אנה אחמטובה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Noon (שיחה | תרומות)
Noon (שיחה | תרומות)
שורה 6:
==חיים ויצירה==
===השנים הראשונות===
היא נולדה ב[[אודסה]] במשפחת קצין צי בדימוס. כבר בשנת [[1890]] עברה המשפחה להתגורר ב[[סנקט פטרבורג|לנינגרד]].
 
אחמטובה פרסמה את ספר שיריה הראשון "ערב" ב-[[1912]]. ספר זה ייצג את זרם ה[[אקמאיזם]] - לו השתייכה אחמטובה, יחד עם בעלה הראשון, המשורר [[ניקולאי גומיליוב]] - בתיאוריו הפסיכולוגיים המינימליסטיים ובהקפדתו על לשון שירית קלאסית. עם זאת, הוא היה לאחד מספרי השירה החשובים הראשונים שנכתבו ברוסית על ידי אישה, והניע נשים רבות לכתוב שירה. עד [[מהפכת אוקטובר]] ועליית ה[[בולשביקים]] לשלטון ב-[[1917]], הספיקה אחמטובה לפרסם שני קובצי שירה נוספים וקנתה לה שם מרכזי בעולם השירה הרוסי.
שורה 12:
===תחת השלטון הסובייטי===
 
לאחר התבססות [[ברית המועצות|השלטון הסובייטי]] בחרה אחמטובה, בניגוד לרבים מאנשי הרוח, שלא לעזוב את רוסיה, ב-1918 היא התגרשה מגומיליוב ובאותה שנה נישאה למתרגם, משורר מזרם ה[[אקמאיזם]] וה[[אשורולוג]] וולדמירולדימיר שיליקו (Влади́мир Казими́рович Шиле́йко). החל מהמחצית הראשונה של [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]] היא נאלצה לסבול עוינות קשה של המשטר החדש. בעלה הראשון, גומיליוב, הוצא להורג ב-[[1921]] באשמת קשירת קשר נגד השלטונות. היא עצמה הוכרזה כ"אלמנט [[בורגנות|בורגני]]", והואשמה בכך ששירתה נוגדת את רוח ה[[סוציאליזם]]. בגלל חוסר היכולת לפרסם את שיריה, היא נאלצה להתפרנס מתרגומי שירה משפות שונות. במהלך שנות ה-20 התגרשה משיליקו ונישאה לסופר ניקולאי פונין (Николай Николаевич Пунин) ממנו התאלמנה ב-1953 אחרי שמת בגולאג.
ב-[[1938]] נעצר בנה, ההיסטוריון [[לב גומיליוב]], ונשפט לעשר שנות מאסר במחנות עבודה. חוויותיה מאותם ימים שימשו בסיס למחזור השירים "רקוויאם", שהיה אחד התיאורים הספרותיים הראשונים של תקופת ה"טיהורים" תחת שלטונו של [[סטלין]]. ב-[[1940]] היא התחילה לכתוב את ה"פואמה ללא גיבור", בה ניסתה לשחזר את אווירת "תור הכסף" של ימי נעוריה; על גרסאותיה השונות של יצירה זו, היא עתידה לעבוד - עם הפסקות - במשך 25 שנה, למעשהולמעשה עד סוף חייה.
 
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשארה אחמטובה ב[[לנינגרד]] המכותרת על ידי הגרמנים. משם היא חולצה משם במטוס, לפי פקודתו האישית של סטלין - שעל אף כל הרדיפות החשיב אותה כ"נכס" חשוב של התרבות הרוסית - ופונתה ל[[טשקנט]], שם שהתה עד סוף המלחמה.
 
===לאחר מלחמת העולם השנייה===