הבדלים בין גרסאות בדף "בית עבאס"

נוספו 13 בתים ,  לפני שנתיים
מ
בוט החלפות: \1מסים, ,, {{ס:\1|
מ (בוט החלפות: \1מסים, ,, {{ס:\1|)
}}
 
'''הח'ליפות העבאסית''' (ב[[ערבית]]: '''الدولة العباسية''', בתעתיק מדויק: '''אלדולה אלעבאסיה''', מילולית: "המדינה העבאסית", לפעמים -الخلافة العباسية‎‎ '''אלחילאפה אלעבאסיה''') הייתה אימפריה ערבית-מוסלמית בהנהגת שושלת "בית עבאס" שהתקיימה בשטחים נרחבים ב{{ה[[המזרח התיכון|מזרח התיכון}}]] וב[[צפון אפריקה]] בין שנת [[750]] לשנת [[1258]]. [[הח'ליפים לבית עבאס]] הביסו את שושלת הח'ליפים הקודמת של [[בית אומיה]] בשנת [[750]], והעבירו את בירת האימפריה מ[[דמשק]] ל[[בגדאד]] ולכן המדינה נודעה בהיסטוריה גם כ'''ח'ליפות בגדד'''. בשנים הראשונות לקיומה בירת הח'ליפות הייתה [[כופה]] ומאוחר יותר עברה זמנית לתקופות קצרות ל[[ראקה]] ול[[סאמרא]], בהתאמה ב[[סוריה]] וב[[עיראק]] של ימינו.אחרי נפילת בגדד בידי ה[[מונגולים]] ב-[[1258]] הח'ליפות העבאסית שרדה רק כסמכות דתית סמלית ב[[קהיר]] בשנים 1517-1261, תחת חסות השליטים ה[[ממלוכים]] של [[מצרים]].
 
== עלייתו של בית עבאס לח'ליפות ==
אף על פי שבמובנים מסוימים שלטון בית עבאס הוא המשכו של שלטון [[בית אומיה]], ישנם מספר הבדלים בין השושלות. בירת העבאסים הייתה ממוקמת בדרום-מרכז [[עיראק]], מרכז האוכלוסייה הגדול של העולם המוסלמי, בניגוד לאומיים שקבעו את בירותם במחוז הסורי הפחות מאוכלס. העברת הבירה לאזור העשיר והמאוכלס יותר בעיראק הקלה על השליטה באוכלוסייה, שהייתה מרוכזת כולה בתחום הצר שבין ה[[פרת]] ל[[חידקל]]. העברת מרכז האימפריה לעיראק גם איפשרה שיתוף של עמים מוסלמים לא ערבים בצבא ובפקידות הבכירה כמו [[פרסים]] ומאוחר יותר [[טורקים]], והפכה את האימפריה ליותר קוסמופוליטית.
 
בראשית דרכו התאפיין בית עבאס בשלטון מרכזי. מושלי המחוזות היו אחראים על גביית מיסיםמסים וגיוס לצבא. הח'ליפה לא היסס לפטר מושלים שלא עמדו במכסות המס, והעברת השלטון במחוזות בדרך כלל לא הייתה בירושה מאב לבן. <br>
במסים הרבים שנגבו השתמש השלטון לבניית ארמונות ומוסדות ציבור עצומים בערי השלטון [[בגדאד]] ו[[סאמרא]], וכן לשדרוג מערכת תעלות המים מן ה[[פרת]] וה[[חידקל]]. מדיניות השלטון המרכזי יצרה שגשוג כלכלי ללא תקדים שכונה תור הזהב של בית עבאס, והגיע לשיאו בימי הח'ליפה [[הארון אל רשיד]]. תור הזהב הגיע לקיצו עם פרוץ מלחמת הירושה בין בניו של [[הארון אל רשיד]] - [[אל-אמין]] ו[[אל-מאמון]].
 
אל-מעתצם עשה זאת על מנת לוודא שהצבא אכן יהיה נאמן לו ולו בלבד. בהמשך ייעל [[אל-מעתצם]] את השיטה על ידי ייבוא עבדים היישר מ[[מרכז אסיה|אסיה המרכזית]], ואלה שימשו לא רק כלוחמים מן השורה אלא השתלבו בכל הדרגות, כולל כמפקדי הצבא ומושלי מחוזות.
 
היתרון שבשימוש בעבדים לוחמים הוא נאמנותם המוחלטת לשליט, אך עם זאת, אליה וקוץ בה, שכן על מנת לשמור על נאמנותם המוחלטת של חייליו הוא נאלץ לבודדם מהאוכלוסייה. אל-מעתצם אף הקים עיר בירה חדשה, [[סאמרא|סאמראא]] (سامراء , שמה נובע מהמשפט سر من رأى - "הרואה אותה שמח"), ובה הוא שיכן את כל הלוחמים ואת חצר הח'ליפה. כמו כן נאסר על הלוחמים להתרועע עם האוכלוסייה המקומית. בידוד החיילים היה כה מוחצן עד כי הובאו נשים במיוחד בשבילם מאזורי הספר, והשידוכים נעשו על ידי ה[[ח'ליפה]] עצמו. חסרונות השיטה הפכו לחולשות העיקריות שיאפיינו את השלטון הערבי למשך מעל 1,000 שנה. השימוש בעבדים לתפקידים בכירים בשלטון מנע כל אפשרות להתפתחות [[אליטה]] לגיטימית. הצבא, שהיה כלי חשוב לניידות חברתית, הפך בהדרגה לנחלתם של עבדים חסרי קשרים חברתיים, עד שהצבא והפקידות השלטונית כולה הפכו זרים לגמרי לציבור הערבי.
 
כפועל יוצא ממדיניותו של [[אל-מעתצם]] לנתק את הערבים מן השלטון, ביטל ה[[ח'ליפה]] את הקצבאות שניתנו לצאצאי המשפחות הערביות המכובדות שהפיצו את האסלאם בסמוך לתקופת [[מוחמד]], והגביל את הקצבאות לאנשי צבא בפועל בלבד. מדיניות זאת גרמה לסכסוכים קשים עם המשפחות הוותיקות, ובראשם בני הח'ליפה עלי, ותומכיהם השיעים.
סופה של האימפריה העבאסית ככוח של ממש התרחש לאורך תקופה ארוכה, במהלכה קבוצות שונות של שכירי חרב נלחמו עד להחרבתו של סואד- האזור החקלאי שסביב בגדד. סימלו של החורבן הוא הרס תעלת נהואן שהשקתה את רוב ה[[סואד]] במהלך לחימה בין המצביאים [[אבן ראאק]] ו[[בג'כם]]. משמעות הרס התעלה היה הרס החקלאות ויוצא מכך הרס יכולתו של כל שלטון מבגדד לגבות מס לקיומו.
 
עם החלשות השושלת עלו מספר שושלות [[נוודים]] ומכובדים מקומיים כמו [[בני עקיל]] , ה[[בויהים]], ה[[חמדאנים]], ה[[קרמטים]], ה[[השושלת הפאטמית|פאטימים]] ועוד. שושלות אלו יסדו מדינות שהתקיימו מספר עשורים שלאחריהן פורקו וחולקו בין מדינות שכנות. ה[[בויהים]] אף הקימו מלוכה בסגנון פרסי בבגדאד לצד הח'ליפה.
 
אף על פי שמדינות אלו היו עצמאיות לחלוטין הן קיימו ביניהן מערכת של הסכמות שיצרו את חבר העמים האסלאמי:
 
==מוסדות שהוקמו בידי העבאסים==
#'''חיסבה''': 'מוסד ה[[שוק (מסחר)|שוק]]'. לאחראי קראו ''''מוחתסב''''. היא ראתה חשיבות בשליטה על השוק על ידי אדם מטעמה כדי שידאג שהכלכלה תפעל לפי טעמם, לשלוט על המחירים, על ה[[מונופול|מונופולין]], לשמור על ההלכה האסלאמית ([[שריעה]]), וכן תגבה [[מס|מיסיםמסים]]. אבל הוא לא היה רק ממונה על השוק אלא גם מינוי דתי שנגע גם בנושאים אחרים כמו אכיפת חוקי הדת בכל שטחי המסחר שלו. אמנם, לא הייתה לו קדימות בעניינים שלא נגעו לשוק – אם שוטר היה תופס ראשון עובר עבירה בשוק, הוא היה 'זוכה' להענישו. בסיכום – הם דאגו לכך שייצא שם טוב לשוק שלהם כדי שהוא יתפתח ויביא כסף.
#'''שורטה''': [[משטרה]], במינוי של הח'ליף. תפקידה היה לשמור על החוקים הכלליים והדתיים. החשיבות שלה הייתה בשמירת החוק בעיר ובדרכים, וכך האוכלוסייה נהנתה משקט, ומנראות של אנשים מטעם השלטון שדואגים לסדר. דבר נוסף שהיא דאגה לו הוא איסוף מודיעין על התארגנויות של מרידות ([[משטרה חשאית]]).
#'''ה[[קאדי]]''': השופט המוסלמי. איש דת שממונה על נושאים אזרחיים (נישואין, גירושין, ירושה, סכסוכים, גישור ועוד). מה שלא נפתר על ידי המוחתסב – הועבר לקאדי. הוא פסק גם בעניינים דתיים. בצמוד אליו פעל ה'''[[ווקף]]''' (ההקדש), שגם אותו ניהל. לשם הועברו כל מה שהמוסלמים הקדישו לכלל האוכלוסייה, וזה ניהל את ההקדשים (מכירה או השכרה) והפיק מהם כסף לאוכל לעניים וכדומה. גם השליט היה מלווה כסף לווקף. יותר מכל היו הקדשות של עריריים.
#'''משפט הח'ליף''': המוסד הגבוה מכולם. לשם הגיעו משפטים משני סוגים – א. בגידה. ב. מיסיםמסים.
 
ארבעת המוסדות החשובים ביותר שנותנים תמונה של משטר חפץ חיים, עם סדר אזרחי הוגן, ללא הפקרות, עם כתובות ברורות לפתרון כל בעיה. זה החזיק מעמד הרבה זמן, ואכן הישרה תחושת ביטחון על האוכלוסייה.