וולגטה – הבדלי גרסאות

בוולגטה יש גם [[תעתיק|תעתיקים]] של מילים עבריות ב[[אלפבית לטיני|כתב לטיני]], שיכולות לסייע בהכרת אופן ההגייה של העברית בזמנו של הירונימוס. לפי עדותו של הירונימוס הוא רשם את התעתיק מפיהם של יהודים תושבי [[בית לחם]]. לא ברור אם ההבדלים בהגייה בין התעתיקים של הירונימוס ובין נוסח [[המסורה]] שבידינו מקורם בכך שהתעתיק של הירונימוס משקף דיבור עממי, או שיש בהם עדות ל[[ניב (סיווג שפה)|ניב]] מקביל של העברית הקרוב ל[[לשון חז"ל]].

 

 

הוולגטה הוכרה על ידי הכנסייה בשנת [[1546]] כנוסח המוסמך של [[כתבי הקודש]]. החלטה זו התקבלה בעקבות [[תרגום התנ"ך של לותר|תרגום התנ"ך]] ל[[גרמנית]] בידי [[מרטין לותר]] ב-[[1530]], מעשה שהכנסייה הקתולית דחתה מכל וכל. הוולגטה כוללת, מלבד ספרי המקרא ו[[הברית החדשה]], גם תרגום חלק מן הספרים החיצוניים שכלולים ב[[קאנוניזציה (של כתבים)|קאנון]] הקתולי. את הכינוי "וולגטה" (versio vulgata) שפירושו "הנפוצה" נתן לתרגום [[רוג'ר בייקון]].

 

 

חלק מפרשני המקרא היהודים ב[[ימי הביניים]] הכירו את הוולגטה או קטעים ממנה, כך [[שמואל בן מאיר|רשב"ם]] בפירושו ל[[בראשית]] מט,י דוחה את גרסת הירונימוס לשילה - שילוח (כלומר, ה[[משיח]] [[ישו]] המשולח).