הבדלים בין גרסאות בדף "WCW"

נוספו 2 בתים ,  לפני 4 שנים
אין תקציר עריכה
מ (←‏top: האבקות -> היאבקות באמצעות AWB)
בשנות ה-90 נחשב WCW לארגון ההיאבקות המקצועית המצליח ביותר כלכלית בארצות הברית לצד ה-WWE. המנהל הכללי של WCW היה באותה תקופה אריק בישוף. טרנר האיץ בבישוף לעקוף את ה-WWF בפופולריות ולהתייצב בראש הסולם של עולם היאבקות המקצועית. היריבות בין שתי החברות העלתה אז הילוך כאשר WCW העלו ב-1995 את התוכנית Monday Nitro, על אותה משבצת שידור שבה שודרה Raw של ה-WWF. מהלך נועז וחשוב נוסף שבישוף עשה היה להחתים על חוזה את אייקון ההיאבקות [[האלק הוגאן]]. האסטרטגייה הצליחה מאוד בטווח הקצר. היא הובילה ליריבות עיקשת על הרייטינג, ועודדה את שתי החברות להציג את המוצר המוצלח והמושך יותר. תקופה זו מכונה בחיוב "מלחמות ערבי שני"; תקופה בה אוהדי היאבקות מקצועית נהנו מלזפזפ בין שתי המתחרות, ולקנות את התשדירים בתשלום (Pay Per View) ששתיהן הציעו מדי חודש. המלחמה הרגישה לעתים תכופות אישית. ב-WWF העלו מערכונים השמים ללעג את כוכבי WCW באותו זמן, וכוכבי ה-WWF בעבר, האלק הוגן ורנדי "מאצ'ו מן" סוואג'. ה-WCW, מצדם, נהגו לספר בתוכניתם, ששודרה בשידור חי, את תוצאות הקרבות שיתרחשו באותו ערב ב-WWF, שתוכניותיה הוקלטו מראש.
 
הצעד הדרמטי הבא של בישוף שינה את ההיסטוריה של היאבקותההיאבקות לעד. בישוף הציע חוזים מפתים לשניים מהכוכבים הגדולים ביותר של ה-WWF באותה תקופה, קווין נאש (שהיה עד אז ידוע בכינוי דיזל) וסקול הול (שהיה ידוע כרייזור רמון). על רקע תחושת היריבות המרה בין שני הארגונים, בישוף בחר לאמץ עלילה שאליה נחשף בארגון היאבקות יפני. הרעיון היה של תת-ארגון שפולש לארגון הגדול, ומשתלט עליו מבפנים כפונדקאי. בישוף אם כן בחר להציג את נאש והול, במהלך ששיבש את הגבולות הברורים בין בדיה ומציאות, כחיילים של ה-WWF שנשלחו להזיק לWCW. הם נכנסו לאולם דרך הכניסות הצדדיות, הפריעו וקטעו קרבות ונהגו באופן מאיים כלפי המתאבקים ויתר הצוות של ה-WCW. הם אף תקפו חלק מהם. הקריינים נשמעו כאילו הדברים אינם מתוכננים ומדובר בחבלות של ממש בשידור. דבר נוסף שתרם לריאליזם היה העובדה שהשדרנים נמנעו מלנקוב בשמותיהם של נאש והול. הזכויות על הדמויות שהם גילמו היו שמורות ל-WWF, ולכן היה אסור להם לציינם בשידור. הם החלו להתייחס אליהם בפשטות כ- The Outsiders ורק מאוחר יותר התייחסם אליהם - ובשמותיהם האמיתיים. בעלילה, נאש והול דרשו להתמודד מול הטובים ביותר שיש לWCW להציע כנגדם, כדי להוכיח שה-WCW נחות ביחס אליהם. הקרב שנקבע היה 3-על-3 אולם לא היה ידוע אז מי יהיה החבר השלישי שיצטרף לאווסטיידרים. בקרב המרכזי של התשדיר בתשלום Bash At The Beach מ-1996, הול ונאש לחמו בלקס לוגר, סטינג ורנדי סוואג'. רק בשלב מאוחר בקרב הגיע לזירה האלק הוגן. הוגן נכנס לזירה ולהפתעם הגמורה של האוהדים, הכה את סוואג' בתרגיל הסיום שלו, הנחתת רגל. השלשה כינתה את עצמה The New World Order, או בקיצור nWo. מאז עלייתה של העלילה הזו, Nitro החלה לראשונה לעקוף ברייטינג את Raw. ההישג נמשך לאורך כשנתיים.
 
בחצי השני של 1996, ציר העלילה המרכזי נע סביב החזקתו המפוקפקת של הוגן בתואר "אלוף העולם במשקל כבד" (התואר היוקרתי ביותר של הארגון), שהתאפשרה הודות לתחבולות ורמאויות בקרבות ובפוליטיקה של הארגון. במקביל, הול ונאש התחרו תדיר עבור תואר "אלופי העולם בזוגות", וזכו בו מספר פעמים והחזיקו בו לא מעט. במהלך 1997, העלילה נעה סביב עלייתו של המושיע של WCW כנגד ה-nWo שטפחה מאז לכדי ארגון המכיל מספר דו-ספרתי של מתאבקים וכוח פוליטי (בדיוני) עצום. הגיבור היה סטינג, שאימץ לעצמו פרסונה אניגמטית ומסתורית ומראה חיצוני המזכירים את דמותו של "העורב". סטינג היה היחיד שהטל אימה על ה-nWo, והתמודד מולם לבדו, חמוש במחבט בייסבול. שיא העלילה הגיע בתשלום המשודר Starrcade באותה שנה, כאשר סטינג התמודד סוף סוף מול האלק הוגן על אליפות העולם במשקל כבד. בערב זה נרשם הסדק הראשון בנפילתה של האימפריה. במקום לקבל קרב אופורי בו הטוב האולטימטיבי נלחם לבסוף ומביס את הרע האולטימיטבי, הקרב התנהל בצורה משונה עבור הצופים. במהלך רובו, הוגן הוביל. הסיוף היה מבלבל אף יותר. הוגן הצמיד את סטינג לזירה למשך 3 שניות והשופט הכריז לצלצל בפעמון. היה נדמה שהוגן ניצח. בשלב זה נכנס אל הזירה ברט "The Hitman" הארט, כוכב ה-WWF שזה עתה עבר למתחרה. ברט התנהג כאילו סטינג רומה, והשופט ביצע ספירה מהירה במכוון של 3 שניות. עם זאת, הספירה הייתה שגרתית לחלוטין. הקרב הותחל מחדש, וסטינג ניצח את הוגן. בתוכנית הבאה של Thunder (תוכנית נוספת שWCW החלה לשדר), הוכרז כי סטינג הוא לא האלוף עקב האירועים השנויים במחלוקת. אנטי-קליימקס שכזה הפך למוטיב חוזר בעלילות של WCW. רבים מייחסים לטעויות אלה את הירידה בפופולריות של החברה.