גרגוריוס השביעי – הבדלי גרסאות

ב-[[1083 ]] קרא גרגוריוס השביעי ל[[רובר גיסקאר]] מנהיג ה[[נורמנים]] לבוא לעזרתו נגד היינריך הרביעי, שכרת ברית עם ה[[ביזנטים]] ואיים על רומא. ב-[[21 במרץ]] [[1084]] נכנס היינריך הרביעי לרומא וכעבור עשרה ימים הוכתר לקיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]] על ידי האנטי אפיפיור [[קלמנט השלישי]] שמונה על ידוידיו במקום גרגוריוס השביעי. ב-[[24 במאי]] של אותה שנה עלה רובר גיסקאר על רומא בראש 36,000 איש וכעבור שלושה ימים שחרר את גרגוריוס השביעי שהיה נצור במבצר [[סנט אנג'לו]] שליד רומא.

הרפורמות שהונהגו על ידוידיו כללו לא רק את בחירת האפיפיור, אלא גם את הקביעה כי לכנסייה הסמכות הבלעדית למנות אישים לפקידי הכנסייה בארצות השונות{{הערה|1=שולמית שחר, [http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=5893&str1=+%D7%95%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%94+%D7%90%D7%A7%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%AA&x=49&y=5&str3=&find=1&ex=0&docs=1&pic=1&sites=1&title=&all=1 כנסייה ומלוכה : שתי מערכות נפרדות], מתוך '''מורשת ימי-הביניים''' (ישראל: משרד הביטחון, 1985)}}. תפקידים אלו היו כרוכים בעוצמה רבה ובממון רב, ותביעת הזכות הבלעדית למינויים היא שגרמה לקרע בין הקיסרות בגרמניה לכנסייה. קרע זה נמשך עוד שנים רבות לאחר מותו של גרגוריוס. מרכזה של הרפורמה וניסוחה התמציתי ביותר התפרסם ב-[[1075]] במסמך הנקרא "דיקטטוס פפה" ([[התכתיב האפיפיורי]]).