שער ציון – הבדלי גרסאות

'''שער ציון''' ([[ערבית]]: '''باب النبي داود''' - בָּאבּ א-נֵבּי דָאוּד) הוא אחד מ[[שערי ירושלים]], הנקרא גם "שער דוד", "שער הרובע היהודי" או "שער היהודים" והוא משמש לכניסה ל{{ה[[הרובע היהודי|רובע היהודי}}]]. זהו שער תפנית, כלומר הכניסה דרכו היא ב-90 [[מעלה (זווית)|מעלות]] ימינה, כדי להקשות על התקפת אויב (בדומה לרוב שערי [[חומות ירושלים|החומה]]).

שמו הערבי של השער, בָּאבּ א-נֵבּי דָאוּד, נובע מקרבתו ל[[קבר דוד המלך]] שעל הר ציון. בספר 'ירושלים, העיר העתיקה', ציטט חוקר [[ארץ ישראל]], [[זאב וילנאי]], רב שביקר בירושלים ב{{[[המאה ה-17|מאה ה-17}}]], ואשר סיפר על "שער ציון, הוא השער אל קברות בית דוד". באותו מקור מצוין כי באיגרת שנשלחה מירושלים בשנת [[1495]] נכתב: "ויש שער מהעיר שהוא קרוב אל מקום היהודים העניים, ומפתח השער ההוא יחזיקו אותו היהודים". כמו כן מצוטט תייר יהודי מ[[המאה ה-16]] המספר: "וג' שערים מצד ציון, ואחד מהם יהודי שומר עליה פותח וסוגר". נראה כי מדובר בשער ציון, שכן הוא הקרוב ביותר לרובע היהודי בתקופות אלו.

ימים ספורים לאחר [[הכרזת העצמאות]], בלילה שבין ה-17 ל-18 במאי 1948, כבשה מחלקה מגדוד "הפורצים" של [[חטיבת הראל]] ה[[פלמ"ח]]ית את הר ציון, ובעקבות כך הוחלט לפרוץ אל הרובע היהודי הנצור דרך שער ציון. בליל המחרת, בשעה שתיים בלילה, פרץ כוח של החטיבה, בפיקודו של [[דוד אלעזר]] ("דדו") את השער, אך אז גילה דדו כי חייליו המותשים מימי לחימה ארוכים ללא מנוח, נרדמו בעת ההמתנה לפיצוץ, ואפילו הרעש הנורא לא הצליח להעירם. לאחר שהעירם, נכנסו הלוחמים לעיר העתיקה, וחברו לכוחות [[ההגנה]] ברובע היהודי. הכוח לא הצליח להחזיק במקום והשער נכבש בידי הלגיון הירדני. ב - 17 ביולי 1948 נעשה ניסיון נוסף לפרוץ לעיר העתיקה ( [[מבצע קדם]] ). המשימה לפריצה דרך שער ציון הוטלה על גדוד "בית חורון" מ[[חטיבת עציוני]] , בפיקוד [[מאיר זורע]]. שיטת פריצת החומה הייתה באמצעות מתקן נפץ מתוחכם בצורת קונוס.לפנות בוקר הקונוס הופעל אך השאיר רק סימני פיח במקום. אי לכך בוטל המבצע. לאחר שביתת הנשק הר ציון, ללא שער ציון, הפך לחזית מדינת ישראל למשך 19 שנים שבהן חצה את ירושלים [[הקו העירוני]], עד איחוד ירושלים העתיקה ב[[מלחמת ששת הימים]].