ליטאים (זרם) – הבדלי גרסאות

 

==היסטוריה==

 

הן מתוך הפולמוס עם החסידים והן מהצורך לענות על אתגרי התקופה ככלל, פיתחו המתנגדים הליטאים השקפת עולם שייחסה משנה תוקף ל[[לימוד התורה]]. השקפה זו גובשה בספר "[[נפש החיים]]" שכתב רבי [[חיים מוולוז'ין]], תלמיד הגר"א, שהקים ב-[[1802]] את הישיבה הליטאית הראשונה, [[ישיבת וולוז'ין]]. בהמשך הוקמו ישיבות נוספות ובהן ישיבות [[תלמוד תורה (קלם)|קלם]], [[ישיבת כנסת ישראל (סלובודקה)|סלובודקה]], [[ישיבת טלז|טלז]], ו[[ישיבת פוניבז'|פוניבז']]. חלקן הוקמו בקרב קהילות גדולות דוגמת [[הורדנה#יהדות הורדנה|גרודנה]], [[ברסט ליטובסק|בריסק]], [[ברנוביץ']], [[סלוצק]] ו[[מינסק]]; אחרות הוקמו ב[[שטעטל|עיירות]] קטנות דוגמת [[מיר (עיר)|מיר]], [[קלצק]], [[טלז]] ו[[קלם (עיירה)|קלם]]. מעמדו של ראש הישיבה במוסדות האלה כמנהיג כריזמטי היווה מעין בבואה לדמותו של ה[[אדמו"ר]] החסידי (במקביל, אימצו גם החסידים את מוסד הישיבה). תגובה נוספת של המתנגדים הייתה [[תנועת המוסר]] שהקים רבי [[ישראל סלנטר]], שהיוותה חלופה לרוחניות החסידית, תוך דגש על עבודת המידות. שיטת המוסר ובמיוחד הלמדנות נותרו מזוהות עם הליטאים עד ימינו, ומהוות נדבך מרכזי ב"השקפה" שלהם.