אולפן הקלטות – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
שורה 109:
מכונות טייפ אנלוגיות עדיין מבוקשות בקרב "משוגעים לדבר" מאחר שהסאונד הדיגיטלי נשמע להם יותר מדי נוקשה, ונדירות והגיל של הטייפים האנלוגיים מגדילות את ערכן, כמו העובדה שהרבה טכנאי סאונד עדיין מתעקשים להקליט על טייפ אנלוגי בלבד. הנוקשות הזו מתוארת על ידם בכך שההקלטה הדיגיטלית דוגמת את גל הקול מספר רב של פעמים בשנייה ויוצרת אשליה של גל קול סולידי בעוד שבהקלטה אנלוגית גל הקול נשמר במלואו.
 
למרות זאת, אחרים טוענים שהחוסר ברעש שבתדרים גבוהים והנאמנות הגבוהה של המדיום הדיגיטלי יוצרים לכידה איכותית יותר של התדרים הגבוהים, שגורמת לקשיחות בניגוד להקלטות אנלוגיות. עדיין, אחרים מפנים את תשומת הלב לבעיות שהיו בתחילת ההקלטות הדיגיטליות, שנגרמו על ידי חוסר ניסיון של הטכנאים במדיום החדש, כסיבה לביקורת על המערכת הדיגיטלית. לבסוף, אפקט נוסף אפשרי רלוונטי נובע מכך שבגלל שהקומפקט דיסק משתמש בקצב דגימה של 44.1 קילוהרץ, שום תדר מעל ל[[תדר נייקוויסט]] המתאים (22050 הרץ) לא מתקבל בהקלטה. בשל כך, נעשה שימוש במעבירי תדרים נמוכים בעלי עקומה חדה ביותר על תדרים מעל 20 קילוהרץ (הגבול התאורטי של שמיעת אנוש) שעשויים להציג עיוות קל (דיסטורשיין) לתוך תחום התדרים שבאות המוקלט. זוהי אחת מהסיבות לדחיפה לציוד בעל רמה גבוהה יחד עם איכות דגימה גבוהה, כגון 48 קילוהרץ (שנעשה בו שימוש בהפקות וידאו), 88.2 קילוהרץ , 96 קילוהרץ ואפילו 192 קילוהרץ.
 
בעקבות התפתחות הטכנולוגיה וכניסת המחשבים נפתחה אפשרות להקמת סטודיו ביתי בעלויות זולות ובנוחות מרבית. עם זאת הסטודיו הביתי מוגבל כאשר מדובר בהקלטת להקה גדולה ולכן מיועד בדרך כלל להקלטות "קטנות" שלא כוללות מערכת תופים או אמצעים רועשים אחרים.