אנטוניו דה קורג'ו – הבדלי גרסאות

אך ייחודיותו של קורג'ו לא באה לידי ביטוי בעירום הארוטי בלבד. הוא לא התייחס לדמויותיו כאל מודלים מיניים נטולי כל אופי , אלא בדיוק להפך. הקסם שלו היה בכך שיחד עם החושניות השופעת, הוא הצליח להעביר בצורה מופלאה את אופי הדמות המתוארת, את מאווייה ותחושותיה. נראה שהיה בו הכישרון המיוחד למזג את יופייה ואופייה של הדמות כמקשה אחת ובכך להקרין כלפי חוץ את יופייה הפנימי. יחד עם האווירה הארוטית שמנסה קורג'ו ליצור, נראה כי דנאה מתוארת כאישה רכה, בעלת אופי עדין המודעת למיניותה השופעת ובוחרת לתת לה ביטוי. היא איננה מפנה מבט חצוף לעבר הצופה, ומקרינה שלווה המשתלבת באופן מושלם עם הצבעים הרגועים שבוחר קורג'ו. נראה כי הוא מצליח ליצור דמות סימפטית ומקסימה אשר פשוט קל מאוד לאהוב. אין דבר מאיים או בוטה מדי במיניותה והיא מצליחה לגרום לצופה לחוש בנוח למרות הסיטואציה האינטימית כביכול שהיא מציגה.