ארטילריה – הבדלי גרסאות

הצורה הנפוצה ביותר של ארטילריה בימינו היא '''[[הוביצר|תותחי ההוביצר]]'''. בניגוד לכלי נשק ארטריליים אחרים, כלי נשק ארטילריים אלו מבוססים על [[תותח]], בניגוד לכי נשק ארטריליים אחרים. הם מאופיינים בקנה ירי ארוך (לרוב בין 4 ל-9 מטרים אורכו) ורחב (בדרך כלל בין 120 ל-200 מ"מ [[קליבר]]), וכיאה לתותח התחמושת אותה הם משגרים היא [[פגז|פגזים]]. עקב גדולם הרב, בקרב הצבאותבצבאות המערביים המודרניים מרבית דגמי תותחי ההוביצר הם [[תותח מתנייע|מתנייעים]], כלומר מבוססים כ[[רכב קרבי משוריין]], בין אם באמצעות [[גלגל|גלגלים]] בלבד ובין אם על ידי [[זחל"ם]] (כדוגמת תותח ההוביצר המתנייע ה-[[תותח מתנייע M-109|M-109]] האמריקני). לחלופין, קיימים בנמצא גם תותחי הוביצר נגררים, אשר לפריסתם בשטח יש בדרך כלל צורך ב[[משאית]] או [[נגמ"ש]] (כדוגמת תותח ההוביצר הנגרר ה-[[תותח M-71|M-71]] הישראלי).

צורת ארטירליה נוספת היא ה'''[[מרגמה]]''', אשר איננה תותח. ממדיה של המרגמה קטנים בהרבה מאלו של תותחי ההוביצר. למרגמה קנה ירי קצר למדי (כמטר אחד אורכו), רוחבו הוא כמחצית מזה של ההוביצר (בדרך כלל בין 50 ל-120 מ"מ [[קליבר]]), והתחמושת אותה היא משגרת איננה פגזים אלא [[פצצה|פצצות]]. עקב גודלה היא ניידת בהרבה מתותחי ההוביצר, והגם שלעתים יישאו אותה על גבי [[כלי רכב]], היא נחשבת לאפשרית לנשיאה ולתפעול גם ללא אחד כזה. בדומה לממדיה הקטנים, גם מספר אנשי הצוות הדרושים לתפעול המרגמה נמוך ממספר אנשי הצוות המפעליםהמתפעלים את ההוביצר (מרגמה תתופעל בדרך כלל על ידי שניים או שלושה אנשי צוות ותותח הבויצרהוביצר יופעל לרוב על ידי מספר כפול מזה ואף למעלה מכך). ניגוד בולט נוסף בין המרגמה להוביצר הוא טווח הירי המרבי. בעוד שטווח הירי המרבי של תותח הוביצר טיפוסי הוא כמה עשרות קילומטרים, טווח הירי המרבי של המרגמה עומד עד כמה קילומטרים בודדים ולעתים אף למטה מכך. עקב טווח הירי הנמוך תיפרס המרגמה לרוב בקו ה[[חזית (לחימה)|חזית]] של הלחימה ותעסוק במתן סיוע ארטילרי קל ומיידי לכוחות ה[[יסוד התנועה (אסטרטגיה)|מתמרנים]].

אמצעי ארטילרי שלישי בשדה הקרב המודרני הוא '''[[משגר רקטות|משגר הרקטות]]'''. מבחינות רבות דומה משגר הרקטות לתותח ההוביצר – הוא מתועלמתופעל על ידי מספר רב של אנשי צוות, בניגוד למרגמה הוא לרוב ייפרס ב[[עורף (מלחמה)|עורף]] וגוף הירי שלו יהיה בדרך כלל ארוך (לרוב בין 3 ל-9 מטרים אורכו) ורחב (ברוב המקרים למעלה מ-150 מ"מ קליבר, ולעתים אף משמעותית למעלה מכך). עקב ממדיו הגדולים משגר הרקטות יינשא לרוב באופן מתנייע, בדרך כלל על גבי רכב משוריין או משאית. עם זאת, מספר קיימים מספר הבדלים בולטים בין תותח ההוביצר למשגר הרקטות. ראשית, משגר הרקטות משגר רקטות ולא פגזים (בניגוד לפגזים, הרקטות נושאות [[מנוע רקטי|מנוע ייעודי]]). שנית, לעתים רבות משגרי הרקטות הם רב-קניים, כלומר כוללים מספר קני ירי המאפשרים ירי מספר רב של רקטות במקביל. ובעוד ישנם משגרי רקטות חד-קניים, כלומר בעלי קנה אחד (כדוגמת רקטת ה[[קסאם]] הפלסטינית או ה[[זלזאל]] האיראנית), ישנם משגרי רקטות גם בעלי עשרות קני שיגור (כדוגמת משגר הרקטות הרוסי-סובייטי [[TOS-1]]). עקב היותם של משגרי רקטות לעתים רבות רב-קניים (בעוד תותחי הוביצר הם תמיד חד-קניים), עומד הבדל בולט בין שני כלי נשק אלו: קצב האש של משגרי הרקטות יהיה בדרך כלל רב יותר. גם אם טעינת פגזים היא פעולה מהירה יותר מטעינת רקטות, האפשרות לירי מספר רב של רקטות במקביל גורם לקצב ירי גבוה יותר. הבדל חשוב אחרון הוא בטווח הירי המרבי: אל מול טווח ירי מרבי של כמה עשרות קילומטרים אצל תותח ההוביצר, טווח הירי המרבי של משגרי הרקטות מגוון. בעוד ישנן רקטות קלות בעלות טווח ירי של כעשרה קילומטרים בלבד, קיימים גם משגרי רקטות בעלי טווי שיגור מרבי של מאות קילומטרים בודדות.