בית עבאס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: \1מסים, ,, {{ס:\1| |
||
שורה 44:
}}
'''הח'ליפות העבאסית''' (ב[[ערבית]]: '''الدولة العباسية''', בתעתיק מדויק: '''אלדולה אלעבאסיה''', מילולית: "המדינה העבאסית", לפעמים -الخلافة العباسية '''אלחילאפה אלעבאסיה''') הייתה אימפריה ערבית-מוסלמית בהנהגת שושלת "בית עבאס" שהתקיימה בשטחים נרחבים ב
== עלייתו של בית עבאס לח'ליפות ==
שורה 57:
אף על פי שבמובנים מסוימים שלטון בית עבאס הוא המשכו של שלטון [[בית אומיה]], ישנם מספר הבדלים בין השושלות. בירת העבאסים הייתה ממוקמת בדרום-מרכז [[עיראק]], מרכז האוכלוסייה הגדול של העולם המוסלמי, בניגוד לאומיים שקבעו את בירותם במחוז הסורי הפחות מאוכלס. העברת הבירה לאזור העשיר והמאוכלס יותר בעיראק הקלה על השליטה באוכלוסייה, שהייתה מרוכזת כולה בתחום הצר שבין ה[[פרת]] ל[[חידקל]]. העברת מרכז האימפריה לעיראק גם איפשרה שיתוף של עמים מוסלמים לא ערבים בצבא ובפקידות הבכירה כמו [[פרסים]] ומאוחר יותר [[טורקים]], והפכה את האימפריה ליותר קוסמופוליטית.
בראשית דרכו התאפיין בית עבאס בשלטון מרכזי. מושלי המחוזות היו אחראים על גביית
במסים הרבים שנגבו השתמש השלטון לבניית ארמונות ומוסדות ציבור עצומים בערי השלטון [[בגדאד]] ו[[סאמרא]], וכן לשדרוג מערכת תעלות המים מן ה[[פרת]] וה[[חידקל]]. מדיניות השלטון המרכזי יצרה שגשוג כלכלי ללא תקדים שכונה תור הזהב של בית עבאס, והגיע לשיאו בימי הח'ליפה [[הארון אל רשיד]]. תור הזהב הגיע לקיצו עם פרוץ מלחמת הירושה בין בניו של [[הארון אל רשיד]] - [[אל-אמין]] ו[[אל-מאמון]].
שורה 73:
אל-מעתצם עשה זאת על מנת לוודא שהצבא אכן יהיה נאמן לו ולו בלבד. בהמשך ייעל [[אל-מעתצם]] את השיטה על ידי ייבוא עבדים היישר מ[[מרכז אסיה|אסיה המרכזית]], ואלה שימשו לא רק כלוחמים מן השורה אלא השתלבו בכל הדרגות, כולל כמפקדי הצבא ומושלי מחוזות.
היתרון שבשימוש בעבדים לוחמים הוא נאמנותם המוחלטת לשליט, אך עם זאת, אליה וקוץ בה, שכן על מנת לשמור על נאמנותם המוחלטת של חייליו הוא נאלץ לבודדם מהאוכלוסייה. אל-מעתצם אף הקים עיר בירה חדשה, [[סאמרא|סאמראא]] (سامراء
כפועל יוצא ממדיניותו של [[אל-מעתצם]] לנתק את הערבים מן השלטון, ביטל ה[[ח'ליפה]] את הקצבאות שניתנו לצאצאי המשפחות הערביות המכובדות שהפיצו את האסלאם בסמוך לתקופת [[מוחמד]], והגביל את הקצבאות לאנשי צבא בפועל בלבד. מדיניות זאת גרמה לסכסוכים קשים עם המשפחות הוותיקות, ובראשם בני הח'ליפה עלי, ותומכיהם השיעים.
שורה 93:
סופה של האימפריה העבאסית ככוח של ממש התרחש לאורך תקופה ארוכה, במהלכה קבוצות שונות של שכירי חרב נלחמו עד להחרבתו של סואד- האזור החקלאי שסביב בגדד. סימלו של החורבן הוא הרס תעלת נהואן שהשקתה את רוב ה[[סואד]] במהלך לחימה בין המצביאים [[אבן ראאק]] ו[[בג'כם]]. משמעות הרס התעלה היה הרס החקלאות ויוצא מכך הרס יכולתו של כל שלטון מבגדד לגבות מס לקיומו.
עם החלשות השושלת עלו מספר שושלות [[נוודים]] ומכובדים מקומיים כמו [[בני עקיל]]
אף על פי שמדינות אלו היו עצמאיות לחלוטין הן קיימו ביניהן מערכת של הסכמות שיצרו את חבר העמים האסלאמי:
שורה 117:
==מוסדות שהוקמו בידי העבאסים==
#'''חיסבה''': 'מוסד ה[[שוק (מסחר)|שוק]]'. לאחראי קראו ''''מוחתסב''''. היא ראתה חשיבות בשליטה על השוק על ידי אדם מטעמה כדי שידאג שהכלכלה תפעל לפי טעמם, לשלוט על המחירים, על ה[[מונופול|מונופולין]], לשמור על ההלכה האסלאמית ([[שריעה]]), וכן תגבה [[מס|
#'''שורטה''': [[משטרה]], במינוי של הח'ליף. תפקידה היה לשמור על החוקים הכלליים והדתיים. החשיבות שלה הייתה בשמירת החוק בעיר ובדרכים, וכך האוכלוסייה נהנתה משקט, ומנראות של אנשים מטעם השלטון שדואגים לסדר. דבר נוסף שהיא דאגה לו הוא איסוף מודיעין על התארגנויות של מרידות ([[משטרה חשאית]]).
#'''ה[[קאדי]]''': השופט המוסלמי. איש דת שממונה על נושאים אזרחיים (נישואין, גירושין, ירושה, סכסוכים, גישור ועוד). מה שלא נפתר על ידי המוחתסב – הועבר לקאדי. הוא פסק גם בעניינים דתיים. בצמוד אליו פעל ה'''[[ווקף]]''' (ההקדש), שגם אותו ניהל. לשם הועברו כל מה שהמוסלמים הקדישו לכלל האוכלוסייה, וזה ניהל את ההקדשים (מכירה או השכרה) והפיק מהם כסף לאוכל לעניים וכדומה. גם השליט היה מלווה כסף לווקף. יותר מכל היו הקדשות של עריריים.
#'''משפט הח'ליף''': המוסד הגבוה מכולם. לשם הגיעו משפטים משני סוגים – א. בגידה. ב.
ארבעת המוסדות החשובים ביותר שנותנים תמונה של משטר חפץ חיים, עם סדר אזרחי הוגן, ללא הפקרות, עם כתובות ברורות לפתרון כל בעיה. זה החזיק מעמד הרבה זמן, ואכן הישרה תחושת ביטחון על האוכלוסייה.
| |||