צבי הירש לוין – הבדלי גרסאות

לצד השכלתו ה[[תלמוד]]ית וה[[הלכה|הלכתית]] עסק גם ב[[פילוסופיה]] וב[[מדעי הטבע]], וגם ב[[דקדוק עברי]], ואפילו כתב כמה שירים. ב-[[1751]] היה מעורב במחלוקת הגדולה בין דודו רבי יעקב עמדן ובין רבי [[יהונתן אייבשיץ]], וכתב מספר מאמרי תמיכה בעמדן. ב-[[1756]] נבחר לרב [[בית הכנסת הגדול (לונדון)|בית הכנסת הגדול]] ב[[לונדון]], שם נקרא Hart Lyon, אולם לאחר מספר שנים, משראה שהקהילה אינה עומדת ברף יראת השמים וההקפדה ההלכתית שציפה ממנה, עזב את משרתו. הוא עבר להיות רב הקהילה ב[[הלברשטאדט]] ואחר כך ב[[מנהיים]], וב-[[1772]] נתמנה כרב הקהילה בברלין.

 

 

ב-[[1782]] נקלע לוין למוקד ה[[פולמוס]] סביב חיבורו של [[נפתלי הרץ וייזל]] "[[דברי שלום ואמת]]". וייזל ביקש להביא לשינוי מקיף במערכת החינוך היהודי, שעיקרו לימוד [[מדעים]] כלליים ושפות זרות לצד לימוד התורה שהיה נהוג עד אז. הרבנים [[יחזקאל לנדא]] ("הנודע ביהודה"), [[דוד טביל מליסא]], ואחרים, שהתנגדו בתקיפות לרעיונותיו של וייזל, לחצו על לוין לנקוט צעדים מעשיים כנגד וייזל, והוא אכן החל בהליכים לגירושו מברלין. מנגד התקוממו משכילי ברלין כנגד הרבנים וגייסו לעזרתם את השלטונות. הלחצים המנוגדים על לוין הלכו וגברו, ובשיא הקונפליקט עזב לוין במפתיע את ברלין, הודיע במכתב לפרנסי העיר כי בכוונתו [[עלייה לארץ ישראל|לעלות]] ל[[ארץ ישראל]], וביקש שיעזרו לאשתו ולבניו בסידורי העזיבה והנסיעה. מנהיגי הקהילה וביניהם הבנקאי [[דניאל יפה]], מיהרו לדבר על לבו ולפייס אותו, ובסופו של דבר חזר לקהילה והמשיך בתפקיד עוד שמונה שנים, עד פטירתו .