גילברט וסאליבן – הבדלי גרסאות

העלילה של האופרה מתמקדת ב[[חייט]] פשוט, אשר מקודם לתפקיד ה[[הוצאה להורג|מוציא להורג]] הראשי בעיירה היפנית הבדיונית טיטיפו. קו-קו, אותו חייט לשעבר, מאוהב בבת חסותו יאם-יאם. יאם-יאם מאוהבת דווקא ב[[מוזיקאי]] נודד, ("טרומבוניסט שני בתזמורת מצעדים"), שהוא למעשה בנו של ה[[קיסר (תואר)|קיסר]], ננקי-פו, שהתחזה למוזיקאי וברח מהחצר על מנת להימלט מעגביה של אשת חצר מבוגרת, קטישה. המיקאדו גוזר שההוצאות להורג בטיטיפו יתחדשו ללא דיחוי. קוקו שומע על דבר בואו הקרוב של המיקאדו לעיירה ומסיק שהביקור נועד לבדוק מקרוב אם קו-קו מבצע את הוראותיו. נכבדי העיירה טופלים על ננקי-פו את אשמת הפלרטוט (אשר דינה מוות – לגלוג על חוקים בריטיים ישנים וחסרי פרופורציה). עם הסתבכות העלילה, מבין קו-קו, החייט לשעבר, שאינו מסוגל אף לפגוע בזבוב, והוא משחרר את ננקי פו, שבינתיים הספיק להינשא בסתר ליאם-יאם, ומפברק הוכחות להוצאתו להורג. אחרי שהמיקאדו מבין מקו-קו שמי שהוצא להורג כביכול הוא למעשה בנו, הוא מחליט להוציא להורג את כל נכבדי העיירה. כדי להעביר את רוע הגזירה, מחזר קו-קו בצר לו אחרי קטישה ונישא לה. לבסוף מופיעים גם ננקי-פו ויאם-יאם, והסדר בטיטיפו שב על כנו.

 

הצגתה של אופרה ביפן כביכול, ובעזרת [[תפאורה]] יפנית אותנטית, התאפשרה הודות לפתיחת הסחר בין בריטניה ליפן. חפצי [[אומנות יפנית|אומנות יפניים]] נעשו פופולריים באותה עת בלונדון, וכפי שתיאר זאת גילברט:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=אינני יכול להמציא לך סיבה טובה מדוע בחרנו למקם את התרחשות העלילה ביפן... הדבר איפשר לנו מרחב רב יותר של סצינות ציוריות, תפאורה ומלבושים. אני חושב שהרעיון של פקיד שהוא גם השופט וגם התליין, אשר לא יכול לפגוע בזבוב, עשוי דווקא לרצות את הקהל.}}