ספרד – הבדלי גרסאות

בחוקה הספרדית אין קביעה באשר לכינויה הרשמי של ספרד, אף על פי שהכינוים "''España''" (ספרד), "''Estado español''" (המדינה הספרדית) ו-"''Nación española''" (האומה הספרדית) לחלופין שגורים הם בפי הספרדים. בשנת [[1984]], פרסם [[משרד חוץ|משרד החוץ]] הספרדי תקנה לפיה "הכינויםהכינויים "ספרד" ו-"ממלכת ספרד" תקפים באותה המידה לצורך אזכורה של המדינה בחוזים בינלאומיים.

כן נתונים תחת ריבונותה של ספרד שני [[ארכיפלג]]ים עיקריים - [[האיים הקנריים]] שב{{ה|אוקיינוס האטלנטי}}, השוכנים למול חופי [[מרוקו]] ו[[האיים הבלאריים]] בים התיכון והן הערים הספרדיות [[סאוטה]] ו[[מלייה]], הנמצאות ב[[מובלעת|מובלעות]] ב[[צפון אפריקה]], אשר גובלות במרוקוב[[מרוקו]]. בנוסף, לספרד איים ו[[איון (גאוגרפיה)|איונים]] השוכנים מול חופי חצי האי האיברי, דוגמת [[האיים הקולומברטיים]]. בנוסף, נמצאים תחת תחום שיפוטה של ספרד מספר טריטוריות בלתי יבשתיות קטנות אף יותר כגון [[האיים הצ'פריניים]], האיון [[ולס דה לה גומרה]] והאיון [[אלהוסמס]], השוכנים כולם מול חופי צפון אפריקה.

בספרד [[אקלים]] מגוון ביותר כשהנפוץ הוא האקליםה[[אקלים ים-תיכוני|אקלים הים תיכוני]]. לחופיה הדרומיים והים-תיכוניים אקלים המכונה [[אקלים ים-תיכוני]] של חופים, אשר שורר אף ב[[עמק גוואדלקיביר]]. אקלים זה מתאפיין בטמפרטורות נעימות ובשפע משקעים במשך רוב השנה, מלבד בקיץ. ככל שמרחיקים פנימה אל תוך היבשת הופך האקלים לקיצוני יותר, והאקלים הוא ים תיכוני יבשתי, השורר ברוב שטח חצי האי - טמפרטורות נמוכות בחורף, טמפרטורות גבוהות בקיץ וכמויות משקעים משתנות, בהתאם למיקום הגאוגרפי. באופן כללי, במערב כמות משקעים רבה יותר מאשר במזרח. בהתאם לכך, ב[[גליציה]] ובים הקנטברי שורר אקלים של [[אוקיינוס]], עם שפע משקעים במשך כל השנה, במיוחד בחורף, עם טמפרטורות מתונות מדי פעם.

ב-[[409]] פלשו [[שבטים גרמאניים]]: הסואבים, ה[[ונדלים]] וה[[אלאנים]] לחצי האי האיברי. ב-[[416]] הגיעה הפלישה של הוויזיגותיםה[[ויזיגותים|וויזיגותים]]. אלו גרשו את הונדלים והאלאנים והשתלטו על כל חצי האי, למעט האזור שבצפון מערב שנשאר בשלטון הסואבים{{הערה|האנציקלופדיה העברית, כרך כ"ו, עמודה 34' 55-56}}. התקופה הוויזיגותית בספרד נמשכה כ-300 שנה, עד [[הכיבוש המוסלמי של ספרד|הכיבוש המוסלמי]] בעשור השני של המאה השמינית.

במאה ה-8 לספירה, הופיעו בספרד [[מוסלמים]] ממוצא ערבי-[[ברברים (עם)|ברברי]] בהנהגתו של [[טאריק בן זיאד]]. לאחר הניצחון על הצבא הוויזיגותי ב[[קרב גואדאלטה]] בשנת 711 (בו נהרגו עיקר אצילי הוויזיגותים ובראשם המלך [[רודריק]]), הכוח תוגבר על ידי [[מוסא אבן נוסייר]], המושל המוסלמי של צפון אפריקה, וכבש את עיקר השטח של חצי האי הספרד תוך שלוש שנים, עובדה שנזקפת לפילוג בקרב הוויזיגותים. בשנת 732 המוסלמים ה[[מורים]] חצו את הרי הפירנאים צפונה אל תוך צרפת והגיעו עד [[עמק הלואר]] אך שם נבלמו ב[[קרב טור]]. מנקודה זו המורים נהדפו על ידי הפרנקיםה[[פרנקים]] אל הפירנאים ובהמשך נסוגו גם משם.

במהלך כיבוש ספרד נוצרו עימותים בין הפלגים הערבים השונים ובנוסף התעוררה מרידה של הברבריםה[[ברברים (קבוצה אתנית)|ברברים]] שהחלה בשטחי צפון אפריקה והתפשטה לתוך ספרד. במקרים מסוימים מרידות אלו פגעו במאמצי הכוחות המוסלמים. המרידה הסתיימה בפשרה בין הפלגים שבעקבותיה מונה ב-747 יוסוף בן עבד א-רחמן א-פיהרי למושל אנדלוסיה לתקופה קצובה ולאחריה יוחלף בידי נציג פלג אחר. א-פיהרי לא עמד בסיכום והחזיק בכוח בשלטון 9 שנים.

בימי [[בית אומיה]] (מ-756 ועד 1031), הייתה האמירות ממלכה משגשגת ביותר. חינוך חינם לעניים, יחסי שלום עם בני דתות אחרות בתוך ספרד, [[ספרייה|ספריות]], [[אוניברסיטה]] מוסלמית ראשונה מסוגה, ומסחר פורה הפכו אותה לממלכה המצליחה ביותר באירופה. התרבות המקומית הושפעה עמוקות מימי השלטון ה[[רומא העתיקה|רומאי]] ומימי השלטון הוויזיגותי. לאחר נפילת החליף האחרון ב-1031 התפצלה החליפות למספר ממלכות קטנות (נסיכויות [[טאיפה (ממלכה מוסלמית)|טאיפה]]).

ואולם, לריבוי הנכסים האימפריאליים נודעו גם השלכות שליליות. בהיותה כוח אדיר ומאיים קנתה לה ספרד של בית הבסבורג אויבים רבים, ונמצאה כמעט באופן רציף ב[[מלחמה]] עם אחת או יותר מיריבותיה: [[צרפת]], [[אנגליה]], [[הולנד]], [[האימפריה העות'מאנית]] (בים) ונסיכויות גרמניות. ראוי לציון המאבק הממושך נגד הולנד, שהחל במרד הולנדי נגד שלטון ספרד ב-[[1566]], והתפתח ל[[מלחמת שמונים השנה]]. בתקופת ה[[רפורמציה]], הובילה ספרד, לצד אוסטריה, את המחנה ה[[נצרות קתולית|קתולי]] נגד ה[[נצרות פרוטסטנטית|פרוטסטנטים]], בעיקר בגרמניה ובארצותוב[[ארצות השפלה]]. מבחינה כלכלית, לא השכילה האימפריה הספרדית לנצל את שטף ה[[מתכות יקרות|מתכות היקרות]] מאמריקה לפיתוח כלכלי, חברתי וטכנולוגי של ארץ האם. המלחמות הממושכות דלדלו את אוצר המלוכה, ומדינות אירופיות יריבות חלפו על פני ספרד במידת התפתחותן הכלכלית, ובהדרגה - גם בעצמתן הצבאית.

[[מלחמת הירושה הספרדית]] שהתחוללה בתחילת המאה ה-18 הייתה נקודת ציון חשובה בהיסטוריה הספרדית. במלחמה זו, נאבקו [[בריטניה]] ו[[אוסטריה]] שבשלטון [[בית האבסבורג]] נגד [[צרפת]] בעניין כתרי צרפת וספרד: פיליפ מאנז'ו מ[[בית בורבון]], נכדו של [[לואי ה-14]], קיבל בירושה גם את ספרד. בריטניה, האויבת הגדולה של צרפת וספרד גם יחד, נאבקה בירושת הענק. אוסטריה הצטרפה אליה.

במאה ה-19 ספרד החלה לשקוע מכל עבר: בדרום אמריקה ובמרכזה הכריזו המדינות עצמאות; [[פלורידה]] אבדה לה לטובת [[ארצות הברית]] בתחילת המאה; [[נפוליאון]] ריסק אותה והשליט לזמן מה את אחיו [[ז'וזף בונפרטה|ז'וזף]] כמלך; ובסוף המאה גזלה ממנה [[מלחמת ספרד-ארצות הברית]] את מושבותיה האחרונות- [[קובה]], [[פוארטו ריקו]] וה[[פיליפינים]]. ב[[אפריקה]], נותרה ספרד עם המושבות [[גינאה המשוונית]], [[איפני]] (מושבה זעירה בדרום מערב מרוקו), ו[[סהרה הספרדית]] (כיום [[סהרה המערבית]]).

אולם, לאחר שהולאמו רכושם והונם של האציליםה[[אציל|אצילים]], הכנסייה, משפחת המלוכה וקציני צבא בכירים החליטו הם יחדיו (ללא משפחת המלוכה) לצאת להילחם בכוח במשטר וב"[[בולשביזם|בולשביזציה]]".

ב-[[1936]] פרצה [[מלחמת אזרחים]] בספרד. במלחמה התקוממו חלק מיחידות הצבא כנגד הממשלה הרפובליקאית. מקרב הנהגת הצבא התבלט הגנרל [[פרנסיסקו פרנקו]], שעמד, בסופו של דבר, בראש ההתקוממות. המורדים, שכינו עצמם "לאומנים", זכו לתמיכת מגזרים שמרניים מקרב החברה הספרדית, כגון ה[[כנסייה]], תומכי המלוכה ומפלגות הימין, ונתמכו בידי כוחות [[איטליה|איטלקיים]] ו[[גרמניה|גרמניים]]. מנגד התגוננו ה"רפובליקאים", שכללו את מרבית יחידות הצבא הסדיר, מפלגות השמאל ומרבית המיעוטים העיקריים בספרד, דוגמת ה[[באסקים]] וה[[קטלוניה|קטלאנים]]. כוחות אלו נתמכו בידי [[ברית המועצות]] ומתנדבי [[הבריגדות הבינלאומיות]].

לאחר המלחמה ובשנות החמישים סבלה ספרד של פרנקו מבדידות פוליטית וכלכלית. מאחר שהמשטר היה אנטי-דמוקרטי ואנטי-[[קומוניזם|קומוניסטי]], לא [[ברית המועצות]] ולא [[מדינות המערב]] כוננו קשרים טובים עם ספרד. ב-[[14 בדצמבר]] [[1955]] [[מדינות החברות באומות המאוחדות|הצטרפה ספרד לאו"ם]] אך רק בשנות ה-60 הבינו ארצות הברית וחברות ברית [[נאט"ו]] את חשיבותה של ספרד ב[[המלחמה הקרה|מלחמה הקרה]], והדבר הביא להתפתחותם ההדרגתית של הקשרים בין ארצות המערב לספרד. כסף זר החל לזרום בצורה שוטפת לספרד וענף ה[[תיירות]] החל להתרומם, בד בבד עם המגזר התעשייתי.

לאחר מותו של פרנקו, עלה [[חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד|חואן קרלוס]] למלוכה והביע את תמיכתו בדמוקרטיה. תחת הנהגתו, הושגו הסדרים עם המיעוטים הבאסקי והקטלאני ונחקקו שורת חוקים [[סוציאליסטים]] לטובת השכבות החלשות. למרות זאת, המשיכה המחתרת הבסקית, [[אט"א]] (ETA), לבצע [[פיגוע טרור|פיגועי טרור]] בספרד, החל מסוף שנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-2000. ב-[[1978]] חוקקה החוקה הספרדית. ב-[[1982]] הצטרפה ספרד ל[[נאטו|נאט"ו]] וב-[[1986]] ל[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]].

עם נפילת המשטר הדיקטטורי בספרד עמד התוצר הלאומי לנפש על 80% בערך מהממוצע המערב-אירופי. מאז שנות ה-80, בעידוד [[האיחוד האירופי]], פתחהפיתחה המדינה את כלכלתה, שיפרה את ה[[תשתית|תשתיות]], הפכה את ה[[תעשייה]] למודרנית ועידכנה חוקים שונים כדי שיתאימו לקווים המנחים של האיחוד האירופי. כתוצאה מהרפורמות השונות, הסקטור הפרטי התחיל לגדול והשקעות חוץ לא איחרו לבוא.

החל משנת [[1996]] הסתמנה בתעשיית המחצבים בספרד מגמה של צמצום עקבי ומדורג בהפקת [[פחם]] וכן חל קיפאון מסוים בפעילות הכרייה של [[מתכת|מתכות]]. לעומת זאת, גברה בהתמדה פעילות החציבה של מינרלים וסלעים שונים (כגון [[סלסטיט]], [[נתרן גופרתי]], [[ספיוליט]], [[פלואוריט]], [[טיח]], [[פלדשפטואיד]], [[פצלת|פצלות]], [[שיש]], [[גרניט]] ועוד.). בשנת [[2003]], הסתכמה סך התפוקה השנתית הכוללת (בטונות) בכ-20,6 מיליוני טונות פחם ו[[ליגניט]] (פחם חום), 265,000 טונות עפרות [[ברזל]], 70,000 טונות עפרות [[אבץ]], 2,000 טונות [[עופרת]], 6,5 מיליוני טונות טיח ו-2,409,554 חביות [[נפט גולמי]] בשנה.

בספרד מיוצרים, בין היתר, מוצרי [[טקסטיל]], מוצרי ברזל ופלדה, [[כלי רכב]], [[כימיקלים]], מוצרי ביגוד והנעלה, [[כלי שיט]], תזקיקי נפט ומלטו[[מלט]]. בולטים בחשיבותם בין ענפי התעשייה - ענף המזון והמשקאות וענף כלי התחבורה, שמביניהם ראוי לציין את תעשיית המכוניות ואת התעשייה האווירית בספרד. ספרד נמנית בין יצרניות הייןה[[יין]] החשובות ביותר בעולם; בשנת [[2003]] עמדה סך התפוקה של יין במדינה על 30 מיליון [[הקטו]]-[[ליטר]]ים. לפני הרפורמות שעבר ענף הפלדה של ספרד ב[[שנות התשעים]], רוכזה תעשייה זו בעיקר ב[[בילבאו]], ב[[סנטנדר]], ב[[אוביידו]] וב[[אווילס]].

כיום יש בספרד כ-48,000 יהודים שהם כ- 0.1% מכלל האוכלוסייה, מרביתם במדריד ובברצלונה. במדריד יש חמישה [[בית כנסת|בתי כנסת]], הגדול שביניהם ברחוב Balmes 3, בו נמצא גם בית הקהילה היהודית. בית כנסת פעיל אחר הוא בית הכנסת אהל שרה. במדריד קיים בית ספר יהודי "אבן גבירול" ובו מתחנכים כ-200 תלמידים.