חרב דו-ידנית – הבדלי גרסאות

אופן השימוש בשתי הידיים בחרב הדו-ידנית מזכיר את אופן השימוש בחרב ה[[קטאנה]] ה[[יפן|יפנית]] באמנויות ה[[קנג'וטסו]], [[איאיידו]] ו[[קנדו]]. דמיון זה קרוב לוודאי איננו תוצאת קשר ישיר בין [[אירופה]] ל[[יפן]] (שלא התקיים באותה תקופה) אלא תוצאת יישום עקרונות דומים של אמנות לחימה באופן בלתי-תלוי. עם זאת לטכניקה האירופית גם ייחוד משלה, למשל עקב היכולת לחתוך בחרב לשני הכיוונים באמצעות שתי השפות החדות. ההתקפות שלימדה אסכולת לישטנאוור היו מתוחכמות יותר מאשר מהלומות ודקירות פשוטות, ובהתאם לכך נקראו "חתכי האמנים" (גרמנית: meisterhauwen). הן תוכננו לא רק כדי לפגוע ביריב, אלא גם כדי לחסום בו-זמנית את התקפת היריב. דגש מיוחד הושם על תנועה מן המצב ההתחלתי שבו שני היריבים חוסמים זה את זה באמצעות מגע בין להבי החרבות. המגע שימש לתחושה של כיוון ועוצמת הכוח שמפעיל היריב, ולפיכך לניחוש כוונותיו ולהפעלת כוחו נגדו. בטווחים קרובים מאוד, ההתקפות התבצעו לא רק באמצעות להב החרב, אלא גם באמצעות מהלומות בשמורות הניצב ובתפוח הניצב, וכן על ידי תפיסת להב היריב או ידיו, ואף הטלתו בתרגילי [[האבקותהיאבקות]] שונים.

אופן הלחימה נגד אביר אחר עטוי [[שריון גוף|שריון]] היה שונה מאוד מאופן הלחימה נגד יריב בלתי-משוריין. בכתבי היד של אסכולת לישטנאוור, לחימה משוריינת נידונה תחת המונח "הרניספשטן" (harnischfechten מילולית: "לחימה ברתמה"). ניסויים מודרניים ברפליקות של חרבות ושריונות מראים כי מכת חיתוך בשפה החדה של חרב לא הייתה מסוגלת לחדור [[שריון לוחות|שריון]]. דקירה רבת-עוצמה באמצעות החוד הייתה מסוגלת לחדור [[שריון שרשראות]], אך בדרך-כלל לא [[שריון לוחות]]. לפיכך, יריב משוריין היטב היה צורך לדקור בנקודות התורפה המעטות שלא ניתנו לכיסוי בלוחות, דוגמת העיניים, בית השחי או צידה האחורי של הברך. לחלופין ניתן היה להחדיר את קצה הלהב החד בדומה ל[[אזמל]] בין לוחות שריון חופפים. טכניקה נפוצה לשם כך הייתה אחיזת החרב ביד השנייה באמצע הלהב (אנגלית: halfswording, מילולית "מחצית החרב") כדי ליצור זרוע מנוף ארוכה מאוד ושליטה טובה יותר על החוד. דרך נפוצה שלישית ללחימה נגד שריון הייתה הפיכת החרב ואחיזה בלהב כמו במוט של אלה, כדי להלום ביריב באמצעות תפוח הניצב או באמצעות שמורות הניצב. מהלומות כאלו היו עשויות להמם ולמחוץ יריב מבחוץ ("טראומת מכשיר קהה" או blunt force trauma) אף מבלי לחדור את ה[[קסדה]] או השריון. בנוסף נלמדו טכניקות לשימוש בלהב ובשמורות הניצב כמו ב[[מנוף (מכניקה)|מנוף]] או בקרס, לצורך תרגילי לכידה והכשלה הדומים לתרגילי האבקותהיאבקות. מטרת טכניקות אלו הייתה להטיל את היריב ארצה ואף לרתק אותו לקרקע, שם הוא היה פגיע לדקירת [[חרב]] או [[פגיון]] בנקודות התורפה של השריון, או לחלופין קיבל הזדמנות והסכים להיכנע. כל הטכניקות הללו היו שונות מאוד מצורת הלחימה המוצגת בדרך-כלל בסרטים ובמשחקי מחשב מודרניים.