אלכסיי ריקוב – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 5:
בשנת [[1917]] ריקוב שב והצטרף לבולשביקים, אף שלא ראה בעין יפה חלק מדעותיהם, שהיה "רדיקלי" לטעמו; נבחר תחילה לסובייט של [[מוסקבה]], ומאוחר יותר - לזה של פטרוגרד. בנוסף לכך, בכנס ו' של המפלגה שנערך באותה שנה, נבחר לוועד המרכזי. עם הקמת הממשלה הבולשביקית מיד עם ההפיכה של ה-[[7 בנובמבר]] [[1917]] ריקוב מונה להיות שר הפנים בממשלה הבולשביקית החדשה. ברם, לאור סירוב הוועד המרכזי לאשר את הצטרפותם של נציגים ממפלגות שמאל אחרות לממשלה, פרש ממנה ומהוועד יחד עם [[לב קמנייב]], [[זינובייב]], מיליוטין ונוגין כעבור 10 ימים. ב-[[3 באפריל]] [[1918]] ריקוב ממונה לראש המועצה העליונה לכלכלה לאומית (ВСНХ). ב-[[1920]] ריקוב - חבר הוועד המרכזי, במאי [[1921]], לאחר התפטרותו ממועצת הכלכלה הלאומית - סגנו של ראש ממשלת הפדרציה הרוסית (РСФСР) [[לנין]] וסגן ראש המועצה לעבודה והגנה (СТО). ב-[[1922]] ריקוב - חבר ה[[פוליטביורו]], ב-[[1923]] הוא שוב ממונה לעמוד בראש המועצה לכלכלה הלאומית, ונהיה לסגן ראש ממשלת ברית המועצות. כיוון שראש הממשלה לנין כבר היה חולה מאוד בזמן זה, ריקוב היה למעשה ראש הממשלה.
לאחר מותו של לנין ב-[[24 בינואר]] [[1924]] ריקוב התפטר מהמועצה לכלכלה לאומית ונהיה לראש ממשלת ברית המועצות ולראש הוועדה לעבודה והגנה. יחד עם [[ניקולאי בוכארין]] ו[[מיכאיל טומסקי]], המתונים שבמפלגה, התנגד ל[[האופוזיציה השמאלית|אופוזיציה משמאל]] של [[לאון טרוצקי|טרוצקי]], קאמנייב וזינובייב, וסייע ל[[סטלין]] לנשלם מכוחם במנגנון המפלגתי בכנסים י"ד וט"ו של המפלגה בשנים [[1925]]-[[1927]]. כשסטלין אימץ חלק מרעיונותיו הרדיקליים של טרוצקי והתבטא כנגד מדיניות ה[[נא"פ]] ובשבח ה[[קולקטיביזציה]] הכוחנית והאצת התיעוש, ריקוב התנגד לדעותיו אלה של שסטלין וגונה על "נטייתו ימינה" על ידי ה[[פוליטביורו]] ([[1928]]). בשנה שלאחר מכן ריקוב הודח על רקע זה מתפקידו כראש ממשלתה של
בינואר [[1930]] ריקוב חתם על צו שהכשיר את הפעלת מדיניות [[חיסול מעמד הקולאקים]]. בדצמבר [[1930]] ריקוב מונה לשר הדואר והטלגרף, ובשנת [[1934]] הודח, יחד עם בוכארין, מחבר הוועד המרכזי למועמד-לחבר בו. ב-[[1936]], לאור עדויותיהם של קאמנייב וזינובייב במשפט הראווה שלהם, פוטר מתפקידו בממשלה, ובשנת [[1937]] סולק מהמפלגה, נאסר ונשפט יחד עם בוכארין ושאר ה"אופוזיציה מימין" במשפט ראווה. הוא נמצא אשם בבגידה ובקשירת קשר כנגד ברית המועצות והוצא להורג בירייה ה-[[15 במרץ]] [[1938]]. גזר הדין והסילוק מהמפלגה בוטלו בעת שלטונו הליברלי יותר של [[מיכאיל גורבצ'וב]] ב-[[1988]].
שורה 13:
{{מיון רגיל:ריקוב, אלכסיי}}
[[קטגוריה:שרי הפנים של רוסיה|ר]]
[[קטגוריה:קומוניסטים רוסים]]
[[קטגוריה:פוליטיקאים סובייטים]]
| |||