הסכם ניוקומב-פולה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 12:
על פי [[הסכם סייקס-פיקו]] בין הבריטים לצרפתים משנת [[1916]], נועדה [[ארץ ישראל]] להתחלק בין אזורים שבשליטה בריטית ישירה - [[עבר הירדן]] המזרחי, [[הנגב]] ומובלעת באזור בין מפרץ [[עכו]] ל[[מפרץ חיפה]] שתאפשר [[נמל]] בריטי לחופי [[הים התיכון]] ליצוא הנפט העתיד לזרום בצינור מ[[כירכוכ]], אזור בשליטה צרפתית - [[הגליל העליון]] וחלקו הגדול של [[הגליל התחתון]], לבין ליבת הארץ שתהיה תחת חסות משותפת של [[מעצמות ההסכמה]]. גבולו הצפוני של השטח ב[[ארץ ישראל המערבית]], שנועד להיות תחת חסות משותפת - השטח שלימים נודע כליבתה של [[פלשתינה-א"י]], נקבע מעט צפונית ל[[עכו]] באזור [[אכזיב]] וירד דרומה עד ל[[כנרת]], באזור [[טבחה]] ואילו גבולו הדרומי נמתח בין [[עזה]] ל[[חברון]].
 
לאחר סיום [[מלחמת העולם הראשונה]] לאור העובדה שהבריטים כבשו את ארץ ישראל וסוריה ותרומת הצרפתים למאמץ הזה הייתה שולית לא ראתה עצמה בריטניה מחויבת לאמור בהסכמי סייקס-פיקו ככתבם וכלשונם. מדיניותה הרשמית, על פי [[הצהרת בלפור]], צידדה בהקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] בשטחי ארץ ישראל ולא עוד חסות משותפת. [[התנועה הציונית]] הפקידה את דרישותיה הטריטוריאליות בידי [[ועד הצירים#ועידת השלום בפריז (1919)#קישורים חיצוניים|דרישותיו הטריטוריאליות]] של [[העם היהודי]] בידי [[ועידת השלום בפריז (1919)]] שבצפון כללו את השטח עד הנהר [[ליטני]], שבו ראתה מקור מים חיוני לבית הלאומי העתידי, וכן את מקורות [[נהר הירדן]], בצפון מזרח כללו את ה[[חרמון]] ו[[רמת הגולן]] עד פאתי [[דמשק]] ובמזרח השיקו ל[[מסילת הברזל החיג'אזית]] ב[[עבר הירדן המזרחי]] עד [[מפרץ עקבה]]. בדרום נמתח קו הגבול הציוני באלכסון מ[[אל עריש]] שלחופו הצפוני של [[חצי האי סיני]] ועד ל[[טאבה]] לחופו המערבי של [[ים סוף]].
 
לפי הסכם חדש מספטמבר 1919, הסכם דוביל, שערכו ביניהם [[לויד ג'ורג']], [[ראש ממשלת בריטניה]] ו[[ז'ורז' קלמנסו]] [[ראש ממשלת צרפת]] פינו הבריטים את האזורים שכבשו מצפון לקו שנמתח בין [[ראש הנקרה]] לבין בואזיה ב[[עמק החולה]] (מעט צפונה מ[[איילת השחר (קיבוץ)|איילת השחר]] של ימינו). אולם השטח מקו זה וצפונה עד [[צור]], הפך הלכה למעשה לשטח הפקר, שכן הצרפתים לא ביססו את ריבונותם בו עד הקביעה הסופית של קו הגבול.