. על פיה נקבע אורך הכבל שמחושב ממקומו על כלי השיט ועד קרקעית הים. לדוגמה, אם עומק המים הוא שמונה מטרים, וגובה הכבל על הספינה הוא מטר אחד מעל המים, יש לחשב את אורך הכבל על פי מרחק של תשעה מטרים מהקרקעית. אורך הכבל בדרך כלל גדול פי ארבעה ממרחקו מקרקעית הים.
===שיטות עגינה===
שורה 97 ⟵ 91:
הצורה הפשוטה ביותר של עגינה היא איתור המקום הרצוי, הטלת העוגן כאשר כלי השיט בתנועה, התחפרות העוגן בקרקע ועצירת כלי השיט. לאחר שנמצא המקום המתאים לעגינה יש לבחון את המצב בשלמותו: עלולים להיות באזור כלי שיט נוספים, ייתכן שמזג האוויר שונה מהצפוי או שישנם סיכונים שאינם מצוינים בתרשימים ובשל כך הופך המקום לבלתי ראוי לעגינה.
בעת הטלת העוגן על כלי השיט להתייצב כנגד הרוח או הזרם ולהיסחף או לנוע אחורה. העוגן מורד במהירות עד נעיצתו בקרקע ועצירת כלי השיט.
לאחר שהעוגן קבוע במקומו יש לברר מספר דברים: האם המקום בטוח מתנאי מזג האוויר בהתאם לתחזית? האם האחיזה בקרקע מספיק חזקה? האם העוגן מתאים לסוג הקרקע? האם המים יהיו עמוקים דים גם בשעת השפל? האם יש מרווח בטוח בו כלי השיט יכול להטלטל, או שהוא עלול להתנגש בכלי שיט אחר כאשר כיוון הרוח ישתנה?
פותחו מספר שיטות שתפקידן להפחית את טלטולי כלי השיט או להתמודד עם מזג האוויר.
====עגינה מפוצלת====
| |||