שיגעון הצבעונים – הבדלי גרסאות

הגעת הצבעוני ל[[אירופה]] מיוחסת בדרך כלל ל[[אוגייר דה ביזבק]], שגרירו של [[פרדיננד הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה]], שנשלח אל הסולטאן העות'מאני, ושב עם הפקעות והזרעים הראשונים של הצבעונים שנשלחו מן [[האימפריה העות'מאנית]] אל [[וינה]] בשנת 1554. הצבעונים הופצו במהרה מווינה אל [[אאוגסבורג]], אל [[אנטוורפן]] ואל [[אמסטרדם]]. הפופולריות והטיפוח שלהם ב[[הרפובליקה ההולנדית|רפובליקה ההולנדית]] צברה תאוצה בשנת 1593 ככל הנראה, לאחר שהבוטנאי הפלמי קארולוס קלוסיוס (Carolus Clusius) חקר ב[[אוניברסיטת ליידן]] את הצבעונים. הוא נטע מספר מינים של צבעונים ומצא שהם מסוגלים לסבול את תנאי השטח הקשים של ארצות השפלה,. זמן קצר לאחר מכן הצבעונים החלו לצבור פופולריות.

בשל עליית ה[[ביקוש]] ואי ההתאמה של ה[[היצע]], [[מחיר]]ו של הצבעוני הכפיל עצמו מדי שנה. רבים מהשכבות העניות שאפו גם הם ליהנות ממגמת עליית המחירים ולצבור רווחי הון. מכירה וקנייה פומבית של הפרחים ופקעותיהם התנהלו בפונדקים המפוקפקים של [[אמסטרדם]], [[הארלם (הולנד)|הארלם]] וערים אחרות. המסחר התנהל לרוב בצבעונים מסוג ב' שאכן לא מצאו ביקוש רב אצל השכבה האצילה, ובשל כך היה מחירם נמוך בהרבה. הסחר התנהל לרוב ב[[חוזה עתידי|חוזים עתידיים]] על פרחים - אנשים סחרו בזכויות על פרחים שעדיין לא פרחו. התשלום לא בוצע מיידית אלא נבנה על [[הלוואה|הלוואות]]. כך סוחר שקנה חוזים עתידיים על פרחים ומכר אותם למחרת במחיר יותר גבוה, לא שילם עליהם ולא קיבל עליהם כלום. רק מחירם המשיך לעלות לשיאים חדשים.