ביל קלינטון – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שוחזר מעריכות של 31.168.13.78 (שיחה) לעריכה האחרונה של Mikey641
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1מסים, {{ס:\1|
שורה 74:
== נשיאותו (1993–2001) ==
[[קובץ:Clinton family.jpg|שמאל|ממוזער|230px|ביל, [[הילרי קלינטון|הילרי]] ו[[צ'לסי קלינטון]].{{ש}} צילום משותף מתחילת כהונתו]]
בעת נשיאותו, קידם קלינטון מגוון רחב של חקיקה ותוכניות, שרבים מהם נכנסו לתקוף או יושמו דרך הרשות המבצעת. מדיניותו, ובפרט [[הסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה]] ורפורמת הרווחה שהוביל, נחשבו לגישת הממשל הפילוסופית של "הדרך השלישית" (Third Way) המאפיינת את המרכז הפוליטי, שמשלבת בין קפיטליזם ושוק חופשי לתוכניות [[מדינת רווחה|רווחה]]. בנושאים תקציביים [[מדיניות פיסקלית|מדיניותו הפיסקלית]] השמרנית עזרה להפחתת ה[[גירעון תקציבי|גירעון]].{{הערה|שם=כלכלה|[http://news.bbc.co.uk/2/hi/business/1110165.stm Bill Clinton's economic legacy]. BBC news. January 15, 2001.}} לאורך שנות כהונתו, התאפיין ממשלו של קלינטון ב[[צמיחה כלכלית]] יציבה, ירידה ב[[אבטלה]] והתעצמות ה[[שוק ההון|הון]] באמצעות התחזקות שוקי המניות. קלינטון עמד בראש התקופה הארוכה ביותר בעת [[שלום]] של התרחבות כלכלית בהיסטוריה האמריקאית. אגף התקציב בקונגרס דיווח על עודף תקציבי של 69 מיליארד דולר ב-1998, 126 מיליארד ב-1999, ו-236 מיליארד בשנת 2000, לאורך שלוש שנות הכהונה האחרונות של קלינטון.{{הערה|שם=כלכלה}} לקראת סיום נשיאותו, עבר קלינטון ל[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] ועזר לרעייתו להיבחר ל{{ה[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט של ארצות הברית}}]].
 
קלינטון זכה למנות שני שופטים ל[[בית המשפט העליון של ארצות הברית]]. תחילה הוא מינה את [[רות ביידר גינסבורג]] ב-[[1993]], ולאחר מכן את [[סטיבן ברייר]] ב-[[1994]]. שני מינויו הם ממוצא [[יהודי]]. לבתי המשפט הפדרליים לערעורים מינה 66 שופטים, ולבתי המשפט הפדרליים המחוזיים 305 שופטים.
שורה 84:
במהלך תקופת הבחירות הדגישו יריביו של קלינטון ענייני אישיות ואופי, לרבות התחמקותו של קלינטון מגיוס בזמן [[מלחמת וייטנאם]] ותשובתו השנויה במחלוקת לגבי שימוש ב[[מריחואנה]] ("לא שאפתי לריאות"). הועלו מצד יריביו גם האשמות לגבי היותו רודף שמלות ולגבי מעורבותו בעסקים מפוקפקים.
 
בוש איבד תומכים שמרנים רבים עקב הפרת התחייבותו מ[[נאום|נאומו]] המפורסם "קיראו את שפתיי: לא יהיו מסים חדשים!", שהתקיים במסגרת [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1988|קמפיין הנשיאות]] שלו בשנת 1988, שבו הבטיח שלא להעלות את ה[[מיסיםמסים]] ב[[ארצות הברית]]. הכלכלה הייתה במיתון, וכוחו הגדול של בוש, [[יחסי החוץ של ארצות הברית|מדיניות החוץ]], נעשה חשוב פחות לאחר [[פירוק ברית המועצות]] ותבוסת [[עיראק]] ב[[מלחמת המפרץ]]. במסע בחירות זה, ועל רקע הקשיים בו, נטבע הביטוי "[[זאת הכלכלה, טמבל]]" במטה הבחירות של קלינטון, שהיווה את תמצית הביקורת כלפי מדיניותו הכלכלית של בוש. הדמוקרטים יצרו זיקה בין המיתון שאליו נקלעה כלכלת ארצות הברית בשלהי כהונתו של בוש לבין טעויות במדיניותו.
 
קלינטון זכה בריבוי קולות המצביעים, ובניצחון גדול ב[[חבר האלקטורים]] המסתכם בכ-370 קולות לעומת 168 ליריבו. בחירתו קטעה רצף של 12 שנים של שליטה רפובליקנית בבית הלבן, וכן הביאה את הדמוקרטים לשליטה מלאה בכל שלוחות השלטון הפדרלי (שני בתי [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס]]) לראשונה מאז סיום נשיאותו של [[ג'ימי קרטר]].
שורה 154:
ב-[[2012]], השתתף באופן פעיל במאמצי [[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2012|בחירתו המחודשת]] של הנשיא המכהן, [[ברק אובמה]].{{הערה|{{הארץ|אלברט ר. הארט|בא להמליך ויצא מלך - המנצח האמיתי של הבחירות הוא ביל קלינטון|1.1858573|6 בנובמבר 2012}}}}
 
סייע לקמפיין של הילרי ב{{ה[[הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2016|בחירות לנשיאות ארצות הברית 2016}}]], שבסופו הפסידה ל[[דונלד טראמפ]].
 
בתו היחידה, [[צ'לסי קלינטון]], נישאה ב-[[31 ביולי]] [[2010]] ל[[בנקאי]] ההשקעות ה[[יהודי]] מארק מזווינסקי בריינבק שב[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]]. בספטמבר [[2014]] הפך ל[[סב|סבא]] כשבתו צ'לסי ילדה בת.{{הערה|{{ynet||נכדה ראשונה לקלינטונים: צ'לסי ילדה בת|4575129|27 בספטמבר 2014|}}}}