הגימנסיה הריאלית העברית בקובנה – הבדלי גרסאות

הלימודים בגימנסיה התקיימו בשני בניינים שכורים: כיתות הבנים שוכנו בבית וולף שברחוב אוגניאגסיו (Ugniagesių){{כ}} 12, וכיתות הבנות – בבית נתנזון שברחוב גרדינו (Gardino){{כ}} 8. המתקנים לא היו נוחים, וחדרי הלימוד היו קטנים וצפופים. באוקטובר [[1928]] יצא מנהל הגימנסיה פלדשטיין ל[[ארצות הברית]], באישור משרד החינוך הליטאי, כדי לגייס כספים לטובת בתי הספר העבריים בליטא (בהם בתי הספר של "תרבות"), ובתוך כך לדאוג למימון עבור משכן חדש לגימנסיה.{{הערה|Levanavičiūtė, [http://vddb.library.lt/fedora/get/LT-eLABa-0001:E.02~2005~D_20050610_142350-10863/DS.005.0.01.ETD Lietuvių ir tautinių mažumų gimnazijos Kaune 1918 - 1940 metais], p. 12 {{ליטאית}}.}} הוא גייס לעזרו את המשורר [[שאול טשרניחובסקי]], תמורת תשלום הוגן, והשניים שהו בארצות הברית במשך מספר חודשים,{{הערה|[[יוסף קלוזנר]], '''שאול טשרניחובסקי: האדם והמשורר''', ירושלים: קרן עברית על-שם סיר מונטגיו ברטון על יחדי החברה להוצאת-ספרים שע"י האוניברסיטה העברית, תש"ז, עמ' 190; [[אברהם שאנן]], '''שאול טשרניחובסקי: מונוגרפיה''', תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד 1984, עמ' 246.}} שבמהלכם נסעו לשאת נאומים בפני הקהילות היהודיות ונפגשו עם מנהיגי [[יהדות ארצות הברית]].

התרומה המשמעותית למימון הבניין החדש התקבלה מ[[אדוארד מקס צ'ייס]] (Chase){{כ}} (1874–1939), [[נדבן]] [[יהדות ארצות הברית|יהודי-אמריקאי]] מ[[מנצ'סטר (ניו המפשייר)|מנצ'סטר]] שב[[ניו אינגלנד]], שנולד וגדל בעיירה הליטאית [[אליטא]].{{הערה|'צייס, עזריאל-מרדכי בן יעקב', בתוך: דב ליפץ ונתן גורן (עורכים), '''יהדות ליטא''', כרך ג, ספר א (תשכ"ז), עמ' 217 טורים 1–2 ({{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונה 1415).}} פלדשטיין התיידד עם צ'ייס, והלה תרם לפרויקט דרך ועד ההורים של הגימנסיה 25,000 [[דולר אמריקני|דולר]] (כ-250,000 [[ליטאס]]) מתוך עלות כוללת של כ-70,000 דולר (700,000 ליטאס){{הערה|1=[http://www.epaveldas.lt/vbspi/biRecord.do?biExemplarId=122209 Nauja Žydų Kultūrinė Įstaiga: Jos labdarys p. Čais], ''Rytas'', September 7, 1931, p. 2, באתר "Epaveldas" {{ליטאית}}. בנוסף לכך ייסד קרן [[מלגה (חינוך)|מלגות]] לתלמידים יוצאי עיר הולדתו והסביבה, שעשרות תלמידים סיימו את לימודיהם בגימנסיה הודות להן. הוא תרם מעבר לכך רבות לרווחת עיר הולדתו – בנה בה בתי מגורים ועוד. בראש הקרן ע"ש צ'ייס עמד במשך כל השנים ד"ר [[צמח פלדשטיין]], והיו חברים בה סופרים, אנשי חינוך ואישי ציבור. הקרן חילקה מלגות גם לסטודנטים, רובם יוצאי אליטא והסביבה, שלמדו במוסדות להשכלה גבוהה בקובה, בהם היו גם שניים שנשלחו על חשבון הקרן לאוניברסיטאות בגרמניה – הסופר [[מאיר ילין]] (יעלין) (שלמד [[אדריכלות]]) והמשוררת [[לאה גולדברג]] ([[שפות שמיות]]). (נכדתו של צ'ייס, לינדה מילר (Linda B. Miller), היא חוקרת [[מדע המדינה]], [[פרופסור אמריטה]] ב{{ו|ולסלי קולג'}} {{אנ|Wellesley College}}; ראו: [http://www.watsoninstitute.org/ir/people/faculty.html#miller Visiting Faculty 2012-2013: Linda B. Miller], התכנית ליחסים בינלאומיים, [[אוניברסיטת בראון]]; [http://www.carnegiecouncil.org/people/data/linda_b__miller.html Linda B. Miller],{{כ}} Carnegie Council for Ethics in International Affairs;{{כ}} 'Miller, Linda B.,' in: ''Who's who in World Jewry'', 1987, p. 375).}} (במקור אחר נאמדה עלותו הכוללת של הפרויקט ב-800,000 ליטאס{{הערה|שם=פתיחת הגימנסיה}}).

 

בסתיו [[1930]]{{הערה|שם=פתיחת הגימנסיה|1=J. Ka., [http://www.autc.lt/handlers/PaveldasFileHandler.ashx?i=1639 Atidaryta nauja žydų realinė gimnazija], ''Lietuvos Aidas'', August 31, 1931, p. 6, מתוך "Epaveldas", באתר [http://www.autc.lt/Public/ScienceWork.aspx#&&page=2 המרכז לחקר הארכיטקטורה והאורבניזם], המכון לארכיטקטורה ולבנייה של [[האוניברסיטה הטכנולוגית של קובנה]] {{ליטאית}}.}} הונחה [[אבן פינה|אבן הפינה]] לבניית הבניין החדש של הגימנסיה, ברחוב קסטוצ'יו 59 (Kęstučio; כיום מס' 85), מול התיאטרון הלאומי, במרחק הליכה מהרחוב הראשי [[לאיסווס אלייה|לאיסוֶוס אָלֶיָיה]] ('שדרת החירות') {{אנ|Laisvės alėja}}.

נוסף על הגימנסיות העבריות פעלה בעיר גם גימנסיה [[יידישיזם|יידישיסטית]] למסחר ע"ש [[שלום עליכם]] (פעלה מ-[[1928]]; נוסדה ב-[[1926]] כפרו-גימנסיה), בעלת השקפת עולם שמאלנית, וגימנסיה יהודית ששפת ההוראה בה הייתה ליטאית.{{הערה|1=ראו: [http://datos.kvb.lt/index.php?option=com_laikotarpiai&task=view&id=21&Itemid=67 Kaunas: Datos ir Faktai, Pirmosios Respublikos Laikotarpis, 1918-1940] {{ליטאית}} או [http://datos.kvb.lt/en/index.php?option=com_laikotarpiai&task=view&id=21&Itemid=67 Kaunas: Dates and Facts, First Republic of Lithuania: 1918-1940] {{אנגלית}}, באתר הספרייה הציבורית של [[מחוז קובנה]].}} בכל הגימנסיות העבריות ובגימנסיה היהודית-ליטאית צוינו החגים הלאומיים של ליטא (כגון [[16 בפברואר]], יום עצמאותה של ליטא) וימי זיכרון (כגון 9 באוקטובר, יום נפילת וילנה לידי הפולנים) לצד [[חגי ישראל ומועדיו]] ([[פורים]], [[חנוכה]], [[ט"ו בשבט (מועד)|ט"ו בשבט]] ועוד, וכן ימי זיכרון יהודיים).{{הערה|Levanavičiūtė, [http://vddb.library.lt/fedora/get/LT-eLABa-0001:E.02~2005~D_20050610_142350-10863/DS.005.0.01.ETD Lietuvių ir tautinių mažumų gimnazijos Kaune 1918 - 1940 metais], pp. 30-32 {{ליטאית}}.}}

 

לדברי ה[[היסטוריון]] [[דב לוין (היסטוריון)|דב לוין]]{{הבהרה|כדאי לברר אם הכותב הוא אכן לוין; במהדורה האנגלית מצוין רק שמו, אך בעברית ("פנקס הקהילות: ליטא") מפורט בתום כל קטע מיהו המחבר.}} בדיונו בבתי הספר העבריים בליטא, "מעבר להקניית השכלה וידע ביהדות, בתרבות עברית ובמקצועות ריאליים והומניים, עודדו בתי-הספר הללו את תלמידיהם להיות חברים פעילים בתנועות-נוער, באגודות ספורט, באגודות סטודנטים ובמסגרות [[הכשרה]] ל[[עלייה לארץ ישראל|עלייה לארץ-ישראל]]. אין ספק שהתואר "ארץ-ישראל השנייה" שדבק בליטא בא לה במידה רבה הודות למערכת המגוונת והמקיפה של החינוך העברי שלא היה שני לו אז בכל התפוצות."{{הערה|שם=ליטא, 57}}

 

הנואם הבא היה הנריך זימאן, מורה לשעבר, שהועמד בראש הסקציה של המיעוטים שליד הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ליטא, שעליה הוטלו ההכנות הראשונות לפירוק המסגרות המסורתיות של החינוך היהודי. הלה תקף בחריפות את הציונות, וטען כי הסוגיה שעל הפרק אינה החלפתה של העברית ביידיש, אלא הציונות, שאינה אלא שוביניזם וריאקציוניות שיש להכחיד. [[אומן|בעל מלאכה]] שקיבל את רשות הדיבור כנציג ההורים, תקף את המנהל פלדשטיין, שלדבריו השליט בגימנסיה [[משמעת]] ו[[דיכוי|דיכא]] בכוח [[שביתה|שביתות]] ילדים, ודרש שיסולק מתפקידו. "ד"ר פלדשטיין הודיע בקול נרגש, כי בשכבר הימים היה עסקן מכובד בשורות הבולשביקים. כן ביקש מההורים לכבד אף עתה את זכרו של הנדבן צ'ייס. באווירה מתוחה ותוך צעקות נערכה ההצבעה על הצעותיו של המנהל. התוצאות: 'הכול הרימו את הידיים בעד. 8 הצביעו בעד ההצעה ללמד עברית 4 פעמים בשבוע'".{{הערה|שם=לוין, השינויים}}

 

וכך, לעומת 7 גימנסיות יהודיות שפעלו בעיר קודם לכן, פעלו שם מעתה שתי גימנסיות יהודיות ממלכתיות בלבד. שכר הלימוד בוטל, כל המפלגות ותנועות הנוער הציוניות חוסלו, בתי הספר עברו ללמוד ביידיש, ימי המנוחה בשבתות ובחגים היהודיים בוטלו, יום המנוחה הועתק משבת ליום ראשון וכן בוטלו לימודי התנ"ך ו[[מדעי היהדות]]. מטבע הדברים, היו הורים שהעדיפו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר שלשון ההוראה בהם הייתה [[רוסית]], שפתה של ברית המועצות.

 

* פרופ' [[משה זילברג]] (1900–1975), [[פרופסור]] ל[[משפטים]] ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] וראש [[המכון לחקר המשפט העברי]] שם, [[שופט]] ב[[בית המשפט העליון]] ו[[נשיא בית המשפט העליון#משנה לנשיא בית המשפט העליון|ממלא מקום נשיאו]] בשנים [[1950]]–[[1970]];

* [[יעקב אולייסקי]] (1901–1981), [[אגרונום]] ומחנך. מנהל בתי ספר של "אורט" בליטא משנת 1927. ארגן בית ספר מקצועי בגטו קובנה, ולאחר ששרד את המלחמה ארגן בית ספר מקצועי במחנה בלנדסברג ורשת מוסדות הכשרה מקצועית של "אורט" ל[[שארית הפליטה]]. בשנת 1949 עלה לישראל. בשנים 1950–1967 כיהן כמנכ"ל [[אורט ישראל]];{{הערה|'אולייסקי, יעקב בן צדוק', בתוך: [[דב ליפץ]], נתן גורן [ואחרים] (עורכים), '''יהדות ליטא''', כרך ג, ספר א: "אישים" (תשכ"ז), עמ' 108 טור 2–109 טור 1 ({{ספרי יזכור||ליטא|2866}}, תמונה 1307).}}

* [[דוד בית אריה]] (אינטריליגטור; {{כ}} 1989-1903), אגרונום ופעיל [[ציונות|ציוני]], מיוזמי וממקימי "[[כפר הנוער הדתי]]" ו[[הקיבוץ הדתי|תנועת הקיבוץ הדתי]], ממייסדי [[ברית חלוצים דתיים]] ב[[גרמניה]] וב[[אנגליה]], ציר ב[[הקונגרס הציוני העולמי|קונגרסים ציונים]] וחבר הנהלת [[הסוכנות היהודית|הסוכנות]];{{הערה|1=על היותו תלמיד בגימנסיה הריאלית, ראו: "דוד בית אריה - אימטרליגטור", בתוך: אברהם תורי (עורך), '''תרומת יהודים מליטא לבנין הארץ ומדינת ישראל''', תל אביב, אפריל 1988, עמ' 96}}

* דוד שלקובסקי (1973-1906), מנהל ועורך דין בקבוצת [[שאול אייזנברג]], נחושתן בכיר בענף היהלומים וממקימי [[השומר הצעיר]] בליטא;

==הערות שוליים==

{{הערות שוליים|טורים=כן}}

 

[[קטגוריה:חינוך יהודי]]

[[קטגוריה:ליטא: חינוך]]

[[קטגוריה:ציונות בליטא]]

{{ללא בוט|10}}

{{ללא בוט|35}}