היהודים באימפריה העות'מאנית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ חאלב ==> חלב#
כיווניות
שורה 71:
ממעט העדויות החיצוניות עולה שייתכן כי היהודים לא ראו בהבחנה בלבוש בינם לבין המוסלמים השפלה, אלא קיבלוה מרצון ומתוך מגמה להיבדל מן הלא-יהודים. גם מן המקורות היהודיים נראה כי בדרך כלל לא ביקשו היהודים להידמות בבגדיהם לגויים, משום ההלכה "בחוקותיהם לא תלכו". הייתה גם התנגדות חוזרת ונשנית להתהדרות בלבוש. נראה כי ביסודה מצוי היה החשש שהידור מוגזם בלבושם של היהודים יעורר את קנאת האוכלוסייה הסובבת אותם ויגרום לפגיעה בהם, ועלול אפילו לגרום להוצאת גזירות מטעם השלטונות. עמדה זו באה לידי ביטוי הן בתקנות רבנים הן בספרי מוסר ובסיפורים שונים, התולים אסונות או גזירות שבאו על היהודים בהתהדרותם בלבוש.
 
'''לבוש הגברים עד המאה הי"ט-''' - מכל המקורות, הכתובים כמצוירים, עולה שלבוש הגבר כלל גלימה רחבת שוליים בצבע כהה, סגול או שחור, כל גבי שמלת מעיל או גלימה מפוספסת או חלקה, מוחזקת על ידי אבנט רחב עשוי אריג מקופך. כיסוי הראש המקובל, המופיע בוואריאציות קלות, הוא כובע גלילי המתרחב בקצהו העליון וסביב חלקו התחתון צניף בצבעים שונים. במהלך המאות הי"ז והי"ח אימצו ככל הנראה היהודים הספרדים לבוש עות'מאני, וזה לא השתנה כמעט במשך כל התקופה, עד להתמערבות במאה הי"ט. היהודים בכללם, נבדלו מן האוכלוסייה המקומית בכיסוי הראש ובצבע הבגדים והמנעלים.
 
'''לבוש הנשים-''' - לבוש הנשים היה מורכב יותר מלבוש הגברים והייתה בו הבחנה מובהקת בין בגדי הבית והבגד שנועד ליציאה. על בגד היציאה חלו כללי הצניעות, המחייבים את האישה להתכסות בגלימה עליונה. בלבוש הביתי היה חופש רב יותר במבחר האריגים, בצבעוניות ובהידור ולפיכך הוא מגוון יותר, ונראה שהיו הבדלים בין הערים השונות. מן המקורות הכתובים ומן התמונות עולה שבמאה הט"ז לבשו יהודיות, אולי רק בקבוצות מסוימות, שמלות בגזרות ובאריגים המזכירים בגדים איטלקיים בני התקופה.
בסוף המאה הי"ח כבר היו היהודיות לבושות בהתאם לאופנה הטורקית הרווחת, אך ייתכן שלבוש זה נכנס לשימוש כבר קודם לכן. לבושן כלל גלימות, שמלות-מעיל ומכנסי 'שלוואר' ארוכים. נראה שההבדל העיקרי בין היהודיות לבין הטורקיות והנוצריות היה בכיסוי הראש, שהסתיר כליל את שערן של היהודיות ואילו שערן של האחרות נשאר גלוי בחלקו.
 
שורה 85:
חלק מן המהגרים היהודים לתחומי האימפריה שמרו על ייחודם התרבותי ועל מעמד משפטי נפרד - ה[[גראנה (תוניסיה)|גראנה]] בתוניס, הפרנקוס בחלב ובשלוניקי וה[[סודיט]]ים בתחומי רומניה. קשרים הדוקים התקיימו בין קהילות האימפריה לקהילות יהודיות שהתקיימו לאורך גבולות האימפריה או במרכזי מסחר חשובים. קשרים אלה התבטאו במסחר, הגירה ויצירת קשרי משפחה. בין הקהילות החשובות שקיימו קשרים עם קהילות האימפריה ניתן למנות את קהילות ונציה, רגוזה ([[דוברובניק#יהודי דוברובניק|דוברובניק]]), ליבורנו, אמסטרדם, וינה, טרייסטה. בחלקן התבססו גם קהילות נפרדות של יהודים עות'מאניים, למשל בוונציה במאה ה-16 או בווינה במאה ה-18.
 
==המאות ה-17-18-17==
 
שקיעתה של האימפריה העות'מאנית החלה באמצע [[המאה ה-16]]. שקיעה זו הביאה בהדרגה להתרופפות מעמדם הפוליטי והכלכלי של יהודי הפרנקוס, וגם הכבדת עול המסים כל יהודי האימפריה העות'מאנית. התערערות תנאי הביטחון של היהודים, הביאו לידי שריפות בתי מגורים ועסקים של יהודים, הריגה רבה של יהודים על ידי היניצ'רים, ועוד הרג רב במרדם של הסיפאהים בתחילת [[המאה ה-17]]. לאחר מכן, גם ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] החמיר מצבם של היהודים באימפריה העות'מאנית.
 
שורה 97 ⟵ 96:
דלדול הקהילות המשיך במאה ה-18 וגם בתחילת [[המאה ה-19]]. עלילות, מסים ומעשי שוד היו מנת חלקם היומי של היהודים באימפריה העות'מאנית באותה עת.
 
==המאות ה-19-20-19==
{| align="left" border="2" cellpadding="1"
! colspan="2" | <div style="text-align: center;">'''אומדני האוכלוסייה היהודית {{ש}}בארץ ישראל במאה ה-19'''{{הערה|על פי יהושע בן-אריה, '''עיר בראי תקופה''', ב, ירושלים : [[הוצאת יד יצחק בן-צבי]], תשל"ט-1979, עמ' 631.}}
שורה 118 ⟵ 117:
| 1914 || 85,000
|}
 
בעקבות כל מעשי השוד, ההרג והעושק של היהודים באימפריה העות'מאנית, והתדרדרות מצבה של האימפריה העות'מאנית שהמשיך לאחר מכן במרד הסיפאהים והיניצ'רים, משפחות מכובדות רבות הוגלו או הוצאו להורג על ידי השלטונות, כגון משפחת [[אג'ימן]].