הבדלים בין גרסאות בדף "תוכנית מרקורי"

נוספו 1,156 בתים ,  לפני שנתיים
הסרת קישורים עודפים
(הסרת קישורים עודפים)
|שם=מרקורי
|תמונה=[[קובץ:MA-10 Freedom 7-II Steven F. Udvar-Hazy Center in Chantilly, Virginia.JPG|250px]]
|כיתוב=קפסולת המרקורי של משימת [[מרקורי-אטלס 10|מרקורי־אטלס 10]] - "פרידום 7-II" - שבוטלה
|סמל=[[קובץ:Mercury-patch-g.png|150px]]
|כיתוב סמל=סמל תוכנית מרקורי
|ייעוד=קפסולה ל[[טיסה תת-מסלולית|טיסות תת-מסלוליותתת־מסלוליות]] ו[[טיסה מסלולית|מסלוליות]]
|יצרן=[[מקדונל איירקראפט קורפוריישן]]
|ארץ ייצור={{דגל|ארצות הברית||+}}
|סטטוס=לא פעיל
|מפעיל=[[נאס"א]]
|משגר=[[ליטל ג'ו]], [[מרקורי-רדסטון|מרקורי־רדסטון]], [[אטלס LV-3B]]
|יחידות שיוצרו=
|טיסה ראשונה='''לא מאוישת:''' 29 ביולי 1960{{ש}}'''מאוישת:''' 5 במאי 1961
|עמידות=34 שעות
|כושר נשיאה=
|מסה='''בשיגור:''' 1,935 [[ק"ג]]{{ש}}'''במסלול:''' 1,354 [[ק"ג]]{{ש}}'''ב[[חדירה לאטמוספירה|חדירה לאטמ']]:''' 1,224 [[ק"ג]]{{ש}}'''בנחיתה:''' 1,098 [[ק"ג]]
|מסה כוללת=
|נפח מדוחס=
|תרשים=[[קובץ:Mercury Spacecraft.png|250px]]
}}
'''תוכנית מרקורי''' (ב[[אנגלית]]: '''Mercury''') הייתה תוכנית החלל המאוישת הראשונה של [[ארצות הברית]]. התוכנית החלה ב-1959ב־1959 ונמשכה עד 1963, במטרה להציב אדם ב[[טיסה מסלולית|מסלול]] סביב כדור הארץ. ב-ב־[[20 בפברואר]] [[1962]] בוצעה [[טיסה מסלולית|טיסת החלל המסלולית]] האמריקאית הראשונה, המכונה [[מרקורי-אטלס 6|מרקורי־אטלס 6]], שהשלימה מטרה זו.{{הערה|[http://www.nasa.gov/mission_pages/mercury/missions/friendship7.html Mercury-Atlas 6 (23)]}}
 
התוכנית כללה 20 שיגורים לא מאוישים, שתי [[טיסה תת-מסלולית|טיסות תת-מסלוליותתת־מסלוליות]] וארבע [[טיסה מסלולית|טיסות מסלוליות]] מאוישות. התכנונים והמחקרים המוקדמים לתוכנית החלו על ידי [[הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה]] (NACA),{{הערה|[http://history.nasa.gov/SP-4001/p1a.htm Major Events Leading to Project Mercury]}} אך התוכנית הוצאה לפועל על ידי יורשתה - [[נאס"א]]. מרקורי הציבה את היסודות לתוכניות [[תוכנית ג'מיני|ג'מיני]] ו[[תוכנית אפולו|אפולו]] שתוכננו אחריה.
 
התוכנית נקראה על שם [[מרקוריוס]], אל מה[[מיתולוגיה רומית|מיתולוגיה הרומית]], המזוהה לעתים כסמל המהירות. מרקורי הוא גם שמו הלועזי של [[כוכב חמה]], [[כוכב לכת|כוכב הלכת]] הפנימי ביותר ב[[מערכת השמש]], שבשל כך מקיף את השמש במהירות הגדולה ביותר - סמל נוסף למהירות. עם זאת, לתוכנית לא היה שום קשר לכוכב הלכת.
 
==פיתוח התוכנית==
[[קובץ:Project Mercury Astronauts - GPN-2000-000651.jpg|250px|ממוזער|שמאל|"שביעיית מרקורי".]]
ב-7ב־7 באוקטובר 1958 אישר מנהל נאס"א, [[קית' גלנן]], את תוכנית מרקורי,{{הערה|שם=ה1|1=[http://history.nasa.gov/SP-4001/p2a.htm Research and Development Phase of Project Mercury]}}{{הערה|[http://www.nasa.gov/centers/kennedy/about/history/mercury7.html In Their Footsteps: The Mercury 7]}} וב-17וב־17 בדצמבר הודיע על התוכנית לציבור.{{הערה|שם=ה7|[http://www.centennialofflight.gov/essay/SPACEFLIGHT/Mercury/SP17.htm Project Mercury]}}
 
ב-29ב־29 בדצמבר 1958 קיבלה [[נורת' אמריקן אוויאיישן]] חוזה לתכנון ובניית משגר ה[[ליטל ג'ו]], שישמש לבחינת מערכת המילוט של חללית המרקורי.{{הערה|[http://www.boeing.com/history/bna/little_joe.html Little Joe booster]}} בינואר 1959 נבחרה [[מקדונל איירקראפט קורפוריישן]] לשמש כקבלנית הראשית בפיתוח חללית המרקורי, וחוזה לבניית 12 חלליות הוענק לה בפברואר. באפריל, שבעה אסטרונאוטים, שנודעו כ"שביעיית מרקורי" (Mercury Seven), ורשמית "קבוצת האסטרונאוטים 1", נבחרו להשתתף בתוכנית.
 
במאי 1959 סיפקה נורת' אמריקן אוויאיישן את שני משגרי הליטל ג'ו הראשונים, וביוני סופק משגר [[אטלס D]], שנודע בכינוי "ביג ג'ו", לשימוש בטיסת מבחן תת-מסלוליתתת־מסלולית למגן החום. ביולי שונה התכנון להשתמש בטיל ה[[יופיטר (טיל)|יופיטר]] לטובת שימוש בטיל ה[[רדסטון]], שהוסב ל[[מרקורי-רדסטון|מרקורי־רדסטון]].{{הערה|שם=ה2|1=[http://www.astronautix.com/flights/merr2mj2.htm Mercury-Jupiter 2 (MJ-2) ]}} באוקטובר סיפקה [[ג'נרל אלקטריק]] למקדונל את מגן החום שיועד לשמש את חללית המרקורי הראשונה. בדצמבר היה המשגר שיועד למשימת [[מרקורי-רדסטון 1|מרקורי־רדסטון 1]] מוכן להתחיל בדיקות סטטיות שהותקנו במבחן עמידה ב-ב־[[ABMA]].
 
בינואר 1960 העניקה נאס"א ל[[ווסטרן אלקטריק קומפני]] חוזה לבניית מערכת עיקוב לחלליות. החוזה הוערך ביותר מ-33מ־33 מיליון דולר{{הערה|[http://www.astronautix.com/chrono/1960.htm 1960 Chronology]}} באותו חודש, פחות משנה לאחר הענקת החוזה, סיפקה מקדונל את חללית המרקורי הראשונה. ב-12ב־12 בפברואר מונה [[קריסטופר קראפט]] לראש קבוצת המבצעים והתאום של תוכנית מרקורי.{{הערה|[http://www.astronautix.com/astros/kraft.htm Kraft ]}} באפריל הועברה החללית הראשונה ל[[אי וואלופס]] לשם בחינתה יחד עם מערכת המילוט. הבדיקה הושלמה בהצלחה ב-9ב־9 במאי.{{הערה|[http://history.nasa.gov/SP-4001/p2b.htm Research and Development Phase of Project Mercury]}}
 
==החללית==
[[קובץ:Mercury-spacecraft5.jpg|250px|ממוזער|שמאל|חלית המרקורי: 1. מנועי האטה, {{ש}}2. מגן חום, {{ש}}3. תא הטייס, {{ש}}4. תא המצנחים, {{ש}}5. מערכת תקשורת, {{ש}}6. מערכת המילוט.]]
===פנים החללית ושליטה===
בגלל [[נפח]]ה הקטן של החללית נאמר עליה כי היא "נלבשה" על הטייס. עם נפח מדוחס של 1.7 [[מ"ק]], יכלה החללית להכיל איש צוות יחיד. היו בחללית 120 בקרים: 55 [[מיתוג|מתג]]ים [[חשמל]]יים, 30 [[נתיך|נתיכים]] ו-35ו־35 ידיות מכניות.{{הערה|שם=ה7}} החללית עוצבה על ידי [[מקסים פגט]] וקבוצת משימות החלל של נאס"א.{{הערה|[http://history.nasa.gov/Apollo204/faget.html Dr. Maxime A. Faget]}}{{הערה|שם=ה15|Logsdon, John M. with Roger D. Launius (editors) Exploring the Unknown: Selected Documents in the History of the U.S. Civil Space Program / Volume VII Human Spaceflight: Projects Mercury, Gemini, and Apollo [http://history.nasa.gov/series95.html NASA History Series], 2008}}
 
למרות ניסיונם של האסטרונואטים כטייסי ניסוי, נאס"א בתחילה הגדירה אותם כ"משתתפים משניים" במהלך טיסתם. עובדה זו הביאה לקונפליקטים רבים בין האסטרונאוטים והמהנדסים במהלך תכנון החללית. עם זאת, בניגוד לדיווחים אחרים, מובילי התוכנית תמיד תכננו כי הטייסים יוכלו לשלוט בחלליתם, מכיוון שהעריכו כי ביכולתם של הטייסים לתרום להצלחת המשימה.{{הערה|שם=ה15}} התאמות הגובה הידניות שביצע [[ג'ון גלן]] במהלך טיסתו המסלולית הראשונה, היוו דוגמה לחיוניותה של שליטה שכזו.{{הערה|שם=ה15}} כמו כן, האסטרונאוטים ביקשו, וגם קיבלו, חלון גדול יותר ושליטה ידנית על ה[[חדירה לאטמוספירה]].{{הערה|שם=ה15}}
 
===פרופילמתאר משימה===
[[קובץ:Vol-Atlas-Mercury.png|200px|ממוזער|ימין|איור פרופילמתאר משימת מרוקרי מהשיגור ועד לנחיתה.]]
בזמן שיגור המשימה, חללית המרקורי וה[[אסטרונאוט]] היו מוגנים מפני תקלות שונות בטיל השיגור, על ידי מערכת המילוט (LES). מערכת זו כללה [[מנוע רקטי]] [[מנוע דלק מוצק|מונע בדלק מוצק]], בעל דחף של 231 [[ניוטון (מידה)|קילו-ניוטוןקילו־ניוטון]], שכלל שלושה נחירי פליטה שהורכבו על מגדל שהוצב בחרטום החללית.{{הערה|שם=ה15}} במקרה חירום, ה-LESה־LES הייתה מופעלת לשנייה אחת, בעודה מרחיקה את החללית והאסטרונאוט מהמשגר העלול להתפוצץ. לאחר מכן הייתה החללית נוחתת בשלום באמצעות [[מצנח]]יה. עם סיום בעירת המאיצים, כבר לא היה צורך במערכת ה-LESה־LES, ולכן זו הופרדה מהחללית באמצעות מנוע דלק מוצק בעל דחף של 3.6 קילו-ניוטוןקילו־ניוטון שבער במשך 1.5 שניות.
 
עם סיום מוצלח של השיגור, החללית הפעילה מערכת בעלת שלושה מנועים קטנים בעלי דחף של 1.8 קילו-ניוטוןקילו־ניוטון במשך שנייה אחת, שהפרידה את החללית מהמשגר. מנועים אלו נקראו "פוסיגרייד" (posigrade).{{הערה|שם=ה15}}
 
החללית כללה מנועים לשליטה רק בכיוונה. החללית צוידה רק בבקרי שליטה במסלול - אחרי הכניסה למסלול וקצת לפני הצתת מנועי ההאטה לשם [[חדירה לאטמוספירה]], לא הייתה אפשרות לשנות מסלול. לחללית היו שלושה סטים של סילוני בקרה אוטומטיים, ובקרי סילון ידניים נפרדים, אחד לכל ציר (גלגלול, סיבסוב ועלרוד), שהונעו משני מכלי דלק נפרדים, אחד אוטומטי ואחד ידני. הטייס יכלהיה יכול להשתמש בכל אחד ממערכות הסילונים, ולתדלק אותם מכל אחד משני מכלי הדלק, כדי לשלוט בכיוון החללית. החללית תוכננה לשליטה מהקרקע במקרה והטייס לא מסוגל לתפקד.
 
לחללית היו שלושה מנועי האטה מונעים בדלק מוצק, בעלי דחף של 4.5 קילו-ניוטוןקילו־ניוטון וזמן בעריה של 10 שניות כל אחד.{{הערה|שם=ה15}} מנוע אחד בלבד הספיק לחללית כדי לחזור לכדור הארץ אם שני המנועים האחרים כשלו. המנועים הופעלו בהפרשים של חמש שניות אחד מהשני.
 
[[קובץ:McDonnellMercuryCapsule1.jpg|200px|ממוזער|שמאל|מגן החום ומערכת המנועים. שלושה מנועי האטה (הגדולים) ושלושה מנועי פוסיגרייד (קטנים באדום).]]
בחרטום החללית הורכב [[מדף (תעופה)|מדף]] מתכתי קטן ששימש לסיבוב החללית אם היא חדרה לאטמוספירה עם חרטומה קודם (הכיוון הלא נכון), כך שמגיני החום שבתחתית החללית יספגו את מרב חום החדירה. במהלך החזרה מטיסה מסלולית הרגיש האסטורנאוט כ-8כ־8 [[תאוצת הכובד|ג'י]], ובחזרה מטיסה תת-מסלוליתתת־מסלולית הרגיש בין 11 ל-12ל־12 ג'י.
 
בתנוכנים מוקדמים של מגן החום של החללית הוצע להשתמש או ב[[צלעות קירור]] מ[[בריליום]] או במגן חום "חודר" (Ablative). בדיקות נרחבות יישבו את הבעיה כאשר מגן החום ה"חודר" נמצא אמין ביותר (עד כדי כך שניתן היה להקטין את עוביו בצורה בטוחה, ולהקטין את מסתה הכוללת של החללית), קל יותר לייצור (הבירליום באותה תקופה היה מצוי בכמויות קטנות ויוצר רק על ידי חברה אחת בארצות הברית) וזול יותר. פני מגן החום צופה בשכבות רבות של [[אלומיניום]] ו[[פיברגלס]]. כאשר הגיעה החללית לטמפרטורה של כ-1כ־1,100 [[מעלות צלזיוס]] בעת החדירה, היו השכבות "בולעות" את החום ומתפוררות. במהלך החדירה הייתה החללית מתחממת אך לא בצורה שסיכנה את החללית או את הטייס.{{הערה|שם=ה18|[http://science.howstuffworks.com/project-mercury2.htm How Project Mercury Worked ]}}
 
[[קובץ:Freedom7recovery.jpg|200px|ממוזער|ימין|חילוץ "פרידום 7" על ידי [[מסוק]].]]
לאחר החדירה, בגובה 21,000 [[רגל (יחידת מידה)|רגל]] (6.4 ק"מ), היה נפרש [[מצנח]] קטן ששימש להאטה ראשונית של החללית. המצנח הראשי נפרש בגובה 10,000 רגל (3 ק"מ) והאט את החללית עוד יותר לקראת הנחיתה. רגעים לפני הנחיתה במים התנפח בלון אוויר מתחת למגן החום שהפחית את עוצמת הפגיעה. עם הנחיתה התנפחו עוד בלונים סביב חרטום החללית ששמרו עליה כך שתצוף עם חרטומה מופנה כלפי מעלה, והמצנחים שוחררו. כשמסוק החילוץ לכד בהצלחה את הקפסולה הפעיל הטייס נפצים שהעיפו את פתח הקפסולה כך שיוכל לצאת. ניתן היה לצאת מהקפסולה גם דרך חרטום הקפסולה.{{הערה|שם=ה18}}
 
===ייצור===
נאס"א הזמינה מ[[מקדונל איירקראפט קורפוריישן]] 20 חלליות מרקורי, ממוספריםממוספרות מ-1מ־1 עד 20. 5חמש מתוך ה-20ה־20 (10, 12, 15, 17 ו-19ו־19) לא טסושוגרו.{{הערה|שם=ה19|[http://history.nasa.gov/SP-4001/app6.htm APPENDIX 6 - LOCATION OF MERCURY SPACECRAFT]}} קפסולות 3 ו-4ו־4 הושמדו במהלך שיגורים לא מאוישים.{{הערה|שם=ה19}} קפסולה מס'מספר 11 טבעה{{הערה|שם=ה19}} עם חזרתה מהמשימה המאוישת [[מרקורי-רדסטון 4|מרקורי־רדסטון 4]] (האסטרונאוט חולץ בשלום) וחולצה מהמים 38 שנה מאוחר יותר, ב-1999ב־1999.{{הערה|1=[http://articles.cnn.com/1999-07-20/tech/9907_20_grissom.capsule.01_1_kansas-cosmosphere-curt-newport-capsule?_s=PM:TECH Liberty Bell 7 capsule raised from ocean floor]}} מספר קפסולות עברו שיפוץ או שדרוג לאחר יצורם המקורי (להארכת משך שרידותם בחלל) ולזהויים נוספה אות (אחרי המספר) לדוגמה 2A ו-15Bו־15B (ה-Bה־B משמעותו שהחללית שופצה פעמיים).{{הערה|[http://www.astronautix.com/flights/meryma10.htm Mercury MA-10 ]}} מספר דגמים ומודלים של החללית נבננו ושימשו לבחינת מערכת המילוט ומגיני החום בעת החדירה. בדיקות אלו בוצעו ב[[מרכז המחקר לנגלי]] וב[[אי וואלופס]] על גבי משגרי [[ליטל ג'ו]] וביג ג'ו ([[אטלס D]]).{{הערה|[http://grin.hq.nasa.gov/BROWSE/mercury_program.html Mercury Program]}}
 
==משגרים==
|-
|width="130px"|הליטל ג'ו - שימש לטיסות מבחן למערכת המילוט
|width="130px"|המרקורי-רדסטוןהמרקורי־רדסטון - שימש לטיסות תת-מסלוליותתת־מסלוליות
|width="130px"|האטלס - שימש לטיסות מסלוליות
|}
בתוכנית מרקורי השתמשו בשלושה [[משגר לוויינים|משגר]]ים:{{הערה|שם=ה15}}
* ה[[ליטל ג'ו]] (גובה: 16.67 [[מטר]]) שימש לבדיקת מערכת המילוט של החללית בגובה. שמונה משימות לא מאוישות בוצעו, שניים מהם עם [[קוף|קופ]]ים חיים בתוכם. המשגר תוכנן במיוחד עבור תוכנית מרקורי.{{הערה|[http://www.astronautix.com/project/mercury.htm Mercury]}}
* ה[[מרקורי-רדסטון|מרקורי־רדסטון]] (גובה: 25.29 [[מטר]]) היה משגר חד-שלביחד־שלבי ששימש לשיגורים תת-מסלולייםתת־מסלוליים ([[טיל בליסטי|בליסטיים]]). 4 משימות לא מאוישות בוצעו, אחת מהם עם [[שימפנזה מצוי]]. לאחר מכן שימש המשגר לשיגור שתי הטיסות המאוישות התת-מסלוליותהתת־מסלוליות הראשונות. טיל ה[[יופיטר (טיל)|יופיטר]] תוכנן במקור לשמש את השיגורים התת-מסלולייםהתת־מסלוליים אך ביולי 1959 נבחר הרדסטון בגלל אילוצים תקציביים.
* ה[[אטלס LV-3B|אטלס]] (גובה: 28.65 מטר) היה משגר דו-שלבידו־שלבי ששימש לשיגור משימות מסלוליות מאוישות. שש טיסות לא-מאוישותלא־מאוישות בוצעו: ארבע תת-מסלוליותתת־מסלוליות ושתיים מסלוליות, אחת מהן עם שימפנזה מצוי, וארבע משימות מסלוליות מאוישות.
 
משגר ה[[טיטן 2]] הוצע לשימוש בטיסות מרוקרי מאוחרות יותר,{{הערה|[http://history.nasa.gov/SP-4203/ch3-2.htm More Than a Spacecraft]}} אך התוכנית הסתיימה לפני שנעשה בהם שימוש. במקום זאת שימש המשגר לשיגור החלליות ב[[תוכנית ג'מיני]] שבאה לאחר תוכנית מרקורי. משגר נוסף, ה[[סקאוט (משגר לוויינים)|סקאוט]], שימש לשיגור יחיד בתוכנית מרקורי, [[מרקורי-סקאוט 1|מרקורי־סקאוט 1]], במטרה להציב לוויין קטן במסלול שיבחון את מערכת העיקוב של חלליות המרקורי. המשימה שוגרה ב-1ב־1 בנובמבר 1961, אך המשגר הושמד מהקרקע 44 שניות לאחר השיגור מכיוון שסטה ממסלולו.{{הערה|1=[http://nssdc.gsfc.nasa.gov/nmc/spacecraftDisplay.do?id=MERCS1 Mercury-Scout 1 ]}}
 
[[קובץ:Chimpanzee Ham in Biopack Couch for MR-2 flight MSFC-6100114.jpg|200px|ממוזער|שמאל|"האם" לפני טיסתו לחלל.]]
 
==טיסות לא מאוישות==
התוכנית כללה 20 משימות לא מאוישות. לא כל המשימות כוונו אל החלל ולא כולם הושלמו בהצלחה. 4 מהמשימות נשאו עימם [[יונק]]ים:
* [[ליטל ג'ו 2]] שוגרה ב-4ב־4 בדצמבר 1959 ונשאה [[מקוק רזוס]] בשם סאם לגובה 85 ק"מ.
* [[ליטל ג'ו 1B]] שוגרה ב-21ב־21 בינואר 1960 ונשאה מקוק רזוס (נקבה) שכונתה גב' סאם לגובה 15 ק"מ.
* [[מרקורי-רדסטון 2|מרקורי־רדסטון 2]] שוגרה ב-21ב־21 בינואר 1961 ונשאה [[שימפנזה]] בשם האם (Ham) לטיסה תת-מסלוליתתת־מסלולית.
* [[מרקורי-אולס 5|מרקורי־אולס 5]] שוגרה ב-29ב־29 בנובמבר 1961 ונשאה [[אנוס (שימפנזה)|שימפנזה בשם אנוס]] (Enos) לטיסה מסלולית בת שתי הקפות.
כל המשימות נקראו על שם המשגר ששימש אותם, כולל מספר המשימה של המשגר. משגרי המרקורי-רדסטוןהמרקורי־רדסטון והאטלס יועדו לשיגורים מאוישים אך היה צורך לבחון אותם לפני כן. לכן יצא שהמשימה המאוישת הראשונה של הרדסטון הייתה מרקורי-רדסטוןמרקורי־רדסטון 3, ושל האטלס מרקורי-אטלסמרקורי־אטלס 6.
 
===רשימת הטיסות הלא מאוישות===
|[[21 באוגוסט]] [[1959]]
|N/A
|20 שנ'שניות
|בחינת מערכת המילוט בעת טיסה.
|-
|[[9 בספטמבר]] [[1959]]
|N/A
|13 דק'דקות
|בחינת משגר האטלס, מגן החום וממשק החללית.
|-
|[[4 באוקטובר]] [[1959]]
|N/A
|5 דקות ו־10 שניות
|5 דק' ו-10 שנ'
|בחינת [[אווירודינמיקה|אווירודינמיות]] ותקינות הקפסולה
|-
|[[4 בנובמבר]] [[1959]]
|N/A
|8 דקות ו־11 שניות
|8 דק' ו-11 שנ'
|בחינת מערכת המילוט בעת טיסה.
|-
|[[4 בדצמבר]] [[1959]]
|N/A
|11 דק'דקות ו-6ו־6 שנ'שניות
|נשאה את הקוף סאם לגובה 85 ק"מ.
|-
|[[21 בינואר]] [[1960]]
|N/A
|8 דקות ו־35 שניות
|8 דק' ו-35 שנ'
|נשאה את הקופה גב' סאם לגובה 15 ק"מ.
|-
|[[9 במאי]] [[1960]]
|N/A
|דקה ו-31ו־31 שנ'שניות
|בחינת מערכת המילוט.
|-
|[[מרקורי-אטלס 1|מרקורי־אטלס 1]]
|[[אטלס LV-3B|אטלס]]
|MA-1
|[[29 ביולי]] [[1960]]
|13:13 [[UTC]]
|3 דקות ו־18 שניות
|3 דק' ו-18 שנ'
|טיסה ראשונה של האטלס המיועד לשיגורים המאוישים.
|-
|[[8 בנובמבר]] [[1960]]
|N/A
|2 דקות ו־22 שניות
|2 דק' ו-22 שנ'
|טיסה ראשונה של קפסולת מרקורי.
|-
|[[מרקורי-רדסטון 1|מרקורי־רדסטון 1]]
|[[מרקורי-רדסטון|מרקורי־רדסטון]]
|MR-1
|[[21 בנובמבר]] [[1960]]
|N/A
|2 שנ'שניות
|התרוממה 100 מ"מ מכן השיגור וחזרה אליו עקב תקלה חשמלית.
|-
|[[מרקורי-רדסטון 1A|מרקורי־רדסטון 1A]]
|[[מרקורי-רדסטון|מרקורי־רדסטון]]
|MR-1A
|[[19 בדצמבר]] [[1960]]
|N/A
|15 דקות ו־45 שניות
|15 דק' ו-45 שנ'
|טיסה ראשונה של ה[[רדסטון]] המיועד לשיגורים המאוישים ([[מרקורי-רדסטון|מרקורי־רדסטון]]).
|-
|[[מרקורי-רדסטון 2|מרקורי־רדסטון 2]]
|[[מרקורי-רדסטון|מרקורי־רדסטון]]
|MR-2
|[[31 בינואר]] [[1961]]
|16:55 [[UTC]]
|16 דקות ו־39 שניות
|16 דק' ו-39 שנ'
|נשאה את השימפנזה האם לטיסה תת-מסלוליתתת־מסלולית.
|-
|[[מרקורי-אטלס 2|מרקורי־אטלס 2]]
|[[אטלס LV-3B|אטלס]]
|MA-2
|[[21 בפברואר]] [[1961]]
|14:10 [[UTC]]
|17 דקות ו־56 שניות
|17 דק' ו-56 שנ'
|טיסה לא מאוישת.
|-
|[[18 במרץ]] [[1961]]
|N/A
|23 דקות ו־48 שניות
|23 דק' ו-48 שנ'
|בחינת מערכת המילוט בתנאי שיגור קשים במיוחד.
|-
|[[מרקורי-רדסטון BD|מרקורי־רדסטון BD]]
|[[מרקורי-רדסטון|מרקורי־רדסטון]]
|MR-BD
|[[24 במרץ]] [[1961]]
|17:30 [[UTC]]
|8 דקות ו־23 שניות
|8 דק' ו-23 שנ'
|טיסת ניסוי למרקורי-רדסטוןלמרקורי־רדסטון.
|-
|[[מרקורי-אטלס 3|מרקורי־אטלס 3]]
|[[אטלס LV-3B|אטלס]]
|MA-3
|[[25 באפריל]] [[1961]]
|16:15 [[UTC]]
|7 דקות ו־19 שניות
|7 דק' ו-19 שנ'
|נשאה "רובוט אסרונאוט"
|-
|[[28 באפריל]] [[1961]]
|N/A
|5 דקות ו־25 שניות
|5 דק' ו-25 שנ'
|בחינת מערכת המילוט בתנאי שיגור קשים במיוחד.
|-
|[[מרקורי-אטלס 4|מרקורי־אטלס 4]]
|[[אטלס LV-3B|אטלס]]
|MA-4
|[[13 בספטמבר]] [[1961]]
|14:09 [[UTC]]
||שעה 49 דק'דקות ו-20ו־20 שנ'שניות
|טיסה לא מאוישת, השלימה הקפה אחת.
|-
|[[מרקורי-סקאוט 1|מרקורי־סקאוט 1]]
|[[סקאוט (משגר לוויינים)|סקאוט]]
|MS-1
|[[1 בנובמבר]] [[1961]]
|15:32 [[UTC]]
|44 שנ'שניות
|לוויין קטן לבחינת מערכת העיקוב של חלליות המרקורי
|-
|[[מרקורי-אטלס 5|מרקורי־אטלס 5]]
|[[אטלס LV-3B|אטלס]]
|MA-5
|[[29 בנובמבר]] [[1961]]
|15:08 [[UTC]]
|3 שע'שעות 20 דק'דקות ו-59ו־59 שנ'שניות
|נשאה את [[אנוס (שימפנזה)|השימפנזה אנוס]] למסלול (2 הקפות).
|}
[[קובץ:Project Mercury-Mercury Seven-Astronauts.jpg|250px|ממוזער|שמאל|מימין לשמאל: [[גורדון קופר|קופר]], [[ג'ון גלן|גלן]], [[דונלד סלייטון|סלייטון]], [[וולטר שירה הבן|שירה]], [[סקוט קרפנטר|קרפנטר]], [[אלן שפרד|שפרד]] ו[[וירג'יל גריסום|גריסום]]. 1962]]
[[קובץ:Mercury profile.jpg|250px|ממוזער|שמאל|ששת השיגורים המאוישים בתוכנית מרקורי]]
[[קובץ:Freedom 7 Diagram.jpg|250px|ממוזער|שמאל|פרופילמתאר המשימה של הטיסה המאוישת הראשונה - מרקורי-רדסטוןמרקורי־רדסטון 3 - "פרידום 7", 1961]]
האמריקאים הראשונים שטסו לחלל נבחרו מתוך קבוצה של 110 [[טייס]]ים{{הערה|[http://history.nasa.gov/40thmerc7/shepard.htm Alan B. Shepard, Jr. ]}} בשירות [[הכוחות המזוינים של ארצות הברית]], שנבחרו תודות לניסיון הטיסה שלהם בתור טייסי ניסוי ובגלל הדרישות הפיזיות והרפואיות בהן עמדו. נאס"א הודיעה על בחירתם של שבעה מתוך ה-110ה־110 - שנודעו בכינוי "שביעיית מרקורי" - כ[[אסטרונאוט]]ים ב-9ב־9 באפריל 1959,{{הערה|[http://history.nasa.gov/40thmerc7/intro.htm The 40th Anniversary of the Mercury Seven ]}} אך רק שישה מתוכם טסו בתוכנית, מאחר ש[[דיק סלייטון]], הטייס השביעי, קורקע בעקבות בעיות רפאויות. סלייטון טס בסופו של דבר במשימת [[אפולו-סויוז|אפולו־סויוז]] ב-1975ב־1975 לאחר שהוכיח את כשירותו הרפואית. שבעת האסטרונוטים היו, לפי סדר טיסתם:
* [[אלן שפרד|אלן ברטלט שפרד הבן]], [[צי ארצות הברית|USN]],{{כ}} (1923–1998), האמריקאי הראשון בחלל, 5 במאי 1961.
* [[וירג'יל גריסום|וירג'יל איוון "גאס" גריסום]], [[חיל האוויר של ארצות הברית|USAF]],{{כ}} (1926–1967), טס ב-21ב־21 ביולי 1961. נהרג באסון [[אפולו 1]].
* [[ג'ון גלן|ג'ון הרשל גלן הבן]], [[חיל הנחתים של ארצות הברית|USMC]], {{כ}}(1921–2016), האמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ, 20 בפברואר 1962.
* [[סקוט קרפנטר|מלקולם סקוט קרפנטר]], USN, (נולד ב-1925ב־1925), טס ב-24ב־24 במאי 1962.
* [[וולטר שירה הבן|וולטר מרטי "וואלי" שירה]], USN,{{כ}} (1923–2007), טס ב-3ב־3 באוקטובר 1962.
* [[גורדון קופר|לירוי גורדון קופר הבן]], USAF,{{כ}} (1927–2004), טס ב-15ב־15 במאי 1963.
* [[דונלד סלייטון|דונלד קנט "דיק" סלייטון]], USAF,{{כ}} (1924–1993), קורקע ב-1962ב־1962 אך הוצב מחדש למשימת [[אפולו-סויוז|אפולו־סויוז]] בה טס ב-1975ב־1975.{{הערה|[http://history.nasa.gov/apollo/apsoyhist.html APOLLO-SOYUZ]}}
כשם שנבחנו משגרי וקפסולות התוכנית, כך נבדקו והוכשרו גם טייסיה. לרוב המבחנים האלו נבנו מתקנים מיוחדים שדימו את מצב חוסר המשקל אותו יחוו הטייסים בחלל, ואת כוחות הג'י הרבים אותם יחוו בעת החזרה מהחלל. כמו כן התאמנו הטייסים בתפעול הקפסולה, ביצוע תמרונים שונים ויציאה מהקפסולה כאשר הם לבושים ב[[חליפת חלל]].
 
===שיגורי מרקורי מאוישים===
[[קובץ:Mercury missions with signatures.jpg|ממוזער|ימין|חללית מרקורי עם הלוגו של כל הטיסות המאוישות וחתימות שבעת האסטרונאוטים]]
סך הכל שוגרו לחלל במסגרת התוכנית שש משימות מאוישות. הידועות מבין השש הן הראשונה והשלישית. במשימה הראשונה, ששוגרה ב-5ב־5 במאי 1961,{{הערה|שם=ה33|[http://www.nasa.gov/mission_pages/mercury/missions/manned_flights.html Mercury Manned Flights Summary]}} הפך אלן שפרד לאמריקאי הראשון בחלל ולאדם השני בחלל אחרי [[יורי גאגרין]] הרוסי שטס בחלל חודש לפי כן.{{הערה|[http://www.nasa.gov/topics/history/features/gagarin/gagarin.html NASA history, Gagarin]}} במשימה השלישית, ששוגרה ב-20ב־20 בפברואר 1962, הפך ג'ון גלן לאמריקאי הראשון שהקיף את כדור הארץ (ולאדם השלישי אחרי גאגרין ו[[גרמן טיטוב]]).{{הערה|שם=ה33}}
 
שתי משימות תת-מסלוליותתת־מסלוליות שתוכננו בוטלו כיוון שהתגלו כחסרות משמעות ופחות מתקדמות מהמשימות המסלוליות ששיגרה [[ברית המועצות]]. גם שלוש משימות מסלוליות בוטלו כי הובן שהחללית הגיעה לגבול יכולותיה.
 
החל מטיסתו של אלן שפרד ב"פרידום 7", קראו האסטרונאוטים לחלליתם בשם שהסתיים במספר 7, כסימן לעבודת הצוות של חבריהם האסטרונאוטים.
|-
|[[קובץ:Mr-3-patch-small.gif|45px]]
|[[מרקורי-רדסטון 3|מרקורי־רדסטון 3]]
|פרידום 7 (חופש)
|[[מרקורי-רדסטון|מרקורי־רדסטון]]
|MR-3
|[[אלן שפרד]]
|[[5 במאי]] [[1961]]
|14:36 [[UTC]]
|15 דקות ו־28 שניות
|15 דק' ו-28 שנ'
|האמריקאי הראשון בחלל.
|-
|[[קובץ:Mr-4-patch-small.gif|45px]]
|[[מרקורי-רדסטון 4|מרקורי־רדסטון 4]]
|ליברטי-בלליברטי־בל 7 ("פעמון החירות")
|[[מרקורי-רדסטון|מרקורי־רדסטון]]
|MR-4
|[[וירג'יל גריסום]]
|[[21 ביולי]] [[1961]]
|12:20 [[UTC]]
|15 דקות ו־37 שניות
|15 דק' ו-37 שנ'
|טיסה תת-מסלוליתתת־מסלולית שנייה. החללית שקעה במים לפני שחולצה (האסטרונאוט חולץ בשלום) בעקבות התפוצצות בלתי צפויה של צוהר החללית. הוצאההוּצאה מהמים ב-1999ב־1999.
|-
|[[קובץ:Ma-6-patch-small.gif|45px]]
|[[מרקורי-אטלס 6|מרקורי־אטלס 6]]
|[[פרנדשיפ 7]] (ידידות)
|[[אטלס LV-3B|אטלס]]
|[[20 בפברואר]] [[1962]]
|14:47 [[UTC]]
|4 שע'שעות, 55 דק'דקות ו-23ו־23 שנ'שניות
|האמריקאי הראשון במסלול סביב כדור הארץ (3 הקפות).
|-
|[[קובץ:Ma-7-patch-small.gif|45px]]
|[[מרקורי-אטלס 7|מרקורי־אטלס 7]]
|אורורה 7 (זוהר הקוטב)
|[[אטלס LV-3B|אטלס]]
|[[24 במאי]] [[1962]]
|12:45 [[UTC]]
|4 שע'שעות, 56 דק'דקות ו-15ו־15 שנ'שניות
|3 הקפות, נחת במרחק 402 ק"מ מהמטרה. קרפטנר החליף את [[דיק סלייטון]] שיועד לטוס במשימה במקור.
|-
|[[קובץ:Mercury-8-patch.png|45px]]
|[[מרקורי-אטלס 8|מרקורי־אטלס 8]]
|סיגמה 7 (סיגמה)
|[[אטלס LV-3B|אטלס]]
|[[3 באוקטובר]] [[1962]]
|12:15 [[UTC]]
|9 שע'שעות, 13 דק'דקות ו-11ו־11 שנ'שניות
|6 הקפות. המשימה כללה מספר ניסויים הנדסיים.
|-
|[[קובץ:Ma-9-patch-small.gif|45px]]
|[[מרקורי-אטלס 9|מרקורי־אטלס 9]]
|פיית' 7 (אֵמון)
|[[אטלס LV-3B|אטלס]]
|[[15 במאי]] [[1963]]
|13:04 [[UTC]]
|יום אחד, 10 שע'שעות, 19 דק'דקות ו-49ו־49 שנ'שניות
|22 הקפות. האמריקאי הראשון ששהה מעל ליום בחלל. האמריקאי האחרון שהקיף את כדור הארץ בטיסת סולו.
|}
|
|מרובה
|בוטלה ב-22ב־22 במאי 1959.{{הערה|[http://history.nasa.gov/SP-4001/p2a.htm Research and Development Phase of Project Mercury]שם=ה1}}
|-
|[[מרקורי-יופיטר|מרקורי־יופיטר]]
|N/A
|[[יופיטר (טיל)|יופיטר]]
|MJ-1
|
|בוטלה ב-1ב־1 ביולי 1959{{הערה|[http://history.nasa.gov/SP-4001/p2a.htm Research and Development Phase of Project Mercury]שם=ה1}} - בחינתטיסת מבחן מגןלמגן החום.
|-
|[[מרקורי-יופיטר|מרקורי־יופיטר]]
|N/A
|[[יופיטר (טיל)|יופיטר]]
|MJ-2
|שימפנזה
|ינואר-אפרילינואר־אפריל 1960
|בוטלה ב-1ב־1 ביולי 1959 - בחינת קפסולת המרקורי בתנאי לחץ מקסימלייםמרביים.{{הערה|[http://www.astronautix.com/flights/merr2mj2.htm Mercury-Jupiter 2 (MJ-2) ]שם=ה2}}
|-
|[[מרקורי-אטלס 10|מרקורי־אטלס 10]]
|פרידום 7-II
|[[אטלס LV-3B|אטלס]]
|[[אלן שפרד]]
|אוקטובר 1963
|בוטלה ב-13ב־13 ביוני 1963 - יועדה להימשך 3 ימים.
|-
|מרקורי־אטלס 11
|מרקורי-אטלס 11
|
|[[אטלס LV-3B|אטלס]]
|MA-11
|[[וירג'יל גריסום]]
|ספטמבר־דצמבר 1963
|ספטמבר-דצמבר 1963
|בוטלה באוקטובר 1962 - יועדה להימשך יום אחד
|-
|מרקורי־אטלס 12
|מרקורי-אטלס 12
|
|[[אטלס LV-3B|אטלס]]
|MA-12
|[[וולטר שירה הבן|וולטר שירה]]
|ספטמבר־דצמבר 1963
|ספטמבר-דצמבר 1963
|בוטלה באוקטובר 1962 - יועדה להימשך יום אחד
|}
* ציוד עיקוב ומבצעים: 719 מיליון $
* מתקנים: 53.2 מיליון $
ב-2010ב־2010 העריכו ב-Theב־The Space Review כי עלות התוכנית הייתה כ-1כ־1.6 מיליארד $, בדולרים של 2010.{{הערה|[http://www.thespacereview.com/article/1579/1 Costs of US piloted programs]}}
 
==מורשת==
===סמלי המשימות===
[[קובץ:Friendship 7 (big).jpg|250px|ממוזער|שמאל|[[ג'ון גלן]] נכנס לחלליתו "[[פרנדשיפ 7]]" (ידידות 7). ניתן לראות כי השם מעטר את החללית.]]
[[קובץ:Project Mercury 1962 Issue-4c.jpg|200px|ממוזער|שמאל|הבול לכבוד טיסת "פרנדשיפ 7" שפורסם ב-1962.ב־1962]]
תגי משימות, כביכול של תוכנית מרקורי, פורסמו וזמינים לקהל (תגים אלו מופיעים בטבלת המשימות המאוישות לעיל). במציאות, תגי אלו עוצבו על ידי יזמים פרטיים מספר שנים לאחר סיום התוכנית. הדרישה לתגי משימות לתוכנית מרקורי באה מהציבור לאחר שטייסי תוכנית ג'מיני עיצבו לעצמם תגי משימה. כאשר שוגרו טייסי תוכנית מרקורי, הם לבשו על חליפת החלל שלהם רק תג עם סמל נאס"א ותג עם שמם. עם זאת, כל טייס מרקורי קיבל את הזכות לתת שם לחלליתו, שם ששימש כ[[אות קריאה|אות הקריאה]] לחללית וכן עיטר את החללית מבחוץ.
 
===סרטים===
ב-1983ב־1983 יצא [[סרט קולנוע]] אמריקאי - The Right Stuff - שתיאר את תוכנית מרקורי על פי ספר בעל אותו שם שכתב [[טום וולף (עיתונאי)|טום וולף]] ושיצא לאור ב-1979ב־1979. הסרט עוסק גם בטיסות ובטייסי הניסוי במטוסים כגון ה-ה־[[X-1]] וה-וה־[[X-15]] שקדמו לתוכנית.
 
בפרק הראשון של [[תוכנית טלוויזיה|סדרת הטלוויזיה]] ה[[סרט דוקומנטרי|דוקומנטרית]] ה[[בריטניה|בריטית]] "When We Left Earth: The NASA Missions" מתוארת תוכנית מרקורי. התוכנית שודרה לראשונה בארצות הברית ב-2008ב־2008.
 
===בולים===
ב-1962ב־1962 כיבד משרד הדואר של ארצות הברית את טיסת מרקורי-אטלסמרקורי־אטלס 6 ב[[בול]] המתאר את המשימה. הבול נמכר לראשונה בקייפ קנוורל, [[פלורידה]], ב-20ב־20 בינואר 1962, יום שיגור המשימה. ב-4ב־4 במאי 2011 הוציא משרד הדואר בול לכבוד יובל שנים לשיגור האמריקאי הראשון לחלל - אלן שפרד - ששוגר ב-5ב־5 במאי 1961.
 
===פרסים===
ב-25ב־25 בפברואר 2011 העניקה [[Institute of Electrical and Electronics Engineers]]{{כ}} (IEEE), האגודה המקצועית הגדולה בעולם להנדסת חשמל ואלקטרוניקה, פרס לחברת [[בואינג]] (ממשיכתם של [[מקדונל איירקראפט קורפוריישן]] ו[[מקדונל דאגלס]]) על פיתוחים המהווים ציון דרך טכנולוגי, שפותחו בתוכנית מרקורי. IEEE מעניקה את הפרס לתוכניות ופרויקטים שהושלמו לפחות 25 שנים לפני הענקתו. בואינג קיבלה את הפרס תודות ל"מערכות הניווט, השליטה, הייצוב ו[[טוס-על-חוט|טוס־על־חוט]] שהוצגו בחללית המרקורי".{{הערה|1=[http://boeing.mediaroom.com/index.php?s=43&item=1639 Boeing Press Release, 25 February 2011]}}
 
==ראו גם==