אדום (עם) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
ימנו -> ימינו באמצעות AWB
שורה 2:
[[קובץ:Edom.PNG|שמאל|ממוזער|200px|מפה של ממלכת אדום, כולל [[הערבה]] וחלק מ[[הנגב]]. בצבע בורדו מלמעלה: השטח בו ישבו האדומים בימי בית שני]]
 
'''אֱדוֹם''' הוא שמו של [[עם]] קדום ו[[ממלכה]], ששכנה ב[[הרי אדום]] שבדרום [[עבר הירדן]] (דרום מערב [[ממלכת ירדן|ירדן]] של ימנוימינו). חפירות ארכאולוגיות באזור מצאו כי הייתה זו [[תרבות]] [[יישוב]]ית-[[חקלאות|חקלאית]] עשירה שהוקמה בין ה[[המאה ה-13 לפנה"ס|מאה ה-13 לפנה"ס]] ל[[המאה ה-11 לפנה"ס|מאה ה-11 לפנה"ס]]. על פי [[ספר בראשית]], האדומים הם צאצאי [[עשיו]], נכדו של [[אברהם אבינו]] ותאומו של [[יעקב אבינו]].
 
השפה ה[[אדומית]] היא שפה שמית שנכחדה, נותרו מעט חותמות וכתובות, בהן [[כתובת אדומית מחרבת עוזה]] שב[[נגב]], ונוספת מ[[תל ח'ליפה]] שב[[אילת]].{{מקור}} בכתובות בולטים [[שם תאופורי|השמות התאופורים]] על בסיס שם האל "[[קוס (אל)|קוס]]". ה[[דת]] האדומית הייתה דת [[עבודת אלילים|אלילית]] שהתבססה על אלי הפריון, והאל הראשי שלה נקרא בשם קוס. כל השמות התיאופוריים מכוונים לאל זכר.
שורה 13:
ויאמר עשו אל יעקב: הלעיטני נא מן האדם האדם הזה, כי עיף אנכי, על כן קרא שמו אדום. }}
בספר בראשית ל"ו מסופר על 12 שבטי האדומים. לפי המחקר הארכאולוגי האדומים הופיעו באזור ב{{ה|אלף ה-3 לפנה"ס}} ובמשך כ-1000 שנה ישבו באזור ועבדו את אדמתם כחקלאים {{מקור}}. במאות 19-13 לפנה"ס פקד את האזור שפל על רקע מלחמות בלתי פוסקות עם שבטים נודדים מהמדבר. העיר [[הר שעיר|שעיר]] שבארץ אדום נזכרת לראשונה בכתובת מצרית מ-[[1300 לפנה"ס]] והשם אדום בכתובת אחרת מ-[[1215 לפנה"ס]]. ייתכן שיש קשר בין אדום לקבוצות הנוודים ה[[לבנט]]יים שנקראו במצרית: "[[שוסו]]" ו"[[סותו]]" מכיוון שבכתובת שנכתבה מטעם חייל מצרי שישב במצודת גבול ב{{ו|ואדי טומילאט}} בתקופת פרעה [[מרנפתח]] ישנה התייחסות לאישור הגירה של "שבטי [[רועה צאן|רועי]] שסו מאדום" לבורות השקיה ב[[מצרים העתיקה]]{{הערה|1="סיימנוסיימינו להניח ל'''שוסו של אדום''' לעבור את מצודת מרנפתח אשר בצֶ'כּו, לברכות של פר אתום." ([[פפירוס אנאסטאזי ו']])}}. נראה שמ[[המאה ה-13 לפנה"ס]] עד [[המאה ה-6 לפנה"ס]] התקיימה ממלכת אדום{{מקור}}. אדום התאפיינה בגאות כלכלית ובהתפתחות תרבותית - בניה וביצורים משוכללים, התיישבות צפופה, חקלאות ומסחר מפותחים ומכרות נחושת. דרכי מסחר בינלאומי חשובות עברו [[דרך אדום]] כמו הדרכים ל[[עזה]] ול[[אשקלון]], ל[[סוריה]] ול[[ערב]]. על עושרה של אדום יודעים לפי המס ששילמה ל[[האימפריה האשורית|אשור]] שהיה שנים עשר מנים כסף לעומת עשרה ששילמה [[ממלכת יהודה|יהודה]] או שני מנים זהב עבור עמון ומנה זהב אחד עבור מואב{{מקור}}. בכתובות אשוריות שנרשמו ב[[כתב היתדות]] מוזכרת אדום בשמות: "'''Udumi'''" או "'''Udumu'''". האדומים גם התפרסמו ב[[קדרות|קרמיקה]] המשובחת שלהם. במאות ה-6 ו[[המאה ה-5 לפנה"ס|ה-5 לפנה"ס]] נכבשה אדום על ידי שבטי ספר [[נבטים]] שהשתלטו על דרכי המסחר העוברות בה ובנו בה את בירתם [[פטרה|סלע אדום]], והאדומים הוגלו ונעלמו בהדרגה. חלק מהם גלו לדרום יהודה לאזור שכונה במשך ימי בית שני בשם "אדומיאה".{{מקור}}
 
==היחסים בין בני אדום ובני ישראל==