גזרות אדריאנוס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
clean up באמצעות AWB
שורה 4:
[[קובץ:Hadrian visit to Judea.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מטבע שנטבע לרגל ביקור אדריאנוס ביהודה ובו הכיתוב: "adventui Aug(usti) Judaeae" שמשמעותו "לכבוד הגעת הקיסר ליהודה".]]
[[קובץ:Temple antonia.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מקורות יהודיים סוברים כי ההתנערות מהבטחתו לבניין [[בית המקדש]] היה מוקד הסכסוך בין היהודים לאדריאנוס]]
בשנת 117 לספירה עלה הקיסר [[אדריאנוס]] לשלטון ברומא. בניגוד לקודמו הוא הפסיק את הכיבושים וביקש לטפח את [[התרבות ההלניסטית]] ברחבי האימפריה למען יצירת אחידות תרבותית. הייתה זו תקופה של שקט בכל רחבי האימפריה, והיא נחשבת בדרך כלל לתור הזהב של האימפריה. אדריאנוס, שהיה קנאי הלניסטי, פעל רבות להשלטת ההלניזם ולדיכוי התרבותיות הלא הלניסטיות. כמו כן אדריאנוס היה ראשון הקיסרים שקיבל כבוד אלים בעודו בחיים{{הערה|1=W. Den Boer, '''Religion and Literature in Hadrian's Policy''', Mnempsyne (1955)}}.
 
במסגרת ביקוריו בפרובינקיות הוא הגיע לביקור ב[[ארץ ישראל]] בשנת 129. לכבוד ביקורו נסללו כבישים, הוקמו גשרים ושווקים ואף נבנו ערים חדשות. הקיסר נפגש עם חכמי ישראל, בהם [[רבי יהושע בן חנניה]], רבו של [[רבי עקיבא]], ועורר ציפיות בעם כי הוא מתכוון לפתור את הבעיות השונות בדרכי שלום ואף לבנות מחדש את [[בית המקדש]]. במטבע שהטביע נראה הקיסר, כאשר לצדו אישה (המסמלת את יהודה) המקריבה לו קורבן וילדים המגישים לקיסר כפות [[תמר (עץ)|תמרים]], אות לשלום ולאחווה. בניגוד למטבעות שנטבעו בפרובינקיות אחרות, מטבע זה מתעלם באופן מופגן מתרבותם של היהודים, אף שהיו רוב התושבים בפרובינקיה. במקורות יהודיים הוא תואר כמי שמנהל שיח אמפטי עם ר' יהושע בר חנניה בענייני יהדות.
 
אולם התקוות שניתלו באדריאנוס נכזבו, על פי מקורות יהודיים מכיוון שהקיסר חזר בו מהבטחתו לבניית בית המקדש, בשל הוצאת דיבה של ה[[שומרונים]], שטענו כי היהודים מתכננים מרד{{הערה|1= "כיוון שהגיע כתב המלך התחילו בוכים. בקשו למרוד במלך." ({{מדרש|בראשית|סד}})}}. ההיסטוריון הרומאי [[דיו קסיוס]], מקור עיקרי של תקופה זו, טוען כי החלטתו של [[אדריאנוס]] לייסד בירושלים — בעת שביקר בעיר בשנת 130 — קולוניה צבאית בשם 'איליה קפיטולינה', ובה מקדשים ל[[יופיטר (מיתולוגיה)|יופיטר]] ול[[אפרודיטה]], הם שגרמו למרד. יש המשלבים שתי סיבות אלו כאחד וטוענים כי הקיסר הבטיח ליהודים לבנות את ירושלים, אבל בעיני רוחו הוא ראה אותה כעיר הלניסטית. על פי ספרטיאנוס המרד נבע בשל הגזרה האוסרת לקיים [[ברית מילה]], שהייתה הרחבה של האיסור על [[סירוס]] שכבר היה קיים. [[אוסביוס מקיסריה]] סבר כי הדבר נבע מ"טרוף דעתם", כלומר רצון לעצמאות מדינית ללא כל עילה ממשית. יש המצרפים סיבות נוספות כמו השאיפה להשתחרר משעבוד כלכלי לרומי, הציפיה ל[[משיח]] ולגאולה, והשפעת [[מרד התפוצות|מרד יהודי התפוצות]].
בכל אופן, מכל סיבה שתהיה, אנו עדים להחרפה ביחסים שבין הרומאים והיהודים. בתחילה מסופר כי ראש מנהיגי החכמים רבי יהושע בן חנניה, שמתואר כ"אב בחכמה" והיה זקן מופלג, מנסה בבקעת בית רימון לזרוק בעם תבונה פוליטית, ולהשקיט את אש המרד, באמצעות משל [[האריה והחסידה]]. נראה כי מתינותו של רבי יהושע הייתה בשל היותו תלמיד [[ריב"ז]], ואולי גם בשל העובדה שהיה מודע לעוצמתה של רומא, לאחר שחזה מקרוב בחורבנו של הבית השני{{הערה|1="...כך, דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום, ויצאנו בשלום" ({{מדרש|בראשית|סד}})}}.
 
לפי עדויות [[תלמוד]]יות אנו למדים על פעילות של קבוצות ליסטים יהודיות ב[[הגליל|גליל]]. כיוון שהפעולות הללו זכו לתמיכת החכמים היהודים{{הערה|{{מדרש|איכה|ג|ו}}}} של הדור הבא, והליסטים גילו יחס אוהד להם{{הערה|{{בבלי|עבודה זרה|כה|ב}}}} אפשר להסיק שלא היה מדובר רק בשודדים פליליים אלא בתופעה של ליסטות אידאולוגית שכוונה כנגד השלטון הרומאי בארץ ישראל. כמו כן החכמים עצמם המשיכו לטפח תקוות לחידוש עבודת האלוהים בירושלים שתיבנה מחדש, סיסמתם "מהרה ייבנה המקדש" שנטבעה בזמן [[ריב"ז]] יצרה צפיות בעם, וברור שבכך לא התכוונו לחזרה למצב שהמקדש יהיה תחת שליטה רומאית, אלא תחת שליטה יהודית עצמאית, ובנוסף לכך אנו מוצאים חכמים שהמשיכו את המסורת הקנאית של [[בית שמאי]]{{הערה|1=[[ישראל בן-שלום]], '''תהליכים ואידאולוגיה בתקופת יבנה כגורם עקיף למרד בר-כוכבא''', בתוך "מרד בר-כוכבא מחקרים חדשים"}}.
 
בתגובה לכך הרומאים הגבירו את הנוכחות הצבאית ביהודה על ידי הוספת [[לגיון]] נוסף לחיל המצב, [[הלגיון השישי פראטה]] שישב בגליל בלגיו שליד [[תל מגידו|מגידו]], ובניית מבצרים בגליל שנועדו להצר את צעדיהם של המורדים. בנוסף אדריאנוס נקט במספר צעדים להחלשת כוחם של היהודים, כמו למשל העברת השליטה במספר ערים יהודיות מידיה של ה[[אוליגרכיה]] היהודית לידי המיעוט [[פאגניזם|הפגני]] שהיה קיים בערים אלו.
שורה 27:
בנוסף כצעד עונשין ברור, שם הארץ הוחלף בידי הרומאים מ"[[פרובינקיה]] יודיאה" (מחוז יהודה) ל"פרובינקיה פלאישתינה", על שם ה[[פלשתים]] המקראיים, אשר שלטו על רוב חלקי האזור, בתקופה שנוצר המגע הראשון עם העולם האגאי-הלני, כדי לנתק את הקשר בין עם ישראל וארץ ישראל{{הערה|1=[http://people.usd.edu/~clehmann/erp/Palestine/history.htm#135-337 היסטוריה של פלשתינה] באתר אוניברסיטת דקוטה הדרומית}}{{הערה|1=Pillars of Smoke and Fire - The Holy Land in History and Thought מאת [[משה שרון]]}}.
 
שלא כמו ב[[גזירות אנטיוכוס|גזרות השמד]] של [[אנטיוכוס הרביעי]], בגזרות אלו שהיו על [[מצוות עשה|מצוות העשה]], לא היה שום ניסיון מצד הרומאים לכפות על היהודים בכוח לעבור על [[מצוות לא תעשה]], ולמרות שהוקמו מזבחות אליליים בקרבת יישובים יהודים, אין עדויות שהייתה כל כפייה מצד הרומאים על היהודים לקחת חלק בפולחן אלילי{{הערה|אם כי, באגדות החורבן במסכת גיטין (נ"ז ב') מסופר משמו של רב יהודה, גדול תלמידי רבי עקיבא, בהקשר של אדריאנוס על קיסר שהרג שבעת בניה של אישה, מכיוון שסירבו להשתחוות לו. מכיוון שישנו סיפור דומה בספר החשמונאים, מקורות שונים כמו סדר אליהו רבה וספר יוסיפון חלוקים בו בזמן המעשה}}.
 
ב[[מכילתא דרבי ישמעאל]]{{הערה|1=מסכתא דבחדש פ"ו, עמ' 227 במהד' הורוביץ-רבין}} תקופה זו שלאחר מרד בר כוכבא המכונה "דורו של שמד"{{הערה|1="על כן עלמות אהבוך", זה דורו של שמד, שנאמר: "כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה". (שיר השירים רבה פרשה א, כב).}} מתוארת בתיאור הבא:
שורה 38:
:מה לך לוקה מאפרגל? על שנטלתי הלולב, על שעשיתי סוכה, על שהנחתי תפילין, על שהטלתי תכלת".|מקור=פרשת יתרו, סוף פרשה ו'}}
 
על פי חז"ל, היו מצוות שעליהן ליהודים הייתה מסירות גדולה יותר מאשר לאחרים. מעניינת בהקשר זה היא אמירתו של רבי שמעון בן אליעזר, "שכל מצווה שמסרו ישראל עצמן עליהם למיתה בשעת השמד, כגון [[עבודה זרה]] ו[[ברית מילה|מילה]] - עדיין היא מוחזקת בידם, וכל מצווה שלא מסרו ישראל עצמן עליה למיתה בשעת השמד, כגון [[תפילין]] - עדיין היא מרופה בידם."{{הערה|בבלי, מסכת שבת קל, א'}}.
 
עם עלייתו של יורשו של אדריאנוס, [[אנטונינוס פיוס]] לשלטון בשנת 138 חלה הקלה ביחסים עם היהודים ורוב הגזרות בוטלו. בתלמוד מסופר כי הדבר נעשה לאחר ש[[יהודה בן שמוע]] וחבריו נטלו יוזמה והפגינו ברומי{{הערה|"שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה ושלא ימולו את בניהם ושיחללו שבתות. מה עשה יהודה בן שמוע וחביריו? הלכו ונטלו עצה ממטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצוין אצלה. אמרה להם: "עמדו והפגינו בלילה." הלכו והפגינו בלילה. אמרו: "אי שמים, לא אחים אנחנו? לא בני אב אחד אנחנו? לא בני אם אחת אנחנו? מה נשתנינו מכל אומה ולשון שאתם גוזרין עלינו גזירות רעות? ובטלום, ואותו היום עשאוהו יום טוב." (בבלי, תענית י"ח א')}}. בתלמוד מסופר כי רבי [[שמעון בר יוחאי]] הלך לעת זקנותו בראש משלחת של חכמי ישראל ל[[רומא]], ובהשתדלותו שם בוטלו האיסורים על ה[[שבת]] וה[[ברית מילה|מילה]] שעדיין נותרו על כנם או נגזרו מחדש{{הערה|{{בבלי|מעילה|יז|ב}}}}.
שורה 44:
==עיתויין של הגזרות==
[[קובץ:Göttingen-Beschneidungswerkzeuge.02.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מוקד החיכוך העיקרי בין התרבות ההלנסטית ליהודית היה ברית המילה. לדידה של התרבות ההלניסטית הטבע היה קדוש ונאסר לפגום בו, ולכן המילה כמו בסירוס נחשבו לחילול הקודש, בעוד שבדת היהודית מצב של ערלות נחשב לחילול קודש. {{ש}}בתמונה סט מכשירים המשמשים לשם ביצוע ברית המילה, תצוגה ב[[מוזיאון]] העיר [[גטינגן]]]]
קיימת מחלוקת לגבי עיתוי האיסור על המילה ועל הקמת העיר האלילית [[איליה קפיטולינה]].
 
בין המקורות המעידים כי חלק מהגזרות קדמו למרד בר כוכבא וגרמו לו ניתן לציין את [[דיו קסיוס]] שכתב "משיסד אדריינוס בירושלים עיר חדשה במקום זו שחרבה, וקרא לה איליה קפיטולינה (Aelia Capitolina). הוא אף בנה, במקום היכל האלהים, מקדש אחר לזיאוס.''' מעשה זה גרם למלחמה קשה וארוכה,''' שכן איום נראה הדבר בעיני היהודים, שנוכרים ישבו בעירם ומקדשי נוכרים ייווסדו בתוכה."{{הערה|1= דיו קסיוס, ההיסטוריה הרומית, ס"ט, 12: 2-1}}.
שורה 56:
הרב [[יצחק אייזיק הלוי]]{{הערה|1= "דורות הראשונים", כרך ראשון חלק שלישי ע' רפ"ט}}, והחוקר [[גדליה אלון]]{{הערה|1=תולדות היהודים בא"י בתקופת המשנה והתלמוד, ע' 12}}, סוברים בעקבות מקורות אלו ואחרים כי חלק מהגזרות קדמו למרד, והיוו עילה לו.
 
בין החוקרים שמקבלים את מהימנות העדות של ההיסטוריה אוגוסטה יש הקובעים את זמן הטלת האיסור בין השנים 128-132. יש שמציינים שלא כוון בהכרח כנגד היהודים, אלא היה חלק מחוק שאסר את המילה על כל עמי האימפריה{{הערה|1=א' מרי סמולווד, '''החקיקה של אדריאנוס ושל אנטונינוס פיוס לאיסור המילה''' בתוך: "מרד בר-כוכבא" בעריכת [[אהרן אופנהיימר]]}}.
 
החוקר [[אהרן אופנהיימר]] שמעדיף את דיו קסיוס על ההיסטוריה אוגוסטה, ובעקבות הממצאים הארכאולוגים של מטמוני מטבעות של איליה קפיטולינה עם מטבעות הקשורים למרד, סבר כי עילת המרד הייתה בניית איליה קפיטולינה.
 
מאידך חוקרים רבים אחרים, מעדיפים להסתמך על מקורות היסטוריים כמו אוסביוס, וסוברים כי הגזרות כולל המילה ובניית העיר האלילית נגזרו אחרי מרד בר כוכבא כצעד ענישתי. כך למשל החוקר [[חיים דב מנטל]] סבר כי רצון היהודים בעצמאות לאומית, היה עילת המרד.
 
== מטרת הגזירות ==
העונשים שהטיל הקיסר על התושבים המורדים ומכלול פעולות העונשין שנקראו במקורות "גזרות השמד" מלמדות על רצונו של אדריאנוס לפתור את "בעיית היהודים". האוכלוסייה היהודית של יהודה לא התאוששה ממרד בר כוכבא. עם סיומו, היהודים לא היו עוד הרוב ביהודה, והמרכז היהודי עבר אל הגליל. בנוסף, היהודים סבלו משורה של צווים דתיים עליהם הודיע אדריאנוס, ושמטרתם הייתה לעקור את האלמנטים הלאומיים/הדתיים מן הקהילה היהודית ביהודה, אלו הן [[גזירות אדריאנוס|גזירות השמד של אדריאנוס]], הכוללות איסורים על המילה, על [[סמיכת חכמים]] ועל שמירת ה[[שבת]] שהופעלו במלוא חומרתן. העיר האלילית [[איליה קפיטולינה]] נבנתה על חורבות ירושלים, ובכך הוגשמה התוכנית שגרמה למרד מלכתחילה. החכמים ששמרו על המצוות הוצאו להורג בעינויים, ומתקופה זו מגיע עיקר סיפורם של [[עשרת הרוגי מלכות]].
 
=== גישת הר ===
שורה 91:
 
===ההתייחסות לגזרות===
בניגוד ל[[גזירות אנטיוכוס|גזירות השמד]] שהטיל [[אנטיוכוס הרביעי]] שעוררו את [[מרד החשמונאים]], גזירות אלו נגזרו לאחר מפלה נוראה של ישראל במרד בר כוכבא, והיהודים שספגו מכה אנושה, הבינו כי לא יוכלו לפרוק את הגזירות בכוח הזרוע, והם צריכים לעשות ככל יכולתם, כדי לסכל את הרצון לעקור את היהדות, בשעה קשה זו שכונתה בפיהם "שעת הסכנה".
 
החכמים נקטו בשלוש דרכי תגובה לגזרות.
שורה 98:
# נכונות למסור את הנפש רק אם מחייבים לעבודה זרה בפומבי, כדין [[יהרג ואל יעבור]].
 
תגובת חלק מהחכמים לגזרות הייתה ניסיון להתחמק מהם ולקיים מצוות בסתר. ככל הנראה ננקטה דרך זו מכיוון שהגזרות היו על מצוות עשה, על ידי הגמשת ה[[הלכה]] כדי לעקוף את הגזרות. במקרה שיהודי נתפס הוא נקט גישה של הכחשת האשמות{{הערה|1=כבסיפור על אלישע 'בעל כנפיים' והתפילין, בבבלי שבת מ"ט א'.}} או הודאה באשמה.
 
תגובה של חלק אחר מהחכמים שסירבו לציית לגזרות מתוך עיקרון, ולכן הפרו אותם ומתו על [[קידוש השם]].
התלמוד מאריך מאוד בסיפוריו על חכמים אלו, שמסרו את נפשם או שהסתכנו בכך. בין חכמים אלו ניתן למנות את רבי [[עקיבא בן יוסף]]{{הערה|1="תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות הרשעה?" (בבלי, ברכות ס"א, ב גמרא)}}, רבי [[חנינא בן תרדיון]]{{הערה|1="מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו. הביאוהו ואמרו לו: מפני מה עסקת בתורה? אמר להם: כאשר ציוני ה' אלוהי. מיד גזרו עליו לשריפה, ועל אשתו להריגה, ועל בתו לישב בקובה של זונות." עבודה זרה יז:}} ורבי [[אלעזר בן שמוע]] שלימדו תורה ברבים, ורבי [[יהודה בן בבא]] ש[[סמיכת זקנים|סמך]] זקנים בבקעה אחת{{הערה|1= "...מה עשה רבי יהודה בן בבא הלך וישב בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות בין ב' תחומי שבת בין אושא לשפרעם וסמך שם חמשה זקנים ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ור"ש ורבי אלעזר בן שמוע ורב אויא מוסיף אף רבי נחמיה כיון שהכירו בהם אויבים אמר להם בני רוצו אמרו לו רבי ואתה מה תהא עליך אמר להם הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין אמרו לא זזו משם עד שנעצו לגופו ג' מאות לולניאות של ברזל ועשאוהו לגופו ככברה." (ע"ז ח:; סנהדרין י"ד.)}}. חכמים נוספים שנכללו ב[[עשרת הרוגי מלכות]] שנהרגו בין חורבן בית שני לגזרות אדריאנוס, היו רבי [[חוצפית המתורגמן]], רבי [[ישבב הסופר]] ורבי [[חנינא בן חכינאי]].
 
חכם נוסף שמסופר עליו כי נתפס היה רבי [[אלעזר בן פרטא]]{{הערה|1=בבלי, עבודה זרה יז ב}}. ישנם מקורות התולים את מותו בלא עת של [[בן עזאי]] בכך שהוצא להורג בידי הרומאים בזמן אדריינוס{{הערה|1=מדרש איכה רבה ב' ד', מדרש שוחר טוב ט' י"ג}} ויש מקורות הסוברים כי הדבר נבע בשל הצצתו לפרדס הקבלה{{הערה|1=בבלי, חגיגה י"ד ב'}}.