מרונים – הבדלי גרסאות

* בשנות ה-50, ואפשר שגם בשנות ה-60, חל בלבנון שינוי חברתי-כלכלי, שהפך את אמנת 1943 למסמך מיושן. השתנתה המערכת הפנימית של האיזונים בין העדות בלבנון, בעיקר בגלל תנועות דמוגרפיות פנימיות, כמו למשל, עלייתם של המוסלמים השיעיים לדרגת העדה הגדולה ביותר בלבנון והמשך מגמת ירידתם היחסית של המארונים בסך-כל אוכלוסיית לבנון. וכל שהתרחבה רמת הציפיות של אותן שכבות, וככל שגבר תסכולן מביצועי הממשל על שאינו מקדיש משאבים לפתרון בעיותיהם, כן תפחה חבית אבק השריפה. ב-1958 הופיע "נפץ" בדמות ההשפעה המצרית, בעיקר לאחר איחוד סוריה ומצרים בראשית 1958. כעבור שלושה חודשים פרצה מלחמת אזרחים לבנונית נוספת, אף כי מאוד קצרה. שנים אחדות לאחר מכן, פרצה [[מלחמת האזרחים בלבנון|מלחמת האזרחים הגדולה]]. הגורם הפעם היו ה[[פלסטינים]], שביססו את אחיזתם בחלקים שונים של לבנון, תוך-כדי הסתמכות על אוכלוסייה פלסטינית ועל גורמים נוספים בחברה הלבנונית שמצאו לעצמם אפיק ביטוי בדמותו של כוח חיצוני, אשר ביקש לערער את הסטטוס-קוו שהושג בסיוע האמנה הלאומית בלבנון.

 

 

גם [[מלחמת שלום הגליל]] לא הביאה עימה שינוי מבחינת המארונים: כגודל הציפיות של מארונים רבים מהמלחמה, כך גם גדול אכזבתם מתוצאותיה: המארונים עדיין מאמינים כי לבנון שלהם, אך יותר ויותר מתברר, שאמונה זאת מיושנת ובלתי-ריאלית. יתרה מזאת: השלכות מלחמת "שלום הגליל" אף החמירו את הפיצול בשורות העדה המארונית, פיצול המוצא ביטוי באלימות פנים-עדתית בהיעדר הנהגה מרכזית מלוכדת. ברור גם לרוב המארונים, שפטרון חיצון אינו בנמצא לאחר שישראל זנחה את לבנון.