קינמונום – הבדלי גרסאות

 

== היסטוריה ==

 

לפני ייסודה של [[קהיר]], העיר [[אלכסנדריה]] הייתה נמל המעבר הים תיכוני לקינמון. האירופאים שהכירו את הספרים הלטיניים, המצטטים את דברי הרודוטוס, ידעו שהקינמון מגיע מן [[הים האדום]] לנמלי מצרים, אך לא ידעו בבירור האם הוא מגיע מ[[אתיופיה]] או לא. כאשר ההיסטוריון ה[[צרפתי]] [[ז'אן דה ז'ואנוויל]] התלווה ל[[מסע הצלב השביעי]] של [[מלך צרפת]] [[לואי התשיעי]] בשנת [[1248]], הוא דיווח על כך שסופר לו - ובכך הוא האמין - שהקינמון מועלה ברשתות הדייג במקורות ה[[נילוס]] בקצה העולם. ב[[ימי הביניים]] מקור הקינמון היווה חידה סתומה עבור [[העולם המערבי]]. [[מרקו פולו]] נמנע מלהביע דעה החלטית בעניין זה. הרודוטוס וסופרים אחרים ציינו על [[חצי האי ערב]] כעל ארץ מוצא הקינמון: [[ציפורי הקינמון]] הענקיות היו אוספות את ענפי הקינמון בארץ עלומה, שם צמחו עצי הקינמון, והיו בונות את קניהן; ה[[ערבים]] הועסקו בהשגת הענפים. הסיפור על הקינמון התגלגל בתקופה מאוחרת יותר, בשנת [[1310]], ל[[ביזנטיון]], למרות שכבר במאה הראשונה לספירת הנוצרים נטען על ידי [[פליניוס הזקן]], שאגדה זו הומצאה על ידי הסוחרים כדי להעלות את מחירו של הקינמון. האזכור הראשון על גידול עצי הקינמון ב[[סרי לנקה]] מופיע בספרו של [[זכארייה אלקזוויני|זכריא אלקזוויני]] "את'אר אל בלאד ואח'באר אל עבאד" בשנת [[1270]] בקירוב. בהמשך הוא הובא בקצרה על ידי המיסיונר הצרפתי [[ז'ן ממונטקורבינו]] במכתבו משנת [[1292]] בקירוב.