פתיחת התפריט הראשי

שינויים

הוסרו 2 בתים ,  לפני שנתיים
מ
סימון למד בבית ספר חילוני-גרמני. בלחצם של הוריו, הוא החל ללמוד [[רפואה]] ב[[אוניברסיטת ברלין]] אולם הפסיק את לימודיו לאחר שני סמסטרים של לימודי [[אנטומיה]] ועבר ללמוד במסגרת הפקולטה לאמנות. סימון החל ללמוד פיסול אצל פרופ' [[קורט קלוגה]]. העיסוק בפיסול לא משך אותו ובשנת [[1926]] הוא נרשם לאקדמיה לאמנות ב[[פרנקפורט על נהר המיין]] בה למד ציור תחת [[מקס בקמן]] (Max Beckmann) ו[[רישום]] תחת הצייר [[פטר רסמוסן]], שהשפיע עליו רבות בתחום הרישום; סימון הצטרף אליו בסיוריו ב[[צרפת]], [[איטליה]] וב[[ספרד]]. בשנת [[1928]] עבר ל[[פריז]] ומשם ל[[מארסיי]] ול[[טולון]]. בטולון התיידד עם הצייר הצרפתי [[אנדרה דרן]], ממובילי תנועת ה[[פוביזם]], והושפע ממנו בתחום הציור בצבע. בטולון עבד סימון לפרנסתו בבניית כבישים.
 
בשנת [[1931]] חזר לפריז ללמוד ב[[בית ספר לאמנות יפה]] (Ecole Des Beaux-arts); במקביל קיבל מישרה של העורך הגרפי והאמנותי של השבועון המצויר "[[וו (מגזין)|וו]]" שהיה קשור ל[[ירחון]] ה[[אופנה]] היוקרתי "[[ווג]]". בשנת [[1934]] נשלח על ידי השבועון לסייע בהקמת סניף של "ווג" בניו-יורק, שם היה עד לעבודתו של הצייר [[דייגו ריברה]] על ציור-קיר הענק שלו ב"[[רוקפלר סנטר]]". הוא עבד בעבודות-עזר הקשורות לציור הקיר הזה והתיידד עם האמן. סימון סיפר בראיון עיתונאי כי הדבר השאיר עליו רושם עצום ושאז החל לחלום לראשונה לצייר ציורי קיר משלו.{{הערה|בשן, רפאל, ידיעות אחרונות , 6.4.1973 }} כשחזר לפריז, התפטר מהשבועון כי התברר לו שהשבועון נמכר למפלגה הפאשיסטית בראשותו של [[פייר לאוואל|לאוואל]]. בשנת 1935 הציג את יצירותיו בתערוכת-יחיד הראשונה שלו בגלריה "ז'אן קסטל" בפריז.
 
סימון עלה ב-[[1936]] לארץ ישראל כשבכיסו [[זיכרון דברים]] עם עיתון "[[הארץ]]" במטרה להקים [[שבועון]] מצויר ומצולם. ואולם, בהגיעו התברר כי עיתון "הארץ" נרכש על ידי [[זלמן שוקן]] והחוזה לא מומש.
 
===השתתפות באלבום ציורים===
* [[חיים גמזו]], '''עשרה ציירים בישראל , [[חיים אתר]], [[יוסף זריצקי]], [[מרסל ינקו]], [[מרדכי לבנון (צייר)|מרדכי לבנון]], [[אריה לובין]], [[משה מוקדי]], יוחנן סימון, [[משה קסטל]], [[ראובן רובין]], [[מנחם שמי]]''', מוציא לאור : אשכול, תל אביב, [[תשי"ב]], 1952.
 
==השכלה==