ויטמין A – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏היסטוריה: תיקון קישור
שורה 18:
בשנת [[1911]] החוקר הגרמני [[וילהלם סטפ]] יצר מקמח וחלב [[בצק]] שכלל תערובת שהוא כינה "לחם חלב". מזון זה עזר לגדילת העכברים. אחרי שבעזרת [[אלכוהול]] ו[[אתר]] הוצא ממנו ה"לחם החלב", תוך שלושה שבועות העכברים שניזונו בבצק מתו. אם ה"לחם חלב" הוצא ואחר נוסף מחדש למזון, העכברים שרדו באופן נורמלי. מכאן הסיק סטפ שקיים חומר מסיס בשומן שהוא חיוני לחיים."חומרים שומניים מסוימים הנמצאים בחלב, והנמסים באלכוהול-אתר- הם חיוניים להישרדות העכברים"
בשנת [[1912]] מצא [[פרדריק גואולנד הופקינס]] שעכברים צעירים אינם גדלים היטב אם ניזונים רק עם מנה בסיסית של חלבון, שמרים, סוכר קנה, שומן ומינרלים. רק הוספת כמות קטנה של חלב לאותו מזון אפשרה גדילה נורמלית. יש בחלב, הסיק הופקינס "גורמי מזון נלווים" (accessory food factors) במינון קטן להפליא, האחראיים להשפעה זו. אותם כינה קזימיר פונק מאוחר יותר "[[ויטמינים]]".
 
בשנת [[1913]] הוכיחו [[אלמר מקקולום]] ומרגריט דייוויס מ[[אוניברסיטת ויסקונסין]] ותומאס אוסבורן ולפאייט מנדל מ[[אוניברסיטת ייל]] שלא לכל השומנים יש אותו הערך תזונתי. חמאה וחלמון של ביצה שווים יותר משומן בעל חיים ושמן זית בתמיכת הגדילה והישרדותם של עכברים.
 
== ראו גם ==