קרישת דם – הבדלי גרסאות

הוסרו 20 בתים ,  לפני 5 שנים
clean up באמצעות AWB
אין תקציר עריכה
(clean up באמצעות AWB)
[[קובץ:Classical blood coagulation pathway.png|300px|ממוזער| ההפעלה הראשונית של מערכת הקרישה יכולה להיעשות בשתי דרכים עיקריות - במנגנון האינטרינזי או במנגנון האקסטרינזי]]
לפיברינוגן תפקיד מרכזי במנגנון הקרישה. זהו [[זימוגן]] של [[פיברין]] הנוצר ב[[כבד]] ומהווה 4% מחלבוני ה[[פלזמה (דם)|פלזמה]]. הפיברינוגן הוא חלבון מסיס, ובתהליך סתימת הפרצה, על ידי האנזים [[תרומבין]], הוא הופך לפיברין, שהוא חומר שאינו מסיס, וכך סותם את הפריצה בכלי הדם הפצוע.{{ש}}
מנגנון [[קרישת דם|קרישת הדם]] מבוסס על הפעלת גורמי קרישה שונים. ההפעלה הראשונית של מערכת הקרישה יכולה להיעשות בשתי דרכים עיקריות - במנגנון האינטרינזי על ידי [[פקטור XII]] אשר מפעיל את המערכת, כתוצאה מנזק מקומי ל[[כלי הדם]], או במנגנון האקסטרינזי על ידי הגורם הרקמתי (תרומבופלסטין רקמתי, tissue factor) יחד עם [[פקטור VII]].{{ש}}
מקובל לחלק את מנגנון הקרישה לשלושה שלבים:
#שלב 1- התהליך עד להפעלת [[פקטור X]]- יכול להיעשות במנגנון האינטרינזי (שבו דרושים גורמי הקרישה מסוג [[פקטור VIII]], [[פקטור IX]], [[פקטור XI]] ו[[פקטור XII]], פוספוליפידים ויוני קלציום), או במנגנון האקסטרינזי (דרוש תרומבופלסטין רקמתי ו[[פקטור VII]]).