פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 159 בתים ,  לפני שנתיים
מ
 
===צה"ל===
בשנת [[1949]] מונה לאחד המדריכים הראשונים ב[[קורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים|קורס מפקדי גדודים]]. בעקבות השתתפותו בניגוד לפקודות בכנס הפלמ"ח קיבל נזיפה חמורה מהרמטכ"ל [[יעקב דורי]].{{הערה|[http://www.archives.mod.gov.il/pages/Exhibitions/%D7%9B%D7%A0%D7%A1%20%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%9E%D7%97/007.jpg פרוטוקול הדיון המשפטי], באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון}} שנה לאחר מכן קודם לתפקיד מדריך בקורס מתקדם לקצינים בכירים. בשנים [[1951]]–[[1953]] פיקד על [[חטיבת גבעתי (תש"ח)|חטיבת גבעתי]]. בשנת 1953 יצא ל[[אנגליה]] לקורס לפיקוד גבוה של בית הספר לפיקוד ומטה של [[הצבא הבריטי]] {{אנ|Staff College, Camberley}} ב[[קמברלי]] {{אנ|Camberley}}, ועם חזרתו ב-[[1954]] התמנה למפקד בית הספר של [[חיל הרגלים הישראלי|חיל הרגלים]]. ב-[[1956]] נכנס ל[[מטכ"ל]] בתור מפקד בכיר בענף ההדרכה, ובמהלך [[מבצע קדש]] פיקד על [[חטיבת כרמלי]]. בשנת [[1957]] יצא לחופשת לימודים, למד גאוגרפיה ו[[היסטוריה של המזרח התיכון]] ורכש תואר ראשון במדעי הרוח ב{{ה[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים}}]]. בשנת [[1960]] מונה לראש [[מחלקת ההדרכה]] ב[[אגף המטה הכללי]]{{הערה|{{מעריב||משימות הבקעה והגנה בתרגילים משולבים|1960/04/24|01100}}.}}, ובאוקטובר [[1961]] הועלה לדרגת אלוף{{הערה|{{מעריב||דרגת אלוף לצבי זמיר|1961/10/29|00103}}.}}. בשנים [[1962]]–[[1965]] היה [[אלוף פיקוד הדרום]]{{הערה|{{מעריב|אורי דן|אלוף זמיר - אלוף פיקוד הדרום|1962/05/07|00102}}.}}, בתקופה שנודעה בהסתננויות לצורכי גניבה והברחה{{הערה|{{מעריב|אורי דן|אריק והמצרים|1969/12/26|05000}}.}}. לאחר סיום תפקידו נשלח ביולי [[1966]] ל{{ה[[הממלכה המאוחדת|ממלכה המאוחדת}}]] ו[[סקנדינביה]] כ[[נספח צה"ל]] וראש משלחת [[משרד הביטחון]]{{הערה|{{דבר||אלוף צבי זמיר נספח צה"ל בבריטניה וסקנדינוויה|1966/06/26|00213}}.}}, עד [[1968]].
 
==="המוסד"===
 
===פעילות פוליטית===
ביוני [[1976]] הצטרף למועצה הציבורית לגביית מס אמת{{הערה|{{דבר||המועצה הציבורית לגביית מס אמת|1976/06/17|00305}}.}}. בשנת [[1977]] חבר לקבוצה בהנהגתו של האלוף במילואים [[מאיר עמית]] שהצטרפה ל{{ה[[התנועה הדמוקרטית לשינוי|תנועה הדמוקרטית לשינוי}}]] (ד"ש){{הערה|{{דבר|א. כנרתי|עמית וקבוצתו הצטרפו לד"ש|1977/02/01|00121}}.}} והיה לבעל עמדות יחסית ניציות בקבוצה{{הערה|{{דבר|אריה ארד|עמית: הגזמה בתיאור החיכוכים בתנועה הדימוקראטית לשינוי|1977/03/13|01411}}.}}. זמיר נבחר למועצה בת 120 החברים של ד"ש, אולם לאחר שנה לא הצליח להיבחר מחדש בסניף [[תל אביב]]{{הערה|{{דבר|א. כינרתי|ירידה לקבוצת עמית, התחזקות ידין-תמיר, שינוי ללא שינוי|1978/06/30|00201}}.}}. בתחילת 1980 תמך זמיר בשיבת הקבוצה ל[[מפלגת העבודה]]{{הערה|{{דבר||קבוצת עמית גולומב נגד מפלגת מרכז|1980/04/22|00305}}.}}.
 
בשנים [[1994]]–[[1995]] היה ממקימי תנועת [[הדרך השלישית]], אך פרש ממנה עם הפיכתה למפלגה. נמנה עם החותמים על מכתב האלופים בעד [[תוכנית ההתנתקות]] ב-[[2004]].
ב-[[2011]] ראה אור ספרו ה[[אוטוביוגרפיה|אוטוביוגרפי]] "בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?", בהוצאת [[כנרת זמורה-ביתן דביר]].
 
זמיר חי ב[[תל אביב]], נשוי ואב לשלושה. בתו היא הסופרת [[מיכל זמיר]], הידועה ביצירותיה העוסקות ב[[אירוטיקה]] ונשיות. בנו, דניאל זמיר, הוא [[פרופסור מן המניין]] ב{{ה[[הפקולטה לחקלאות ברחובות|פקולטה לחקלאות ברחובות}}]].
 
==לקריאה נוספת==